מגזין >
אייל חדד אומר שנשים עם חזה גדול לא צריכות ללבוש גולף. אני באתי בגולף
בסגנון כל כך ספציפי שהוא הפך לחיקוי ב"ארץ נהדרת", אייל חדד יצר לעצמו נישה בלעדית: הוא הסטייליסט שמעליב נשים בגלל איך שהן מתלבשות. זה אולי נשמע פוגעני, אבל הוא ממלא אולמות באלפי מעריצות שמאוד נהנות מזה, שלא לדבר על העוקבות באינסטגרם. כתבתנו כרמל צאיג הלכה לפגוש אותו ולהבין מה הסיפור איתו, וכבר בכניסה לבית שלו התחרטה על איך שהיא התלבשה
מתוך הפיד באינסטגרם מגיח גבר ממושקף שיושב במכונית וצועק בקול שאי אפשר לפספס: "בנוווווות!". מכאן מתחיל קורס סטיילינג עם רשימת "עשי" ו"אל תעשי", עקיצות מעליבות אובייקטיבית ואפס סובלנות לפשעי אופנה. המרצה: אייל חדד, כוכב הרשת והריאליטי ("מגדלים") שנעשה גדול יותר מהמסכים. אפילו את היכל מנורה הוא הצליח למלא עם המופע שלו, שבו הוא מעלה לבמה נשים כדי לבוז לכל מה שהן לובשות – בהסכמתן המלאה ולהנאתן הרבה, יש לציין – מול קהל של אלפי נשים אחרות שצוהלות, מריעות, ואולי מקוות שגם להן תהיה הזדמנות להיבחן.
לפני הריאיון עם חדד אני נשאבת לתוך מחילת הארנב של קטעי הווידאו מהמופע שלו. אישה אחת הוא שואל, "מה זה הגרביים האלה? את בת 200 בפנסיה, ככה את רוצה שבעלך ישכב איתך?". לאחרת הוא אומר שהשעון שלה נראה כמו "ויברטור של עכבר". התגובות לסרטונים מפתיעות כשלעצמן: "גאון", "נשפכתי", "מלך" (ופה ושם איזה רחש חלוש של "מזעזע"). אני צופה בריל ועוד ריל, ולא יכולה שלא לשאול את עצמי: ממה הן כל כך נהנות? האם זאת תצורה חדשה של יחסי BDSM? מה דה פאק קורה פה?
למפגש אני מגיעה בחשש. חדד גר בקומה גבוהה באחד מהמגדלים של גינדי במרכז תל אביב, ולפני שאני מספיקה להיכנס אני כבר מתחרטת על מה שלבשתי. הדירה לבנה-מבריקה, ברקע מתנגן שיר של פינק פלויד. חדד מכין לי קפה במכונה, ולעצמו מכין "נס של מורות". "הרבה שנים דחיתי את המעבר לתל אביב", הוא אומר, "כי חשבתי שכולם פה הומואים". אני מציינת בפניו בלב כבד שאכן כולם פה הומואים, והוא אומר: "כן, אבל חשבתי על הומואים עם שיער מחומצן שאומרים 'יאחתי', ולא רציתי להיות כזה. היום אני מבין שיש כל מיני סוגים של הומו".
הוא נולד וגדל בבאר שבע, בן הזקונים של הורים לארבעה ("כולם חושבים שאני ילד שמנת, אבל אבא שלי הוא עובד כפיים, חשמלאי שחוזר הביתה מאובק עם המקדחה, ואמא עקרת בית שגידלה אותנו"). משפחה מרוקאית-תוניסאית, מסורתית, עם קידוש בשישי ובלי חשמל בשבת. לא בית גידול קלאסי של סטייליסט הומו עם פרסונה כל כך מוחצנת ש"ארץ נהדרת" הקדישה לה חיקוי. "מצופה ממני לספר שכילד הייתי העוף המוזר, אבל זה לא היה הסיפור, אני נשבע לך", הוא נשבע לי. "גדלתי בבית די רגיל, ומהרגע הראשון הרגשתי כוכב. בגיל 10 אמרתי לאבא שלי, 'אתה צריך לקחת אותי ללמוד ריקוד'".
