הכי התגעגעתי לרגעים הפשוטים עם המשפחה – לארוחת ערב רגועה, לחיבוק של אמא בלי פחד, לצחוק של האחים מסביב לשולחן. בתוך כל הכאוס, הבנתי ששגרה זו לא מובן מאליו – זו מתנה.
והשיער שלי, כמו הלב שלי, רק מחכה לריפוי… לחזור אל האהבה, הבית, החיבוק.
כי אין כמו משפחה – והיא הסיבה שאני חוזרת לעצמי. �

הכי התגעגעתי לרגעים הקטנים של שקט – לקום בבוקר בלי אזעקות, לשים מוזיקה באוזניים, ולתת לתלתלים שלי להתייבש בשמש, לא במקלט. להתפנק במסכה לשיער ולא במסכה אב”כ.
החזרה לשגרה בשבילי היא לנשום עמוק, להסתכל במראה ולזכור שגם אחרי סערה – אפשר לפרוח.
התלתלים שלי, כמוני, עברו תקופה לא פשוטה… הגיע הזמן לתת להם (ולי) אהבה אמיתית.

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו – הכי התגעגעתי לשיעורי פילאטיס להתחיל את הבוקר באימון ואז להתרחץ באיזי בלי פחד לקבל התרעה פשוט לחיות לעשות דברים רגילים ונורמליים של כל בן אנוש בעולם

לשים את הטלפון על שקט כדי שאפשר יהיה לישון בנחת. כדי לקבל את התראת החירום בכל המלחמה נמנעתי מלשים את הטלפון על שקט, וכך הייתי קמה בבהלה מההתראה, אבל גם מהרבה סיבות אחרות שבימים כתיקונם זה היה נמנע ממני אם הטלפון היה על שקט. תודה לאל, חיזל(ששש..)תי.

היי, הכי מתגעגעת בשגרה זה לישון לילה שלם בלי אזעקות,בלי התרעות…במלחמה עם אירן ישנו אצלי בני,אשתו ושלושה נכדים בממד.התגעגעתי גם לקבל את הפרטיות שלי בחזרה.

הכי התגעגעתי לשיער שלי שהוא מתנהג יפה ולא כאילו הוא יצא להפסקה משלו עם קצת עזרה מהמוצרים הנכונים אני והשיער שלי שוב באותו ראש

מה שהכי התגעגעתי אליו, מלבד תחושת הביטחון והפסקת הסטרס כמובן, הוא ההרגשה של החופש לקום בבוקר ולהחליט מה נעשה היום, לאן נטייל או איפה נבקר ומה נעשה, גם אם בסוף סתם מעבירים את הזמן בבית, בבטלה או בסידורים, ההרגשה הזו היא מאד חשובה לי

הכי התגעגעתי לרוטינה הקטנה שלי — התה ירוק, הליכה קצרה, מקלחת, הקרם לחות, והעובדה שאני מתלבשת רק מהמותניים ומעלה בשביל הזום.
וגם לישון 7-8 שעות ברצף בשביל יום למחרת חחח

כתולעת ספרים מושבעת, התגעגעתי לספרייה המרכזית בעיר שלי ולארועי שבוע הספר בשרונה שנקטעו…. אז איזה כיף שאפשר שוב להגיע ולהשאיל ספרים וששבוע הספר יחזור לפעילות.

התגעגעתי לסדר ההגיוני של הדברים, להתאפר בקצב שלי כשספל קפה לידי, לסדר את השיער עם הדייסון להחליט כבר בזמן האודם איזה אקססוריז נזרוק על עצמנו שניה לפני שנצא ואז באמצע היום העבודה שקצת צריכה הפוגה להדגיש שוב את האודם לבדוק אם הספריי על השיער הצליח לשמור על מראה יפה ובכך להטעין את עצמי מחדש

בתור אחת שמתאמנת 5 פעמים בשבוע בחדר כושר, הקורונה, מחלמת חרבות ברזל ועכשיו מלחמת 12 הימים, טרפה לגמרי את השגרה שבאימון לגוף ובעיקר לנפש. קצת אי של שקט בתוך ים של אי ודאות, דאגות שכול ותקווה להרבה ימים של שקט, שמחה ומזור לנפש.

K300

מתגעגעת לאמא שלי ולשיוחת שלנו,היום היא בת 80 ודמנטית ,קשה מאד איתה