בטעות חשפתי בפני חברה טובה שהחבר שלה מתכנן להציע נישואין… הוא רצה להפתיע, אבל אני התרגשתי כל כך שפליטתי בלי לשים לב

התארחנו אצל חברים סופ״ש, הוא ביקש ממני להעביר לו את המלח בארוחה שם.
תוך כדי, נפל מהתיק שלי פתק קטן-פגישה עם עו”ד לענייני משפחה.
הוא הרים את הפתק והביט בי כאילו עקרתי לו את הלב.
הוא קלט מיד שאני בודקת דברים מאחורי הגב שלו, בסיפור הכי רגיש שלנו.
ניסיתי לצחוק את זה, להגיד “סתם בדיקה”, אבל הוא כבר ידע שהסוד והאמון נשבר.

בשנה האחרונה שמרתי סוד על חרדה חברתית:אני לא מסוגלת להיכנס לחדר עם אנשים חדשים בלי להרגיש שאני מתפרקת.
כולם היו בטוחים שאני חזקה ובטוחה בעצמי.
עד שיום אחד הילדים שלי היו איתי באירוע, והם הבחינו שאני משתתקת ומתקשה לנשום.
בלי לחשוב נפלט לי: “אני… לפעמים אני מפחדת מכל הרעש הזה”.
הם הסתכלו עלי ארוכות, ואני הרגשתי את הבטן שלי קופצת …חשופה לגמרי.
תוך כדי הבהייה בי הם אחזו בידיים שלי, ואמרו: “זה בסדר, אנחנו תמיד איתך”, נושמת קצת יותר טוב מאז.

בפסח חלמתי על חברה לעבודה שהיא בהריון, כשחזרנו מהחגים ניגשתי אליה ושאלתי אותה בעדינות, היא היתה בשוק כי זה היה ממש בהתחלה שלה, היא רק גילתה בעצמה ועוד לא ראו עליה לא כלום, מאז היא קוראת לי מכשפה וזה היה הסוד שלנו עד אחרי שבועות כשהיא סיפרה לכולם.

באמצע ויכוח טיפשי על כלים בכיור, נפלט לי: “לפחות אני בורחת עם הרעש וההמולה לחברים כדי להירגע ולא משתגעת מול הילדים …”.
פתאום היתה שתיקה חדה כמו סכין.
הוא קלט באותו רגע שבשבועות קשים מצאתי אוזן קשבת אצל חבר קרוב.
לא רומן, לא בגידה אבל סוד של לב, שנשמר בשקט כדי לא לפגוע.
החשיפה הזו נפלה כמו רעם ביום בהיר, והקירות בבית רעדו מהתחושות שצפו.
מומנטום מכונן שבו נאלצנו לדבר על מה שמעולם לא העזתי לגלות.

חזרתי לעשן אחרי שנה שלמה שהצלחתי להחזיק מעמד בלי, והילדים שלי לא ידעו כלום.
השקעתי אנרגיה מטורפת בלהחביא-מסטיקים, בישום, סיבות יצירתיות לצאת מהבית.
חשבתי שאני מתוחכמת, עד שיום אחד חזרתי ברגע של חוסר תשומת לב עם סיגריה חדשה טחובה בקייס של הנייד מאחורה.
הבן שלי פשוט הסתכל עליי ואמר: “אמא, זה שלך?”
הרגשתי שהאדמה נפתחת מתחת לרגליים.
נאלצתי להודות, והאמת? זה היה כמו להוריד משקולת מהלב, גם אם זה גרם לו לאכזבה גדולה מאוד
כדי להקליל סיימתי את הסאגה במשפט: “טוב, תפסת אותי, אני לא רק אמא… אני גם דרקון”

עמדנו בתור, עייפים אך נרגשים לקראת טיסה לחו"ל בבידוק הבטחוני. פתאום אחד הבודקים ביקש מבן זוגי להוריד את הג׳קט לבדיקה. הוא העביר את הידיים על הבד, בדק את הכיסים, ואז שלף קופסה קטנה- מול העיניים שלי. היה שקט של שנייה. אני הסתכלתי על הקופסה, ואז על בן זוגי – והוא נראה כאילו האוויר יצא לו מהריאות. הבודק המשיך כרגיל, לא קלט בכלל מה הוא עשה. אבל אני כבר הבנתי. עמדתי שם עם חיוך קפוא, מנסה לא להרוס את ההפתעה שניסיתי לשכנע את עצמי שאולי לא באמת ראיתי.
אבל כן. ראיתי.
וככה, בין מגשי פלסטיק ורעש של מזוודות, גיליתי שבקרוב אקבל הצעת נישואים – הרבה לפני שהייתי אמורה לדעת.