אז אבא לקח, וחדד באמת היה כמה שנים רקדן, אבל הייעוד חיכה במקום אחר. "בערך עשור, מגיל 20, הייתי סטייליסט", הוא מספר. "מיכל הקטנה, מעיין אדם, הלבשתי מאות אנשים".
איך הגעת לזה?
"זה היה ממש מוּלד, מגיל אפס. אפילו לבית ספר תמיד הגעתי עם בושם".
זה היה נורמלי בשכונה שלך בבאר שבע?
"זה היה לא נורמלי, אבל אני הרגשתי שזה כן. זה היה כל כך מושרש בי שזה לא עניין אותי".
ואיך קיבלו סביבך את האירוע הזה? נגיד, זה היה אובייס שאתה גיי?
"היום זה נשמע לי אובייס, לילדים אחרים בכיתה זה היה אובייס, אבל אני עוד לא ניסיתי משהו בגיל הזה. לקח זמן, הכל קרה מאוחר".
מצד שני, אמרת שתמיד הרגשת כוכב. אתה יודע להגיד למה? בהשראת מה?
"גדלתי כשפנינה רוזנבלום התחילה להצליח עם המוצרים שלה, וראיתי שהיא באה מכלום והצליחה בזכות עצמה, מה גם שהיא תמיד נראית נורא מטופחת ומסודרת. אולי זאת הייתה קצת השראה".
בעצם יכולת גם להיות סטייליסט בבאר שבע.
"נכון, וזה היה הפחד של חיי. להיות משהו לא משמעותי בעולם – זה הפחיד אותי עד מוות".
הזכרת את אבא שלך. איך הוא קיבל את השאיפות שלך?
"דווקא הוא ידע בדיוק מה אני הולך להיות. כשהייתי סטייליסט והלבשתי אנשים, מה שהיום אני כבר לא עושה, הוא אמר לי, 'לא! לבמה!'. אמרתי לו, 'למה, אני מרוויח יפה'. הוא ענה, 'לא, זה לא המקום שלך'. כשהוא ראה אותי בהיכל מנורה הוא אמר, 'אתה חי בסרט, אבל זה הסרט שאתה כתבת, והוא מוצלח'".
אין מרגש כזה.
"אבא שלי הוא אבא של פעם. כשהייתי יוצא מהבית לבוש בירוק עם ורוד או וואטאבר, זה בהחלט היה לו מוזר. אבל לאט-לאט הוא הבין את הקטע, והיה אומר לאחים שלי, 'אל תדאגו, בשנה הבאה כל הכדורגלנים יתלבשו ככה'. זאת אומרת, באיזשהו שלב הוא כבר ראה".
שגם אסתר מדימונה תדע מה ללבוש
חדד בן ה-35 נכנס לתודעה הדיגיטלית לפני כארבע שנים. בהתחלה הסגנון שלו ספג ביקורת, אבל הוא רגיל להיות טעם נרכש. "הגעתי לתל אביב עם אפס שקלים והייתי צריך לסלול את הדרך שלי כשהדלתות ממש לא פתוחות בפניי", הוא אומר. "עד היום אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את המקום שלי, ואין לי חברים מהתעשייה. אני לא בקליקות, אין לי את הליקוקי התחת האלה".
בוא נדבר על הקריירה שלך. היית אומר שאתה אינפלואנסר?
"אני לא אינפלואנסר ואני לא משפיען. אני טאלנט, אני כוכב. את יודעת מה? אין בעולם מופע סטייל בדיוק כמו שלי. בעולם כולו אין פורמט כזה שאת גם מגיעה עם חברות שלך, גם צוחקת בלי סוף וגם לומדת".
מה אני לומדת?
