השבוע המדור מבקר במעצמת העיצוב והילדים, חולון רבתי, בדירתה של המעצבת מירי גינזבורג (40). גינזבורג, אדריכלית בעברה ומעצבת תכשיטים בהווה עומדת מאחורי חנות הפופ אפ "Pop Up Box 69" המארחת ליינים מתחלפים ואיכותיים של מעצבים ומותגי אופנה מקומיים. במקביל לתפקידה כמארחת, מירי מציגה גם מגוון רחב של התכשיטים המונומנטליים המיוחדים בעיצובה, הפריטים שלה מתאפיינים בנוכחות דרמטית, צבעים מונוכרומטיים עם הבלחות של צבע וצורות גאומטריות עכשוויות.
טעמה בעיצוב תכשיטים מתכתב עם אופי המלתחה שלה בתיאום מושלם, היא מתחברת לפריטים קלאסיים אבל עם תפנית חדשנית, אוהבת אוונגארד ומקרינה נוכחות עוצמתית ומלאת תשוקה לאופנה ועיצוב על כל פניו.

את הדירה המרווחת שלה, חולקת מירי עם בן זוגה, האמן שי עיד אלוני ושלושת ילדיהם- נדב בן השמונה, מיכאלה בת הארבע ואמיר בן השנתיים. לזוג אוסף אמנות עכשווי מרשים והם מתייחסים אל דירתם המשופצת כאל קנווס לבן עליו ניתן להציג את היצירות ולהיות מוקפים באמנות, עיצוב ויצירה. למירי יש חיבה לרהיטי וינטג' משנות החמישים ולפינת העציצים המיניאטוריים שהיא מטפחת באדיקות.

העבודה שלי

"אני מגדירה עצמי כמעצבת רב-תחומית כיון שהתחלתי באדריכלות ועיצוב פנים אך עם הזמן נחשפתי לצדדים רבים בעולם העיצוב בהם הייתה לי נגיעה. כיום אני מעצבת תכשיטים, אבל לא רק. אני בעיקר עוסקת במה שמאתגר אותי ומסב לי עיניין ותוכן לחיים, ומעדיפה שלא לתחום עצמי במסגרות מוגדרות. אני אוהבת את הדינמיות, ההתחדשות המתמדת, השאיפה להמציא ולבחון כיוונים חדשים כמו טכנולוגיות עתיקות ומתקדמות גם יחד, חומרים שונים, חיבורים יוצאי דופן. אבל הכי אני אוהבת לילות בהם אני לא מסוגלת להרדם מרוב אדרנלין, כי בוער בי לעצב פריט חדש".

הפינה האהובה עליי בבית

"כטיפוס אורבאני ביותר, שמחובר ביומיום למדרכות ולבטון יותר מאשר לאדמה, מצאתי את עצמי, להפתעתי, מגדלת מספר עציצים די מיניאטוריים וגאה בפריחתם. אז ללא ספק אני הכי נהנית לשבת ליד החלון בפינת האוכל סמוך לירוק".

השראה עיצובית

"לבן זוגי ולי אוסף אמנות עכשווית מכובד ומתפתח, וגם חיבה לרהיטי וינטג' של שנות ה-50. התייחסתי אל הבית כאל קנווס לבן שישמש רקע לאוסף ויאפשר תצוגה מתחלפת. אני לא אוהבת להכביד על המבט עם אינסוף פריטים, אז התכנון הבסיסי פשוט, גיאומטרי ופונקציונאלי. הסירקולציה בבחירת העבודות לתליה ולתצוגה, מאפשרת דינמיות והתחדשות. חוץ מזה, אנחנו הורים לשלושה ילדים קטנים אז ניצול מקסימלי של החלל היה בראש סדר העדיפויות".

