מתנה בשישי >
מתנה בשישי: מארז מוצרי Argania בשווי 500 שקלים
ספרו לנו מי נתן לכן הזדמנות ואולי תזכו במארז קיק גדול של Argania בשווי 500 שקלים
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
מארז קיק גדול של Argania הכוללל שמפו, מרכך, מסכה, מסכה ללא שטיפה, שמן קיק, קרם לחות, סרום, נר ארומטי, Lip oil mask מועשר בחמאת שיאה, ו-Lip oil mask מועשר בשמן שקדים
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:
מי נתן לכן הזדמנות?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג באתר Argania, בסופר פארם ובנקודות המכירה
**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 1/12/24 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר במוצרים מקולקציית האיפור החדשה - Heroes Collection Pupa Night היא שני, שסיפרה לנו איזה דייט היא לעולם לא תשכח: "הדייט שאני לעולם לא אשכח הוא הדייט הראשון שלי עם בן זוגי, שהיה בסגר של הקורונה. הכל במדינה היה סגור והיה אסור לצאת מהבתים, אבל כל-כך רצינו להיפגש כבר… היינו אז שנינו חיילים והתירוץ שלנו היה לשים מדים ביום שבת ולהגיד שהקפיצו אותנו לבסיס. ככה ישבנו באוטו על צוק מול הים, מסתכלים על השקיעה ואוכלים במבה. היה מאוד רומנטי וחווייה! אבל אז הגיעה ניידת משטרה והיינו צריכים לנסוע…".
אני נתתי לעצמי הזדמנות, כשהאמנתי בעצמי, אהבתי את עצמי, סלחתי לעצמי הבנתי וקבלתי את עצמי כמו שהיא עם כל הטעויות שלי. היום אני יכולה להגיד שאני גאה בעצמי.
מאת: אמירה | 4 בדצמבר 2024 | 18:27ארגניה, שנתנו לי הזמנות לשקם את השיער שלי ולאהוב אותו❣️
מאת: עדי | 4 בדצמבר 2024 | 10:17היו לי הרבה הזדמנויות בחיים…
מאת: עדי שגב | 4 בדצמבר 2024 | 10:09אבל הזדמנות לזכות במארז ארגניה עוד לא הייתה לי
המפקדת שלי בצבא, נתנה לי את ההזדמנות להתאמן למבחני ריצה שהיו לי הייתה רצה איתי במבחנים עצמם
מאת: אלה | 4 בדצמבר 2024 | 09:13היו לי כמה אירועים מיוחדים כשהייתי נערה התנדבתי חובשת אז הייתה קריאה באמבולנס לאישה שיולדת ברחוב ופתאום עזרתי פעם ראשונה ללידה וממש רציתי להיות מיילדת בגלל זה וגם אחותי עובדת שף במסעדה ועזרתי לה שם וממש התאהבתי בבישול
מאת: ניקה | 1 בדצמבר 2024 | 23:19כשהייתי בתיכון המורה לדרמה נתן לי את התפקיד הראשי במחזמר סוף שנה ומאז היה לי הכי כחף בתיכון והייתי שחקנית מקצוענית
מאת: לאנ | 1 בדצמבר 2024 | 23:16לפני שנתיים בתקופת ה"בין לבין עבודות" קיבלתי מייל בטעות שהזמין אותי לראיון עבודה בחברה שלא שלחתי אליה קורות חיים.
במקום להבהיר את הבלבול, החלטתי ללכת "בשביל החוויה".
הגעתי לראיון, ניסיתי להיות כנה ואמרת: "האמת, אני לא יודע איך הגעתי לפה, אבל הנה מה שאני יודעת לעשות". זה הוביל לשיחה כנה וקלילה עם המראיין, שבסופה אמר: "את בדיוק מה שאנחנו מחפשים – מישהו יצירתי וזריז שמסתדר בכל מצב".
וככה, בזכות טעות אחת קטנה, מצאתי את עצמי בתפקיד חדש ומלהיב, בלי שאפילו התכוונתי!
