יש לנו 3 ילדים קטנים, ולהכניס 3 כסאות בטיחות לרכב אחד זה מאד מאתגר. בכדי להחליף 2 מתוך 3 כסאות לכיוון הנסיעה, היינו חייבים להחליף לרכב גדול יותר ובטיחותי יותר. בדרך כלל אני מאד מעורבת בכל החלטה, ובמיוחד בהוצאה כספית גדולה כמו זו. אחרי תקופה שלא קידמנו (קידמתי) בכלל את קניית הרכב, אמרתי לבן הזוג שהפעם הוא יקח את הכל עליו, וכל מה שהוא בוחר מקובל עלי. הוא עשה עבודה מצויינת ובחר רכב טוב ונחמד, כל הכסאות נכנסים בקלות, והכי חשוב יש לי מקום באוטו, ואני יכולה להכנס דרך הדלת!!

בחודש השביעי להריון, הייתי כל כך מותשת שלא הצלחתי אפילו לנסוע לסופר. ביקשתי מבעלי לקחת את רשימת הקניות ולדאוג לכל מה שצריך. “סומכת עליך בעיניים עצומות,” אמרתי לו. חזרתי לנוח, ובערב גיליתי שהוא הגיע הביתה עם שקיות מלאות שעלו לו מעל אלפייה… מלאות בממתקים, גלידות וחטיפים בלבדדדדד – בלי אוכל אמיתי-בלי אוכל אחד שמתאים לי כשאני עם סכרת הריון מאובחנת…. “חשבתי על מה שתשמחי לאכול,” הוא חייך. אז נכון, היה יכול להיות נחמד לאכול שוקולד במיטה, אבל לא הייתה ברירה – הייתי צריכה לגרור את עצמי לקניות בעצמי למחרת, הפעם בלי שותפים למשימה.

בוע הכי מטורף שלי בתור אחמ"שית במסעדה, ערב שישי, המקום מפוצץ, ואני רואה את כל הצוות מתחיל להילחץ. האמת? לא היה לי כוח להתמודד. אז פשוט אמרתי בקול סמכותי: "שחר, אתה מנהל את המטבח הלילה. ליהי, את אחראית על המלצרים. אני? אני פה אם תצטרכו אותי."

ברור שהם לא התווכחו – הם לא באמת יכלו. עמדתי בצד, עם כוס קפה ביד, וראיתי אותם רצים כמו משוגעים, פותרים תקלות, מרגיעים לקוחות, והכל רץ חלק.

כשנגמר הערב והצוות התיישב מותש, חייכתי אליהם ואמרתי: "עבודה מדהימה היום, כל הכבוד לכולכם!"

הם חייכו חזרה, אבל אני די בטוחה שהם הבינו בדיוק מה קרה

זה קרה במעבר דירה של חבר טוב שלי. הוא ביקש עזרה, ואני, כמו תמיד, אמרתי "ברור, אני שם." כשהגעתי, ראיתי את כל הארגזים, הרהיטים, והכאוס הכללי. אמרתי: "אוקיי, אני אהיה אחראית על לוודא שהכל נכנס למשאית בצורה מסודרת."

בעצם, פשוט עמדתי בצד ונתתי הוראות: "תרים את זה לשם," "שים את זה פה," ו"אל תשכח לקשור את המזרן." כל השאר הזיעו, התכופפו, הרימו, ואני? רק הסתכלתי מהצד ודאגתי שהכל ייראה מתואם.

בסוף, כשהמשאית התמלאה, כולם היו מותשים ואני חייכתי ואמרתי: "כל הכבוד חברים, איזה צוות חזק אנחנו!"