"איך תיראי מצוין ותקבלי מחמאות. עד שאני הגעתי הדבר הזה היה שמור לעשירות העולם או לסלבריטאיות, בנות שהן יודעות דבר. ואני באתי ואמרתי, אני רוצה שגם אסתר מדימונה תדע מה היא צריכה ללבוש. לא משנה אם היא דתייה, שמנה, רזה, וגם בלי השפה הפלצנית שאני לא יכול לסבול – 'וייבים', דיטיילס'. אני עושה את זה פשוט. העין שלי יודעת לזהות ברגע מה היא צריכה לעשות כדי להיראות טוב יותר".
זה נשמע מפתה, אבל ראיתי קטעים מהמופע שלך. הם נראים כמו קטעי רוסט, אנשים שמתאספים כדי לצחוק על מישהו.
"אין דבר כזה לראות ריל של דקה ולהחליט מה באמת קורה במופע. אין לי בעיה עם ביקורת, אני גם מבין אותה, אבל אם לא היית בהופעה – אין לך מה לדבר".
מה הייתי רואה בהופעה שאני לא רואה ברילז?
"נשים זה לא עם מטומטם, זה עם מאוד חכם ומאוד חריף. זה מופע סטייל ובידור, ומי שמגיעה – אין מצב שלמחרת היא מתלבשת או מטפלת באסתטיקה שלה אותו דבר. יש נשים שזה שינה להן את החיים, אוקיי? אחת כתבה לי באינסטגרם, 'הייתי במשבר עצום עם בעלי, ופתאום אחרי כמעט שנה הוא מחמיא לי'. אנחנו יכולים להגיד שהחיצוני לא חשוב, שאת הכי יפה כשנוח לך, כל המשפטים המונפצים האלה. אבל לאיך שאת נראית יש כוח. זה משפיע על העבודה שתקבלי, על היום-יום שלך, על איך שיתייחסו אלייך".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איך אתה יודע מה נכון להן? לי?
"זה מדע שמאפשר לכל אישה להיראות מצוין על פי הנתונים הקיימים. אני רואה אותך עכשיו, ומממש 100% מהפוטנציאל שלך".
איך למדת את המדע הזה?
"גם העין שלי זה משהו מוּלד. זה לא משהו שאפשר ללמוד אותו, אוקיי?".
אתה יודע להסביר למה הנשים בהופעות שלך כל כך צוחקות כשאתה מעליב אותן על הלבוש?
"אני באמת לא יודע. בהופעה הראשונה לא ניסיתי להצחיק בכלל, ועל הבמה עוד לא הייתה הקובייה שהיום אני מבקש מהנשים לעמוד עליה. היא נולדה מתוך צורך, אחרי שהזמנתי מישהי לעלות ודיברתי על הנעליים שלה, והקהל לא ראה. אז הבאתי כיסא ואמרתי, 'כפרה, את נראית כמו טכנאי של בזק'. לא אמרתי את זה כדי להצחיק, אבל הקהל צחק. זאת הייתה הפעם הראשונה. לא באמת חשבתי שזה היה מצחיק, אני באמת באתי ללמד".
מה המוטיבציה של מישהי לעלות ככה לבמה? למה זה עובד?
"קודם כל, לא סתם המופע הוא רק לבנות. דמייני לך שאת נכנסת לחדר שהוא רק בנות, אין בנים באולם, ויש קהל מטורף מכל הארץ. אמא, בת, סבתא, רופאה, עקרת בית. הן מגיעות לערב שכולו חוויה ודאחקה, ואנחנו נותנים את האמת. הרי כל אישה בסוף רוצה שיגידו לה את האמת, אין לה כוח לזיבולי מוח. בעולם של פוליטיקלי קורקט היא רק רוצה שיגידו לה מה היא צריכה לעשות. שאם יש לה שדיים גדולים, היא לא יכולה ללבוש גולף".
פאק, אני עם גולף.
"השדיים שלך לא גדולים. לא, לא נראה גדול".
זה די גדול, תראה.
"טוב, את אחרי לידה, זה תמיד ככה".