מאת: מורן | 1 בדצמבר 2024 | 11:36כשהייתי בת 21 משוחררת טרייה, עבדתי בחוות סוסים בתור מדריכת טיולים. יום אחד, אחד הסוסים החדשים, סופה, סירב לשתף פעולה – הוא לא נתן לאף אחד להתקרב אליו, שלא לדבר על רכיבה.
במקום לוותר, החלטתי לנסות גישה שונה. התיישבתי לידו באורווה עם תפוח, לא ניגשתי אליו ולא ניסיתי לגעת בו. פשוט הייתי שם. אחרי זמן מה, הוא התחיל להתקרב בזהירות, ובסוף אפילו אכל מהיד שלי.
תוך כמה ימים הוא כבר היה רגוע ונינוח איתי, ואפילו יצאנו לטיול רכיבה קצר. בעל החווה אמר שזו הייתה הפעם הראשונה שסוס כזה השתלב כל כך מהר, ומאז הייתי אחראית על עבודה עם הסוסים ה"בעייתיים".
זו הייתה חוויה שאף פעם לא אשכח.
מאת: חני | 1 בדצמבר 2024 | 11:35כשהייתי בת 22, עבדתי כמדריכת סדנאות יצירה בקאנטרי. יום אחד, המדריך של חוג יוגה לא הגיע, והיה בלגן עם המשתתפים. מנהלת המקום רצה אליי ואמרה: "את חייבת להציל אותנו, פשוט תמציאי משהו."
לא היה לי מושג ביוגה, אבל זרמתי. חיפשתי תנוחות שזכרתי ממתיחות, נתתי להן שמות מגניבים כמו "הלוטוס המאושר" ו"הכלב המרוכז", ובין לבין המצאתי סיפורים על "אנרגיה חיובית".
למרבה ההפתעה, המשתתפים היו בעננים וביקשו שאעביר עוד שיעורים. מהר מאוד הפכתי למדריכת יוגה "מחוץ לקופסה", ואפילו נרשמתי בעצמי לקורס מקצועי והיום אני מלמדת אותו באופן מקצועי לחלוטין.
לפעמים, מספיקה הזדמנות אחת בשילוב רגע אחד של אלתור כדי לגלות כישרון חבוי!
מאת: איילה | 1 בדצמבר 2024 | 11:34הייתי תמיד די ביישנית, ולא ממש אהבתי להיות במרכז תשומת הלב. יום אחד, חיפשתי עבודה והגעתי לראיון במשרד שיווק. במהלך הראיון, המנהל שאל אותי שאלה בלתי צפויה: "אם היית חפץ, מה היית בוחרת להיות?"
הייתי המומה. לא ידעתי איך לענות, אז פשוט אמרתי: "שואב אבק." המנהל הסתכל עליי בהפתעה, ואני מיהרתי להוסיף: "כי אני תמיד עושה סדר ומנקה כל מקום שאני נכנסת אליו!" הוא התחיל לצחוק.
לא רק שזה שבר את הקרח, אלא המנהל התרשם מהיכולת שלי להמציא תשובות יצירתיות. בסופו של דבר, הוא הציע לי את העבודה. כשהתיישבתי בעמדה החדשה, הוא אמר לי: "לא מצאתי מועמד כזה כנה ויצירתי מאז תחילת הקריירה שלי."
הזדמנות שנוצרה במקרה, עם תשובה משעשעת, הפכה לעבודה שאני אוהבת.
מאת: נופר | 1 בדצמבר 2024 | 11:32בצבא הייתי בבסיס סגור רחוק מהבית וממש לא אהבתי את התפקיד שלי. למזלי, מנהל קבוצת התיאטרון בבסיס נתן לי הזדמנות להשתתף באחת ההצגות שהם העלו ומאז הייתי שחקנית קבועה בכל הצגה וזה הפך את השירות שלי ממשעמם למדהים!