אף אחד לא אמר כלום, אבל אני די בטוח שהם הבינו בדיוק מי לא עשתה כלום

אני אחות בכורה, יום אחד כשאמא שלי הייתה חולה רציתי לעזור לה והחלטתי לנקות את הבית, אבל איכשהו שכנעתי את האחים שלי שזה ‘פרויקט משפחתי’. הם עשו הכול – ואני ישבתי בצד ואמרתי להם איפה לנגב ואיפה לשטוף

בחודש נובמבר חגגתי יום הולדת עגול ועשירי לבת שלי, השאיפה היתה שהיא תקבל את המסיבה הכי מיוחדת שיש. תכננתי הכול לפרטי פרטים – עד שהבנתי שאני לא עומדת בעומס. שליח שהביא משלוח של בלונים ראה אותי על סף התמוטטות. “צריכה עזרה?” הוא שאל, ומפה לשם, תוך עשרים דקות, הוא הרים טלפונים לקולגות שלו: אחד הביא מכונת פופקורן, אחר הביא DJ, ובסוף הערב עמדנו מחובקים – אני, הבת שלי, ושליח אחד מרגש שהפך בטעות למפיק אירועים גאון

עזבתי את הדירה לאחרונה ולא יכולתי להגיע אליה לארוז כי מטפלת באמא אז כל חבריי נתרמו וארזו לי
tal5414@gmail.com
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

קניתי מכשיר שהיה נראה שממש קל לעשות איתו עלי גפן ממולאים, כבר ב3 הראשונים הבנתי איזו טעות עשיתי , אבל העלים והמילוי כבר מוכנים אז הלהבתי את הבת שלי והיא עשתה את כל העבודה. לזכותי יאמר שפיציתי אותה על המאמץ בלי לספר שעשיתי מניפולציה.

לפני חמש שנים החלטתי לעשות מעשה ולהוציא תואר ראשון הייתי אז בת 55 מורה ותיקה ומשועממת. התחילו הלימודים והבנתי שעבודות זה ממש לא בשבילי אבל כבר יצאתי לדרך ורציתי לסיים. אז נעזרתי במי אם לא שתיי הבנות המדהימות שלי..הן התחלקו ביניהן בעבודות ואני הוצאתי תואר ראשון בממוצע 88 לפני שנתיים, אותו מהלך רק תואר שני
ילדים זה שמחה!

לפני 10 שנים ,כשהייתי סטודנטית קבעתי עם חברה להגיש סמינריון משותף לסיום התואר. שבועיים לפני ההגשה ובשיא העבודה בן הזוג נפרד ממני בהפתעה גמורה… וקרסתי לתוך עצמי ועל הראש שלה… את השבועיים עד ההגשה העברנו בבתי קפה עם לפ טופ שאני מתייפחת והיא כותבת עבור שתינו את הסמינריון…..

כאשר הייתי צעירה ובהריון שישי,לקראת סיומו,הייתי בשמירת הריון ונתתי לבעלי לעשות את כל העבודה. עמד יפה בעניין אבל התפעל :איך את עושה את זה כבר שנים?

סינג'רתי את בעלי לגזור ולהדביק דגמים מקרטון לפרויקט גמר של הבת שלנו

לצערי זה לא קרה ,אני פריקית של שליטה עושה הכל לבד

נתתי למישהו לעשות את כל העבודה.. כאשר הייתי צריכה להכין עבודה ללקוחות שלי. פניתי ל AI, וכל מה שעשיתי היה להכניס נתונים ולהגדיר מה בדיוק אני צריכה. בלחיצת כפתור קיבלתי תשובה מפורטת אשר בימים אחרים הייתי טורחת עליה שעות רבות.