האגו שלי הציל אותי
ככל שהשיחה מתקדמת, חדד מבהיר שהוא אדם ששומר מרחק. מאינטימיות וגם ממגע עם זרים, מקשרים רומנטיים וגם ממין מזדמן. "אין לי זוגיות ולא הייתה", הוא אומר בתשובה לשאלה שלי. "אין לי זמן לזה, ואת יודעת, גם צריך איזה בונדינג כזה. אני לא יכול שזה יהיה 'על יד', זה צריך להיות ביג. אני ככה בכל דבר. גם בקריירה, גם בחברים, אבל אני כן מקווה שזה יגיע בעזרת השם".
אתה בגריינדר?
"לא".
מה, אתה נזיר?
"לא עניין של נזיר, אני לא רוצה אפליקציה שהכל זיונים. זה עושה לי נזק לנפש. אני לא רוצה להיות במקומות האלה".
באיזה מקום כן?
"אני חושב שמערכות יחסים זה דבר מורכב. כשזה מגיע מלחץ – ואני רואה הרבה אנשים שמתחתנים עם לחץ – זה קשוח מאוד, כי בסופו של דבר אתה חי עם בן אדם, וצריך שתהיה ביניכם סינרגיה. זה לא תמיד ככה, והרבה אנשים שנמצאים ביחד הם לבד. גם אני יכול להיות לבד, אבל אני מרגיש שיש לי סֶנטר. אני מאוד עגול וערוך לקבל את מה שקורה לי רגע במרחב, את יכולה להבין מה אני אומר?".
שאתה לא תלוי באחרים? שאתה מספיק לעצמך?
"בדיוק. ברור שיש לי חברים, אבל אני מאוד יודע את הגבולות. יש איזו מחיצה ביני לבין אנשים, ביני לבין החיים, ביני לבין הלקוחות. כאילו, המשקפיים שלי זה לא סתם. זה, 'שנייה, אני לא חבר שלכם'. גם הבנות באינסטגרם שלי יודעות: אני מאוד שם, מאוד נוכח, אבל חבר אני לא. אני מורה דרך, אני מנטור. הדבר הזה הוא להשפיע על אנשים במשהו שאתה מבין בו, ואני לא יכולתי אחרת. זה היה או זה או למות".
זה אגו מטורף, מה שאתה מתאר.
"מטורף, אבל האגו שלי הציל אותי ושמר עליי בחיים".
שומר, אבל גם מרחיק. אתה לא פגיע, כי כדי להיות פגיע צריך להיות קרוב.
"זאתאחת הבעיות שלי".
שאתה לבד?
"לא בדיוק. אני כן יכול להיות בודד, אבל אני לא מרגיש לבד".
ומאיפה הסלידה שלך מלהתמנגל עם אנשים, עם הברנז'ה?
"חשוב לי להיות אני בזכות כישרון ולא בזכות קפה עם מישהו. אני סולד מזה. נגיד, פעם הייתי במערכת יחסים קצרה עם מישהו מפורסם, וכשהסוכנת שלי אמרה לי שרוצים להוציא את זה בשביל יחסי ציבור, אמרתי שאין מצב. אני לא משחק את המשחק הזה".
יש מחיר לריחוק הזה מכל דבר?
"ברור שיש. נגיד, יש אייטמים שאני יכול להגיב עליהם, ואני לא מגיב. אז אומרים, 'הוא מתנשא'".
טוב, ברשת אתה גם בדמות. אנשים לא מכירים אותך.
"זו לא דמות. זה צבע, זה צבע ממני".
אבל הסגנון שאתה מדבר בו ברילס, בהופעות – זה לא אחד לאחד כמו שאני רואה אותך עכשיו.
"ברור. גם אם אני אפגוש את ריטה, אני לא אפגוש אותה כמו שהיא שרה על הבמה".
אגב הבמה, למה אתה מופיע דווקא מול בנות?
"מה זאת אומרת? אני עם בנות מגיל אפס, אני בעצמי חצי בת. אני יושב עם אישה ובשנייה רואה אותה, מה עובר עליה, במה אני יכול לעזור לה. אני זוכר מכיתה ג' או ד' חברה שהייתה לא מקובלת, וזה חרה לי. יום אחד אמרתי לה, 'את יודעת למה את לא מקובלת? כי הגבות שלך מחוברות'. לקחתי אותה לעשות גבות, ואמא שלה התקשרה אליי מאושרת: 'אייל, אני כל כך רוצה להודות לך'. היא נתנה לי כסף, והלכנו לעשות לילדה סוג של מייקאובר. מאז לקחתי אותה תחת כנפיי, והיא הפכה להיות מאוד מקובלת. פעם אפילו הלכתי מכות בשבילה".