מאת: חגית | 1 בדצמבר 2024 | 11:18זה כבר כמה שנים שהוצאתי רישיון נהיגה , לצערי מסיבות שונות לא היו הזדמנויות לנהוג ועם הזמן איבדתי ביטחון ביכולת שלי לנהוג, כאשר הבן זוג שלי הבין את המצב הוא שידל אותי לנהוג בליווי שלו , בהתחלה למרחקים קצרים עד שלאט לאט הביטחון חזר אליי ומאז אני נוהגת באופן שוטף
מאת: הילה | 1 בדצמבר 2024 | 10:35אני ידועה במשפחה שלי ביכולות הבישול המאוד מועטות שלי, לאחרונה אמא שלי החליטה לקחת אותי תחת חסותה וללמד אותי לבשל, במפגש האחרון עם חברותיי , החלטתי לתת לעצמי הזדמנות להכין מאכל שלמדתי ממנה ולקבל תגובות מחברותיי, לשמחתי קיבלתי תגובות נלהבות מכולם!
מאת: אורה | 1 בדצמבר 2024 | 10:22חברה שלי נכנסה ללידה בהפתעה, בעלה היה במילואים ובזכות זה ניתנה לי ההזדמנות ללוות אותה בלידה ולהיות שותפה ברגע המרגש והעוצמתי. הסתובבתי אחרי זה כמה ימים באורות זאת חוויה חוץ גופית וכבוד ענק שזכיתי להיות שותפה לו.
מאת: אלה | 1 בדצמבר 2024 | 10:10אחרי השנה הנוראית שעברה על המדינה שלנו, הרגשתי שאני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום. למרות שאני כבר בת 40, ביקשתי לחזור ולהתגייס לצבא. לשמחתי, הפנייה שלי הגיעה לקבנית מקסימה שנתנה לי הזדמנות להצטרף לשורותיה ולהביא לידי ביטוי את היכולות המקצועיות שלי. בזכותה, אני היום בשירות מילואים כקצינת בריאות הנפש, מרגישה שזכיתי להחזיר (מעט) ללוחמים האמיצים שלנו ואפילו קצת גאה בעצמי.
מאת: גלית | 1 בדצמבר 2024 | 09:32ההזדמנות הכי טובה שקיבלתי היתה מהמרצה שלי בלימודים שהליצה עלי לחברה שלה שהיא חיפשה עובדת. ההזדמנות הזאת הפכה למשרה מלאה במשרד הכי מדויק שיכולתי לבקש לעבוד בו
מאת: אופיר | 1 בדצמבר 2024 | 07:26השבוע חגגתי בו שנתיים
הזדמנויות בחיים יש הרבה, אל הזדמנות להשתנות, לתקן, להבין.. לא תמיד אנחנו מאפשרים לעצמנו וכנ"ל לגביי הסביבה. לכן השנה אחרי שהיו לי הרבה תובנות. החלטתי לחלום בגדול ולתת לי הזדמנות, התחלה חדשה, פרק חדש בחיים להתחיל באופטמיות ושמחה,ולסמוך על עצמי. להאמין שאני יכולה להגשים את עצמי ואני יודעת את זה עמוק בתוכי.
מאת: רבקה בן הרוש | 1 בדצמבר 2024 | 04:58אני מודה לעצמי על עצמי. על שיש בי תמיד תקווה כמו נר קטן שדולק ולא מוותר לעצמי על עצמי ועל היכולות שלי.
מייל: rivkabhj369@gmail.com
הבן שלי נתן ועדיין נותן לי הזדמנות שנייה להיות האמא הכי טובה שאני יכולה. כשהוא נולד שקעתי בדיכאון אחרי לידה ולא תפקדתי. אבל אחרי טיפולים הצלחתי בהדרגה להתמודד והיום הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעולםםםם
מאת: אדוה | 30 בנובמבר 2024 | 23:18בתואר שלי ראיתי כוכבים עם קורס: סטטיסטיקה א. השקעתי את כל מרצי כדי לעבור אותו ונכשלתי פעמיים. עשיתי קורס חוזר( זמן וכסף ומינוס מוטיבציה) וגם בו נכשלתי פעמיים. כשהתכוונתי להרשם עבור הקורס השלישי, אחת הנציגות של האונ' הציעה לי הזדמנות נוספת וחריגה : מועד ג. עברתי אותו בהצלחה מרובה. 89.