אירחתי את אחותי והילדים לארוחת ערב. הם הגיעו לפני הארוחה, והאחיינית החמודה בת העשר שלי רצתה מאוד לעזור במטבח. אמרתי לה שהיא יכולה לעזור עם השניצלים שבדיוק חתכתי, ושהיא רק צריכה להיזהר מהשמן החם. בזמן שערכתי את השולחן היא ניגשה לעבודה, וכשחזרתי למטבח היא כבר ציפתה את כל השניצלים והתחילה לטגן. מסתבר שאחותי לימדה אותה ושהיא אחראית השניצלים בבית. נתתי לה להמשיך, ובארוחה היו לנו שניצלים מטוגנים באופן מושלם.
pazrap@gmail.com

עשיתי יום הולדת שנה לבן שלי וחברה הבטיחה לבוא לעזור בקטנה ולהראות לי איך לסדר, כי אני וסטייל ועיצוב לא הולכים יחד. בקיצור, החברה באה ודי מהר הבינה שאין עם מה לעבוד ולקחה על עצמה את העבודה כולה. יצא מושלם אבל אל דאגה לא לקחתי את הקרדיט לעצמי פירגנתי לה לגמרי :)

אני מחנכת כיתה י"ב של נוער בסיכוו וכל יום מחדש עושה הכל כדי לעזור להם לחוות הצלחה ולפתח תחושת ערך ומסוגלות אבל אני לא מוכנה לעבוד יותר קשה מהם בשביל ההצלחה שלהם. לפני בגרות במתמטיקה שברתי את הכלים עם תלמיד שאני אוהבת במיוחד. לא מגיע, לא משקיע ועומד על ציון 12. הפסקתי לגמרי (וזה שבר לי את הלב) ונתתי לו לעשות את הכל לבד. לקום בבוקר, להגיע בזמן לשיעור, לתרגל ולהתגבג.
אלו כאבי גדילה ושיעור חשוב לחיים.

גדלתי בצפון. בחצר ביתי היו לנו 4 עצי דובדבן צהובים שלא היה לאף אחד אחר באזור. כול חבריי בתיכון רצו תמיד מהפרי הנחשק והמיוחד הזה. בסוף כתה י״א נתבקשנו להכין עבודת סיום בגיאוגרפיה. ממש לא אהבתי את המקצוע הזה.החלטתי לפנות לחכם שבין חבריי לכתה ואמרתי לו שיכין לי את עבודת הגמר בגיאוגרפיה, ואני בתמורה אתן לו 5 קג דובדבנים. הוא קפץ על הרעיון. וכך היה. אני קבלתי 98 על העבודה והוא זכה בדובדבנים צהובים!

היה לי קשה למצוא דוגמא, אני בד"כ לא משאירה לאחרים לעשות לבד הכל, אבל מצאתי! בעלי ואני כל שישי בבוקר מבשלים ביחד אוכל לסופ"ש ולהמשך השבוע, אבל לפני שבועיים השארתי לו את המצרכים, הנחיות מפורטות, והלכתי לבית קפה וקצת שופינג עד הצהריים…והיה לי כיף (-:

פעם בשנה כל עובד במשרד צריך להביא לישיבת הצוות אוכל לכולם (כעשרים אנשים) וכשהגיע תורי לא היה לי מושג איך אני מספיקה להכין וממה מתחילה. אמא שלי המדהימה הכינה הכל- סלטים, מאפים, קינוחים, צלחות חד"פ עד לרמת המפיות וזה גרף כל כך הרבה מחמאות כי הכל היה כל כך מושקע. כשהחמיאו לי שוב ושוב על האוכל וביקשו מתכונים לא יכולתי יותר ואמרתי שאמא שלי היא זו שהכינה הכל. בסיום הישיבה כל המשרד צילם לאמא שלי וידיאו "תודה רבה אמא האלופה!!"

לפני שנה היה לי לעשות עבודת סמינר שלוקחת חודש ויותר .. הייתי עם חברה טובה בעבודה והיא החליטה שהיא תעשה את רוב העבודה ואני אהיה על משהו קטן ..
מפה לשם היא ראתה שלוקח לי זמן להבין מה בדיוק צריך לעשות .. אני העדפתי להמנע מטעיות ולכן נתתי לה לעשות את כל העבודה ..

