חדשות FF >
ויהי עור: לאה שנירר חושפת את שרירי הבטן בחזיית עור וחצאית שקופה
המעצבים הצעירים והמבטיחים הביאו איתם בשורה מסקרנת, ג'ייקוב אטד אתגר את הפוריטניות המקומית עם השראה מעולמות ה-BDSM ושי שלום הציג קולקציית ערב מלוטשת שאין בה מקום לטעויות. כל העדכונים משבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב
Upcoming Designers
השועלים הוותיקים של שבוע האופנה הישראלי כבר יודעים שזו התצוגה שהכי חשוב לשריין אליה מקומות, ועדיף בשורה הראשונה. את מופע הכישרונות הצעירים הזה מומלץ לראות כמה שיותר מקרוב, כדי שתוכלו להגיד שהייתן שם בתצוגה הראשונה של כך וכך, ואתם זוכרים אותם מאז שעוד היו אפקאמינג. אנחנו, למשל, הרווחנו את הזכות הזאת בכבוד עם שמות כמו אהרן גניש, שחר אבנט והולילנד, ואתמול (ג'), ביומו השני של שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב, זכינו לשנן גם את שמם של לילך אליהו (Tabu), טל יוסיפוב (Halt Studio), רביד הקן (HKN) וענבל חפר.
האמת היא שאת חפר כבר זכרנו מפרויקט הגמר שלה בשנקר – דרגה גבוהה במיוחד של התנשאות אופנתית עבורנו – והיה סיפוק מיוחד בלראות את הרעיונות ההם, שכבר לפני שנה היו מגובשים ומלוטשים, מתייצבים על המסלול כשפה עיצובית עקבית ומעניינת, שממוקדת בעבודה הייחודית של חפר עם חומרים כמו עור ורפיה, מהם היא יוצרת מין קולאז'ים-ויטראז'ים מלאי חיות ואופי.
יוסיפוב גם היא כבר קצת "דיבור", ו-Halt Studio שלה מעורר עניין מעצם ההחלטה להתמקד בעיצוב מעילים. שמונת הדגמים שהציגה בהחלט עשו כבוד גדול לפריט הקלאסי הזה, שממש בימים האחרונים קיבל זריקת רלוונטיות רצינית, כך שתחושת ה"אני צריכה את זה" הייתה בולטת במיוחד ביחס למה שקרה על המסלול: הפרשנות של יוסיפוב לדיסטנס הבסיסי של המעיל היא נשית, מתוחכמת ואקלקטית. לוח ההשראות החורפי שלנו בהחלט קיבל כמה חשקים חדשים באדיבותה.
לילך אליהו (Tabu), שפתחה את התצוגה, פנתה אל עולם השראה רחב במיוחד: עוצמה וחלוציות נשית. הפרשנות שלה לערך הזה, דרך מחשבה על תרבות ואופנת ספורט, מייצרת סטריט-וור סופר קולי, עמוס ומבולגן בקטע טוב לחלוטין, שמעיד גם על יכולת טכנית מרשימה וגם על חזון כיפי שנשמח להמשיך לחזות בהתפתחותו. את חצאית הדגלים אפשר להעביר ללשכתנו דרך הצינורות המקובלים.
רביד הקן הוא קודם כל אמן סריגה. המיומנות הזאת הופכת אותו למעצב אופנה מוכשר מאוד, ואת HKN שלו למותג ייחודי בשטח. ואם קראתם "סריגה" וחשבתם על סוודרים של כרבולים חורפיים, הקן ישמח להפוך לכם את התפיסה הזאת על הראש ולהציע קולקציה ששואבת השראה מחופשות קיץ בריביירה האיטלקית. העיצובים מדברים בעד עצמם, ואכן שולחים את הדמיון אל השמש והחוף, עם שמלות קרושה עדינות אך מלאות נוכחות וחושניות (בחירה מושלמת לאיט-גירל הנופשת) ומכנסיים מתרחבים באווירת סבנטיז שהם להיט מובטח.
Kobo by Jacob Atad
בואו נשים את זה כאן כדי שנוכל להזיז את זה מהדרך: ג'ייקוב אטד הוא נין של הבאבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא. הפרט הפיקנטי הזה מתקבל כאירוניה משובבת ביחס לעבודתו של אטד ו-House of Kobo, ששואבת השראה רבה מעולמות הפטיש וה-BDSM. אבל האמת היא שהייחוס המשפחתי הרלוונטי יותר של המעצב הוא זה שנטוע במפעל של סבו ביפו, ובהיותו בן למשפחה שעוסקת בעבודת עור מזה שלושה דורות.
והעור הוא עולמו של KOBO, המבקש לחקור את האינטימיות שבין החומר לגוף, ספציפית בראי תרבות הקלאבינג הברלינאית, שבה הוא הוא חי ויוצר. התוצאה הייתה תצוגת אופנה שכמותה כנראה עוד לא ראינו על הבמה הזאת, והפרובוקטיביות של החזיות, הרתמות והחוטיני (שלום לך לאה שנירר!) תפקדה כזריקת מרץ חיונית בשדה הפוריטניות המקומית.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"איזה אומץ", נשמעה מישהי אומרת בהתפעלות עם תום התצוגה, והיא צדקה – התצוגה של KOBO הייתה אמיצה, ולא מעצם התעוזה המינית שבה – אלא מעצם ההצהרה שמדובר ביצירה אופנתית, במיומנות ובאמנות.
שי שלום
כתב ידו של מעצב אופנת העילית שי שלום לא צריך שטיקים וטריקים כדי לבלוט. מי שביסס לעצמו מעמד מוביל בעולמות הקוטור בתפירה אישית, העלה אמש למסלול קולקציה חדשה הכוללת 30 דגמים, המאוגדים תחת השם "צליל של חיבוק וגעגוע" – מחווה לחיבוק של אימו ולאסופת הצמידים שהייתה נוהגת לענוד על פרקי ידיה, ולרשרש בזמן האיסוף אל חיקה. הקולקציה הורכבה ממערכות צבעוניות בהשראת הצמידים המתכתיים של אימו: אפורים וכסופים שמתחלפים בברונזה, זהב ושחור דרמטי.
אינגריד פלדמן ושירז טל בשמלות טרנץ' בקווים נקיים וחדים, רומי פלד בשמלת ערב שחורה שבגבה חבויה מלאכת תחרה יפיפייה, סתיו סטרשקו בחליפת מכנסיים מובנית – אצל שלום אין מקום לטעויות.
התצוגה שלו הייתה מפגן כוח שקט ובוטח של ניסיון ויכולות, משחקים בגזרות מחויטות ושליטה בעבודה עם חומרים שמהם מיוצרים חלומות קוטור: משי טאפט, תחרות סולטיס, אורגנזות ועוד.
השאירו תגובה