מאת: טלי אברמוביץ | 30 בנובמבר 2024 | 21:18מי שנתן לי הזדמנות הוא המנהל של החנות בה אני עובדת, התחלתי בתור עובדת זוטרה, עם הזמן למדתי מיוזמתי עוד דברים על מנת להתפתח, כאשר המנהל ראה שיש לי מוטיבציה רצון ויכולת הוא קידם אותי לסגנית מנהל שלו ומאז אני ממשיכה רק לצמוח!
מאת: נגה | 30 בנובמבר 2024 | 20:59ההזדמנות שלי ניתנה לי אחרי השירות הצבאי. בצבא הייתי סייעת רופא שיניים ולרוב זה תפקיד שניתן לעבוד בו גם באזרחי כי עוברים מבחן ממשלתי שמקנה רישוי. הייתי ילדה היפר אקטיבית עם הפרעות קשב רציניות ודיסלקציה, מיותר לציין שאני את המבחן לא עברתי. כאשר השתחררתי נדרתי נדר שאעבור את המבחן. חיפשתי עבודה במשך חודשים ושמעתי הרבה "לא" כי לא היתה לי תעודה. לבסוף מצאתי רופאה אחת שהאמינה בי. היא קבלה אותי לעבודה ועזרה לי לעבור על החומר לקראת המבחן. עברתי אותו בהצלחה ועד היום אני במקצוע. לא אשכח מה היא עשתה בשבילי ויש לה פינה חמה בליבי לעד.
מאת: הדר | 30 בנובמבר 2024 | 19:55לפני כמעט שנתיים, הייתה לי ההזדמנות להתקבל לחברת הייטק מאוד מוכרת בחו״ל. התלבטתי רבות לגבי אם בכלל להתחיל את התהליך, כי להיות רחוקה מהמשפחה והחברים היה מאוד רחוק ממני באותה תקופה. החלטתי בכל זאת להגיש את מועמדותי. אחרי שלושה שבועות, קיבלתי טלפון מהמגייסת לראיון ראשוני, שעברתי בהצלחה-מתוך מאות מועמדים, עברו רק ארבעה – אני ועוד שלושה גברים. לאחר מכן היו לימודים מפרכים וארוכים לקראת יום מיון שבו הייתי צריכה לקחת חלק במשחק תפקידים, להעביר הרצאה ולעבור ראיון נוסף. הבחירה הייתה בין שלושה גברים נוספים לאישה – ולשמחתי הרבה, התקבלתי. התחושה שכביכול גברתי על מאות מתמודדים, ולאחר מכן שלושה גברים, גרמה לי לתחושת גאווה אדירה, והוקרת תודה על ההזדמנות שניתנה לי.
מאת: קארין | 30 בנובמבר 2024 | 18:31לפני 15 שנה בסיום התואר הראשון, הגעתי לראיון עבודה במקום עבודה שמאוד רציתי. בזמנו גרתי עוד בחיפה, אחרי הלימודים והעבודה היתה ברעננה. מנהלת המקום חששה מאוד מהמרחק, ועד אז הקפידה להעסיק רק מי שגר ברדיוס הקרוב, אבל לאחר בקשות החליטה לתת לי הזדמנות….ומאז ועד היום אני עוד עובדת באותו מקום, כבר לא גרה בחיפה, אבל גם לא ברדיוס הקרוב, והמנהלת מציגה אותי כדוגמה למי שהפתיעה אותה ושברה לה מיתוס של עמידות למרות מרחק
מאת: קרן נאור-מרר | 30 בנובמבר 2024 | 18:11הבוס ממקום העבודה השני שלי. עבדתי בשירות לקוחות והייתי סטודנטית די חסרת ניסיון שממש אהבה ללמד. הוא עבר לתפקיד אחר במקום אחר. אבל כשחיפשו מישהי למשרת הדרכה הוא שמע על זה והמליץ עליי. זה נתן לי דריסת רגל ראשונה ובזכותו נכנסתי לתפקיד וצברתי מספיק ניסיון וותק כדי להתקדם עוד.