בשיחה עם חברה מהעבודה פלטתי בטעות שאני מחפשת עבודה חדשה.
היא פערה עיניים (בכל זאת אנחנו עובדות בחברה הזאת יחד כבר 6 שנים) ושאלה אם כבר אמרתי לבוס.
רק אז הבנתי שהסוד יצא לי בלי שליטה ושהטיימינג היה אומלל…

בטעות חשפתי סוד של חברה מאוד טובה שלי שהחליטה לספר לי שהיא נמשכת לנשים. זה היה מבחינתה סוד מאוד גדול שאינה רצתה לחשוף במיוחד בפני משפחתה.
לצערי הרב חשבתי שכדאי לעזור לה לצאת מהארון ובכך יהיה לה קל יותר, סיפרתי לחברה משותפת שלנו על מנת שניתן לה כוח לעשות את השינוי בחייה. אך כמובן שהיא מאוד כעסה עלי ונפגעה שחשפתי את סודה. המון סליחות לא עזרו אך לאורך זמן היא הבינה את כוונתי וסלחה לי.
כיום אנחנו נוהגות לצחוק כולנו יחד (כולל בת הזוג שלה והחברה המשותפת) על חשיפת הסוד.
אז לסיכום, חשוב לשמור על סודות וחשוב לדעת לצחוק על החיים ♥️

חברה טובה ממש חזרה מחו"ל, אחרי שנה שלא ראתה את המשפחה שלה. היא תכננה לעשות הפתעה לכל המשפחה ולהגיע לארוחה משפחתית. אני הייתי בטוחה שהארוחה בצהריים וכתבתי לאמא שלה "איזה מרגש שהיא פה??" והתשובה הייתה:"מי פה?? אפרת?? היא מגיעה לארץ? היא פה????" ואני בי לייק: אוי לא.
מאז זה סיפור ידוע בחבורה…

סוד שחשפתי בטעות הוא שכבר רכשנו מתנות לחג, מסתבר שהבן דוד לא ידע מזה וחשב שקונים מתנה משותפת וגם אני לא ידעתי מכך

בתיכון עברתי חרם ממש קשה. כמה חודשים. באחד השיעורים, לגמרי במקרה משאלה פשוטה של מורה התפוצץ ריב בכיתה ביני לבין כל המחרימות.מובילת החרם לא היתה אותו יום. אמרתי משהו שגרם לי ולבנות להבין שהיא עשתה מעשה שפגע באחת הבנות ושהאשימה אותי בו ובעצם שיקרה ואמרה לי משהו אחד ולהן משהו אחר(כיתה קטנה של 8 בנות כולל אותי). אם לא היה עולה נושא השיחה הזה שקשור בכלל לאותו מקצוע שלמדנו באותו יום, לעולם לא היינו מגלות שמובילת החרם שיקרה לשני הצדדים כדי לכסות על עצמה ובכך פגעה פעמיים גם בי וגם בתלמידה אחרת.למחרת התעמתנו איתה היא בכתה והתנצלה ולי לא היה לב לנקום למרות שכולן כעסו עליה.שכנעתי את כולן לסלוח ולותר והמשכנו להיות חבורה כזאת עד כיתה יב. סלחתי אבל לא שכחתי. עד היום..

היו לי זוג חברים שהיו ביחד תקופה ואחרי שהם נפרדו, הבחור החזיר לבחורה שרשרת שהיא קנתה לו ליום הולדת במהלך התקופה שהם היו ביחד. היא, בלי לספר לו- הלכה והחליפה את השרשרת בעגילים עבורה. הוא לא ידע מזה אבל היא סיפרה לי, ואחרי כמה ימים נפלט לי בטעות לידו על העגילים החדשים שלה. כמובן שהוא השתמש בקלף הזה ואני מאוד הצטערתי בפנייה שסיפרתי לו
בסוף השלמתי איתה אבל נוצרה סיטואציה מאוד לא נעימה

חשפתי שאחותי נתנה לי ספה שהייתה צריכה

אני אף פעם לא חושפת סודות. כולם קוראים לי בונקר!!

עבדתי פעם במשרד פתוח, ואחת העובדות סיפרה שהיא "חייבת לצאת מוקדם כי יש לה פגישה חשובה". אחרי שהיא יצאה, אמרתי בקול חצי לוחש לחבר:
״יאללה, הלכה שוב לדייט מהטינדר שלה…״
מה שלא שמתי לב — זה שהיא שכחה את הלפטופ שלה פתוח על השולחן, עם הזום מחובר לרמקול של המשרד כולו.
כל הקומה שמעה אותי.

לפני כמה שנים, בעידן הפקסים, גיליתי שהבוס הישיר שלי, שהתעמר בי ובעובדות נוספות באופן שגרתי למדי, סובל מבעיות זקפה ואין אונות! הוא השאיר הפנייה לבדיקה כשבטופס היה פרוס כל המידע הרפואי שלו! זה הסביר כנראה את הזעם התמידי שלו ואת התסכול כלפינו וכלפי העולם….

בעלי ואני גרנו ביחד שנתיים לפני שהוא הציע לי נישואים. חיכיתי הרבה זמן שתגיע ההצעה ובעלי לא נתן רמזים מתי היא תהיה. יום אחד המחשב היה פתוח עם הוואטאפ שלו ובמקרה ראיתי הודעה שאחותו כתבה לו לגבי הטבעת.. אז הבנתי שזה הולך להיות בקרוב. כמובן שלא אמרתי לו כלום (עד היום), אבל בכל זאת הופתעתי שהגיע הרגע עצמו.