מאיפה בא לך הצורך הזה לגונן?
"פשוט לא יכולתי לסבול את זה שמעליבים אותה רק היא נראית חלשה יותר, כי היא לא נראית טוב. כואב לשמוע את זה, אבל זאת האמת: כשאת נראית טוב יותר, יהיו לך תוצאות יותר טובות בחיים. נקודה".
אני לא אנושי, אני פנטזיה
הבשורה על פי חדד נופלת על אוזניים כרויות, והרבה. אני שואלת איך נראה הלו"ז שלו, והוא מפרט: "זאת עבודה 24/7. אנשים חושבים שלעבוד באינסטגרם זה לא לעבוד, אבל תראי את העוקבות שלי, אין דבר כזה לא לענות. ותמיד יש הופעה בבוקר או בערב, ובאמצע אני מצלם לאינסטגרם או עושה קמפיין. בקרוב אני משיק אפליקציית סטיילינג, בדצמבר אני משיק מותג משקפי שמש, בפברואר אני טס לסיבוב של חודש בלוס אנג'לס. זה החיים שלי. זה, וכל בוקר אימון. זה עוזר לי לנשמה".
אתה לא מתחרפן מזה? אני הרבה יותר נמוך ממך בשרשרת המזון באינסטגרם, ואני מרגישה שאני כל הזמן חווה את עצמי דרך איך שאנשים רואים אותי. קשה לי להישאר נאמנה לעצמי.
"קודם כל, אני מטופל".
מטופל איך?
"בשיטה שמשלבת NLP ועבודה על הילדות".
מה היית צריך לעבד מהילדות?
"וואו, המון דברים".
אם אני הייתי המטפלת שלך, הייתי שואלת למה אתה מפחד כל כך שייגעו בך. לא תתמנגל עם אף אחד, לא תהיה עם אף אחד…
"אני אובססיבי לניקיון, בהכל. בבית, באינסטגרם, ביחסים, בחיים, בטבלאות אקסל. אני קצת AI במקום הזה, אני מודה".
ממה אתה צריך להישמר כל כך? מה כל כך מסוכן בעולם?
"הוא לא מסוכן, הוא בינוני. ואני הייתי צריך להיות בפנטזיה, בדמיון. אם לא הייתי אובססיבי לזה, לא הייתי מגיע לאן שאני היום. זה מה שבאתי לעשות בעולם: לשנות אותו. לשנות תפיסות של אנשים בתחום שלי, לעשות קפיצות מאוד גבוהות. ודרך זה גם הפכתי למפורסם".
ולמשפיען, מילה שאתה לא מתחבר אליה ועולם שאתה בז לו.
"אני לא בז לזה, אני אומר שהשפעה היא רק תופעת לוואי של משהו שאתה עושה".
ככה או ככה, אתה מחוץ למשחק.
"זה נכון שלא תראי אותי באירועים ובמסיבות. אני לא בליין, הולך לישון מאוד מוקדם. לא שותה, אני לא מעשן, כמו ספורטאי. אני מאוד שומר על עצמי בהקשר הזה. שומר על הנפש שלי".
בגלל זה אתה לא נחשף אישית באינסטגרם?
"יש עניין עם זה שאתה בוחר להיות מותג בעידן שלנו. מבחינתי אייל חדד זה מותג, ולא חשוף או פגיע. אני לא מראה את אמא שלי באינסטגרם, אני לא אראה את מי שאני נמצא איתו בקשר. זה מאוד קשה לאנשים, כי הם רוצים כאילו לראות אותי מכין סיר דגים".
הם רוצים משהו אנושי.