מאת: אסתר | 30 בנובמבר 2024 | 15:28לימים, הוא חזר להיות הבוס שלי, כשנינו במקום גבוה יותר בשרשרת מאשר בהתחלה.
העבודה המשמעותית הראשונה שלי אחרי התואר אליה הגעתי עם אפס ניסיון, עם תואר שאפילו לא ממש תואם לתחום ועם ממוצע די גרוע. הם טענו שהם כל כך התרשמו מהראיונות בגלל הסקרנות למקצוע והחליטו שאתאים לצוות למרות זאת. לקח הרבה זמן ללמוד את התפקיד אבל קיבלתי ארגזים של ניסיון למקום הבא שלי
מאת: לינוי דן | 30 בנובמבר 2024 | 15:10המורה שלי.
מאת: גילי | 30 בנובמבר 2024 | 12:56חזרתי אחרי הרבה זמן שלא הייתי בבית ספר אליו, וכמובן שרצו לשים אותי בהקבצות הנמוכות יותר, ביקשתי מהמורה שלי שתתן לי הזדמנות והיא הסכימה, עבדתי קשה ובסופו של דבר אפילו הגעתי לכיתת מצטיינים
המורה למוזיקה בתיכון, הייתי בטוחה שאני זייפנית מלידה והתפדחתי לשיר. היא כנראה זיהתה שיש לי דווקא פוטנציאל והצליחה לגרום לי להצטרף למקהלה והחזירה לי את הביטחון בקול שלי.
מאת: הדסה חייט | 30 בנובמבר 2024 | 12:03המעסיקה הנוכחית שלי, שהגענו ביחד למסקנה בראיון עצמו שאני הטיפוס הכי לא מתאים לתפקיד ובדיוק ההפך ממה שחיפשה ובסוף הראיון נפרדנו בטוב, אבל בכל זאת בחרה בי. ואחרי שנתיים בתפקיד היא אכן צדקה הוכחתי לעצמי בעיקר שיש "עקומת למידה" שאני מסוגלת לפרוח בדיוק בפינות שפחדתי מהן, ולהצליח בדיוק במה שהאמנתי שהכי רחוק ממני באופי.
מאת: שגית | 30 בנובמבר 2024 | 10:50אני קיבלתי הזדמנות בחברה מהבעלים של החברה, שהגעתי הם היו בשלבים מקדימים לפני הנפקת אג"ח.הייתי בת 20 ובזמנו לא היה לי את הידע ותעודות להיות חלק ממהלך כזה..
באותם זמנים זה היה די נדיר. לקחתי חלק פעיל בהנפקה ביחד עם יועצים כלכליים חיצונים וחשבת החברה וזאת בזכות. בעלי החברה וחשבת שראו את הפוטנציאל שיש בי והיכולת. הבנה ונתן לי במה ללא תארים בתחום או ידע. פשוט. הבעלים של החברה ראה את המטויבציה והלואיליויות שיש בי…הוא גרם לי להאמין בעצמי ולשאוף ליותר
יש בחיים לא מעט הזדמנויות ואנחנו צריכים בנאדם אחד שידחוף אותנו להצלחה וייתן לנו הזדמנות וזה אנחנו.. רק להעז יותר והכל אפשרי
מאת: יסמין | 30 בנובמבר 2024 | 08:55מי שנתנה לי הזדמנות זו המורה המדהימה שלי מכיתה ט. שלא ויתרה עלי למרות הדיסלקציה הקשה שחוויתי ושכמעט ויתרתי לעצמי וישבה איתי להשלים חומר בזמנה הפרטי עד שהצלחתי לסיים תיכון עם בגרות מלאה.
מאת: מאי | 29 בנובמבר 2024 | 22:31המנהל הראשון שלי נתן לי הזדמנות מיוחדת, ללא נסיון או ידע כלהו בתחום, עבודה ראשונה מקצועית שלא חשבתי שאצליח להשיג משרה כזו בשלב כה מוקדם. הזדמנות מיוחדת שבזכותו רכשתי הרבה ידע ונסיון ואני מודה לו על כך מקרב לב.