אני מדריכה של מספר מתמודדי נפש. בהתחלה הייתי מאוד עוזרת להם בכמעט הכול, אבל באיזשהו שלב גיליתי שהם באמת נתלים בזה וזה גורם להם דיי לוותר לעצמם ועושה הרבה נזק לא מודע בתהליך השיקומי. החלטתי עם עצמי שאני רוצה לעזור להם ולא לגרום להם חלילה להיתלות בי. עם הידע שצברתי מהלימודים על הרגלים, פעולות ואופן החיזוק של מנגנונים הקשורים בהפרעות נפשיות רציתי באמת לסייע להם לפתח הרגלים בריאים וסוג של לקבע אותם. שגם אם קשה לי הם אלו יעשו את הפעולה עצמה, אני אהיה שם בשבילם אבל הם אלו שיבצעו אותה במלואה. היום רואים תוצאות ושיפור בהרבה מהמקרים של אלו שאני מצליחה להגיע איתם להתמדה וזה הכי מספק שיש!!

עבדתי חודשים על הפקת אירוע חשוב במסגרת העבודה. כשהמועד התקרב ועדיין נותרו לא מעט דברים לעשות, הגיחה שוב הקורונה וריתקה אותי למיטה. לא היה סיכוי שאצליח לסגור הכול ולא הייתה כל אפשרות לדחות, הבנתי כי עליי לשחרר לגמרי ולתת לקולגה שלי את המושכות. משם היא דהרה קדימה, לגמרי לבדה (כדי לתת לי להתאושש ולהחלים). היה אירוע יפה כל כך ועל הדרך למדתי שאפשר לפעמים גם קצת לשחרר :)

הסמסטר הזה, אני לומדת השנה לשחרר קצת מושכות ולתת לאחרים לבצע משימות, בשנים הקידומות פשוט עשיתי את הרוב לב ורציתי להיות בשליטה ושכל עבודה תצא 100, לא רציתי להיכשל ולקחתי יותר מדי אחריות שזה חנק אותי. והשנה הרגשתי שאני חייבת לשחרר יש עבודה אחת שלא נגעתי בה בכלל ובשאר תרמתי יותר ותרמתי פחות. וגם השבוע נקעתי את הקרסול ונתתי לקבוצה שלי לבצע סיור לבד ופשוט נחתי בבית, מה שפעם לא חושבת שהייתי עושה.

אני בדרך מארגנת הכל הכל בנוגע לילדים ולחופשות בבית. פעם אחת נסעתי עם הבת הגדולה לטיול ובעלי נשאר עם 2 הבנים הקטנים בבית בזמן חופשה והחליט שהוא תופר להם את כל הדברים. יצאה להם חופשה מושלמת, עם מלא הרפתקאות, אקטיבית ושמחה.

לומדת עכשיו למבחנים של תת התמחות, שזה בפועל אומר שאני כבר 4 חודשים יושבת בחדר עם עצמי קוראת ומסכמת, בפועל את הילדים שלי בשנה האחרונה מגדל הבן זוג, אני צופה מהצד, ובעיקר אומרת כל הזמן : " אין לי זמן, נעשה את זה אחרי שהמבחן ייגמר" שזה בגדול ה10 שנים האחרונות של החיים שלי: מבחני גמר בלימודים, תורנויות בלי סוף , מבחני התמחות ועכשיו תת התמחות. הבאתי ילדים כדי להרגיש רע בכל רגע נתון..

אני בן אדם שממש קשה לו לשחרר,זה מרגיש לי שאני פחות מוצלחת אם אני לא עושה אתה הכל או לפחות את הרוב בעצמי. אבל בשנה הראשונה ללימודים לקראת פרויקט מאוד חשוב לציון ,חליתי ממש ולא הייתי מסוגלת לתפקד אז נתתי לשותפה את ההוראות הכלליות שניסחנו ביחד וסמכתי עליה שהיא תצליח לעשות הכל לבש בלי עזרתי. בסוף הציון לא היה כמו שרציתי,אבל לפעמים צריך לדעת לשחרר.