"כן, אבל שם אני לא אנושי. אני פנטזיה. בגלל זה גם לא תראי אותי בוכה באינסטגרם. מכירה את אלה שבוכות? זה קטסטרופה. די, כפרה עלייך, מה? יש לאנשים מספיק צרות. הם רוצים לבוא לאינסטגרם ולעשות גוד טיים".
המותג אייל חדד, מה הוא כן?
"בעולמות הסטייל אין מישהו כמוני בישראל, וגם בחו"ל אין. מישהי כתבה לי אתמול, 'אתה פרצת דרך'. גם אין באינסטגרם מישהו שעושה את מה שאני עושה מבחינת מוצרים. כשאני מדבר על מוצר של חברה, ברור לה שאני בדקתי וניסיתי".
בסדר, את זה אומרת כל משפיענית.
"אני אגיד את זה מאוד פשוט: כשהתחלתי אמרו לי שזה גימיק. ארבע שנים אני עושה את זה, רק את זה, ובסוף הקהל מחליט. לגרום לאנשים לצאת מהבית, לשלם על כרטיס ולפרק את ההיכל – זה סיפור. את יודעת, אישה שעברה לידה שקטה אמרה לי, 'אתה היית הגלולה שלי. כל בוקר הייתי קמה ומסתכלת על סרטונים שלך'".
באחת ההופעות שלך הייתה מישהי שעשתה בוטוקס על הבמה. זה מטורף, איפה הגבול?
"כל עוד אנחנו עושים את הדברים בצורה חוקית, אני חושב שזה נהדר. אם מישהי רוצה להיראות טוב יותר ואני יכול לחסוך לה 3,000 שקל – מהמם, מושלם, איזה כיף".
אני חושב שאני הבן אדם הכי צנוע
תמיד מעניין לשאול אנשים במה הם *לא* טובים, ובתשובה של חדד יש שלושה סעיפים: "אני לא טוב ביחסים עם בנים. אני לא טוב בלנקות, לכבס ולבשל. ואני לא טוב בלהיחשף ובלהיות פגיע".
זה קשור גם ליחסים עם הבנים?
"יכול להיות. יש לי איזשהו סטנדרט בחיים, וגם עם אנשים".
אז אתה שומר את עצמך כפנטזיה לקהל, ואתה שומר את האינטימיות בתור פנטזיה לעצמך.
"את מדייקת ומדויקת. אני מאוד לא אוהב את החלקים האפורים בחיים, וכשאתה הולך לישון עם בן אדם בלילה זה הופך לסיפור אחר. הרבה מהסקסיות נעלם, וזה קשוח. אבל זה גם באמת החלק שהכי פחות דחוף לי, וממילא אתה לא יודע את מי תפגוש, מה תהיה הדינמיקה. זה הכל השגחה".
איך הגענו להשגחה עכשיו?
"תגידי, הייתי יושב פה איתך אם לא אלוהים?".
אבל למה שאלוהים ישגיח דווקא עליך?
"למה אני לא בזוגיות? למה אין לי ילדים? כי זה מה שאלוהים מחליט. ככל שהזמן עובר, ככה אני יותר ויותר מאמין ששום דבר לא קורה סתם ושיש פה איזשהו כוח".
יש גם הומלסים ונרקומנים. איך בדיוק אלוהים משגיח עליהם?
"אלוהים הוא לא תמיד טוב. הוא תמיד חושב על סוף הדרך, לא על החשבון".
והדרך שלהם תיגמר במוות ברחוב.
"אנחנו לא יודעים. זה גדול מדי, אני לא יכול לחשוב במקום אלוהים".
אתה רק הסגן.
"את ברצינות חושבת שאני כזה 'הסגן של אלוהים'? זה מה שאתה לוקחת? אני חושב שאני הבן אדם הכי צנוע שהיה, את לא חושבת?".
לא.
"לא?".
לא. אתה הרבה דברים – כריזמטי, מוכשר, חכם – אבל צנוע? די.
"אוקיי, קיבלתי. חד-משמעית, אני קיבלתי".
צילום: תומי רפאל | סטיילינג: קובי בן יהודה | איפור: שי אברגל | שיער: איתי שי | הפקה: טל פוליטי
השאירו תגובה