מאת: לינוי | 29 בנובמבר 2024 | 18:05צעירה בת 21 אחרי צבא, מנסה להיכנס לעולם הספרות (עיצוב שיער), כדי ללמוד את רזי המקצוע, ספר שכונתי מתוק כצמר גפן נותן לי הזדמנות אצלו בעסק ומאז היסטוריה :-)
מאת: בתאל | 29 בנובמבר 2024 | 15:00מי שנתנה לי הזדמנות היא אמא שלי היקרה. כשהייתי בת 7 יצאתי איתה באחד מבקרי החופש הגדול לערוך קניות של פירות וירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים, הקרוב לביתינו. כשיצאנו מהמעלית הבחנו בחתלתול קטנצ'יק ובמיאו הדקיק שלו. פחדתי נורא מהחתול, אבל הוא היה חמוד. אמא הבטיחה שכשנחזור מהשוק נוריד לו קערית חלב. כשחזרנו מהשוק חיפשתי אותו בעיניים- והוא לא היה, וקראתי לו: חתולי, חתולי, אבל אין קול ואין עונה. אז לא ידעתי שכדי לקרוא לחתול צריך לעשות פסס פסס פסס, אמא כמובן, תמיד יודעת הכל, ומיד בחתולית מדוברת פספסה לו, והגור הגיח מאחורי איזה קיר והתקדם לעברינו. אמא חייכה ואמרה בואי נעלה להוריד לו צלוחית גבינה, אבל אני רציתי אותו. הביתה. לתמיד. ביקשתי מאמא שתסכים בבקשה אבל היא הסבירה שלאמץ חתול זה מאמץ גדול והיא בעבודה ולא יהיה לה זמן לטפל בו, אז הבטחתי לה כמו כל הילדים שאני אטפל בו אמא.. לקח לי כמה דקות ואמא החליטה להתרצות ולתת לי הזדמנות להוכיח לה שאעמוד במילתי ואטפל בחתול. פתחנו את הדלת של הלובי והחתלתול פסע באלגנטיות לכיוון המעלית, בתוך המעלית הוא כבר הספיק בכפו הקטנטנה לשפוך את שקית המשמשים ולפזר אותם ברצפה. אני כמובן אספתי הכל לשקית כדי להראות לאמא שאני תופסת את ההזדמנות שלה בשתי ידיים ובארבע טלפיים. נתנו לו את השם פיסי, וכמובן שגם חלב וגבינה. החתול גדל לתפארת בביתינו שנים ארוכות. כמובן שבעיקר אמא טיפלה בו, אבל אני לא אשכח לעולם את ההזדמנות שהיא נתנה לי באותו היום. כשהיא בטוח יודעת שילדה בת 7 לא באמת יכולה לטפל בחתול, אבל היא האמינה בי ונתנה לי תחושה של מסוגלות ושל הישג- בכך שבאמת אימצנו אותו מהרחוב הקר לבית חם. ההזדמנות הזאת שאמא שלי האהובה נתנה לי אז לימדה אותי לקח חשוב שמלווה אותי עד היום כאישה צעירה. אני מפיצה את אהבת החי שבי לכל עבר ומשכנעת את הילדים של האחים שלי לא לפחד מחיות, אלא לאהוב ולהיות מלאי חמלה כלפיהם. החתול מסר את תשע נשמותיו בשיבה טובה, ולצערי את אמא שלי איבדתי לפני שנתיים, אבל את החמלה והחינוך הנפלא שלה לאהבת האדם והחי, אני ממשיכה בתוכי עד היום, ואמשיך את זכרה כשבעזרת השם בבוא היום אתן את אותה ההזדמנות גם לילדיי שלי.
מאת: עליזה | 29 בנובמבר 2024 | 14:04לפני כמה שנים יצאתי לחיייפ האמיתיים ואמא שלי דחפה אותי ללכת ללמוד הנדסת תוכנה, ובזכותה אני כבר סיימתי לימודים.
מאת: אורית | 29 בנובמבר 2024 | 12:42אז מי נתן לי הזדמנות?
מאת: אורי ספיבק קואלו | 29 בנובמבר 2024 | 12:25ממש לא מזמן, לפני שלושה שבועות, הודיעו לי שהתקבלתי לעבוד בחינוך בעוטף עזה
אני מתמודדת עם מציאות לא פשוטה והרבה קשיים שחוויתי לאחרונה, ולמרות זאת מצאו אותי מתאימה להגיע ולעבוד פה בבית הספר, ואני ממש מקווה להיות ראויה להזדמנות שקיבלתי ולהוציא ממנה את הכי טוב וחוויתי שאפשר(:
מי שנתן לי הזדמנות זה אלוהים שבועיים לאחר לידת ביתי הגדולה גילו אצלי סרטן בכבד הייתי מאושפזת שנה בבית חולים קיבלתי כימי בתקופת המחלה שלי היה את שפעת החזירים הייתי בבידוד מלא מנותקת מהעולם החיים שלי היו בסכנה כל החברים והמשפחה באו להיפרד ממני כי הרופאים חשבו שאני לא אשרוד אך לבסוף קיבלתי את החיים שלי במתנה החלמתי לאחר שנה של טיפולים ואשפוז בבית חולים ברוך השם היום אני אחרי מרגישה מצויין
מאת: אלינור | 29 בנובמבר 2024 | 12:12ההחלמה מסרטן השד שכללה ניתוח, קבלת כימותרפיה והקרנות בשנה האחרונה נתנה לי הזדמנות לבחון סדרי עדיפות בחיים. חיפוש אחר איזון בין השגרה שהייתה טרם אבחון המחלה ובין השגרה החדשה לאחריה. הזדמנות לשאול ואולי לענות לעצמי על מה באמת חשוב בחיים. ובעניין השיער הייתה לי הזדמנות להיות קרחת ולחוות כרגע צמיחת שיער אחר לגמרי מהשיער שהיה לפני.
מאת: ענת | 29 בנובמבר 2024 | 11:55המורה שלי בריאלי העברי
מאת: הדס | 29 בנובמבר 2024 | 10:54תמיד רציתי להיות רקדנית מאז,שאני קטנה.אבל תמיד אמרו לי שאין לי את הגוף לזה,שאני נמוכה מדי ,שאין לי חוש קצב ושאם במקרה יקבלו אותי בטח אני אתקע מאחורה ואף פעם לא בפרונט. עד שיום אחד החלטתי להגיע לאודישן ללהקה חשובה בעיר מגוריי,כל הבוחנים היו נגדי ודיברה על טכניקה לא מדויקת ,חוץ מאחד שאמרה שיקחו אותי לתקופת מבחן . תודות לו בסוף שנה קיבלתי אפילו קטע סולו של 2 דקות ,לפעמים צריך רק אחד שיאמין.
מאת: רעות | 29 בנובמבר 2024 | 09:18זאת החברה שהצילה אותי אחריי הלידה ועד היום. השיער היה דק ודליל ושום סדרת טיפוח לשיער באף חברה לא באמת "טיפחה" את הבייבי אייר שלי , עד ארגנייה !! כול מה שהבטיחו קיימו. השיער שופע , התחיל לצמוח יותר מהר, פשוט חלום !!
מאת: פולינה | 29 בנובמבר 2024 | 09:17הבוס שלי נתן לי הזדמנות כשהכניס אותי לעבודה בעודי חסרת ניסיון בתחום.
מאת: גילת דודו | 29 בנובמבר 2024 | 09:10הבוסית שלי, שנתנה לי הזדמנות וקיבלה אותי לעבודה לאחר 3 שנות אבטלה , למרות שלא היה לי ניסיון.
מאת: רותם | 29 בנובמבר 2024 | 08:34מי שנתן לי הזדמנות הוא בעלי!
מאת: בר | 29 בנובמבר 2024 | 08:08לפני כחודש הוא תפס אותי מתכתבת עם גבר אחר
אחרי שיחה מאוד קשה שהיתה בינינו, הוא נתן לי הזדמנות נוספת להוכיח שזו היתה מעידה חד פעמית.
והיום אנחנו מאוהבים עד עמקי הנשמה.
אני מודה לו כל יום על ההזדמנות ושהסכים להחזיר אותי לחייו.