הסטייל שלי

"מאוד אישי ואינדיבידואלי. אין לי טעם אחיד ורציף, אבל אני חושבת שיש לי אמירה בלבוש. אני מרגישה שהטעם שלי הוא על רצף ספירלי שלעיתים חוזר אחורה ולעיתים מתפתח לכיוונים חדשים. מאוד מחוברת לאוואנגרד ולגזרות מפוסלות, לגוונים בסיסיים של שחור/לבן/אפור, אוהבת חיבורים לא סטנדרטיים. פחות בעיניין של ג'ינס וטי-שירט. גם אם אני לובשת פריטים פשוטים, לרוב אני מאובזרת בתכשיטים מונומנטליים שאני מעצבת לעצמי וזה הסטייטמנט שלי".

"המדים" שלי

"בגדים כהים. לרוב מכנסיים צמודים יחסית, או בגזרת סיגר וחולצה משוחררת. לפעמים מעט הבלחות של צבע. אני מחזיקה בדעה הדי משומשת, אבל אכן עובדת, שתכשיט, נעליים ותיק איכותיים ובעלי נוכחות עושים את כל ההבדל".

אובססיה אופנתית

"משקפי שמש. לצערי הילדים שלי מקצרים את אורך חיי המשקפיים שלי, אז אני רוכשת פחות. הרכישה האחרונה: משקפי pq של רון ארד אותו אני מארחת בחנות הפופ-אפ שלי ברוטשילד, תל אביב".טרנד עונתי

"אני אדם של ניגודים, בנסיבות מסוימות אני מסוגלת לאהוב כמעט הכל, כל עוד זה נעשה בטעם טוב ובהקשר הנכון. למרות אי ההתנגדות שלי לטרנדים, הבחירה האישית של הלבוש שלי אינה ניזונה מהם אלא מסגנון אישי. לפעמים הם במקרה גם משיקים".

טיפ טיפוח

"התאהבתי לפני כשנתיים בסבונים המושלמים של "nesti dante" בריחות טוסקניים רעננים ומשתמשת רק בהם לרחצה. מנקה פנים בסבון גרגרים של ניוטרוג'ינה עם מברשת סיליקון עדינה. מאוד אוהבת את מוצרי ל'אוקסיטן, קרם יום של וישי, פריימר של דרמלוג'יקה ואודם אדום קלאסי או ורוד של מאק. לא סובלת איפור עיניים. אוהבת בשמים עם ריחות נקיים, רעננים וטיפה גבריים. עכשיו אני בעיניין הבושם של נרסיסו רודריגז. מאוד אוהבת את הבשמים המיוחדים של קום דה גרסון".

שופינג

"אני קונה באופן ספונטני לגמרי. כמעט לא מתכננת. מאוד אוהבת פריטים אוונגרדיים ויוצאי דופן, בוטיקים שמאגדים מעצבים נבחרים כמו "בנקר" ו"רזילי" שתמיד מחדשים. אוהבת את "ג'ולייט". הסטודיו שלי סמוך לבית טפר, אז יוצא לי לבקר שם הרבה ולמצוא הפתעות במחירים מעולים בעיקר ב"אלמביקה", ואצל מאיה נגרי".

מעצב או מותג אהוב

"בארץ, ללא ספק ששון קדם עם הפסלים הלבישים והמהפנטים שלו. מאוד מעריכה את הדרך העקבית וכושר ההמצאה המתחדש שלו בתוך המסגרת בה הוא פועל. בחו"ל מאוד מעריכה את יוז'י יאממוטו וקום דה גרסון בזכות האמירה הבלתי מתפשרת, האניגמטיות, הפעילות המתמשכת מחוץ למיינסטרים גם מבחינת ציר רעיוני וקונספט וגם ברמת הביצוע וההגשה של הבגדים לצרכן. מאוד הוקסמתי מהביוגרפיה שלהם ומנקודת ההתחלה המשותפת".

לעולם לא אלבש…

"לא אלבש בגדים צמודים מבדי סטרץ' ולייקרה, צווארוני גולף, בדים סינטטיים מסויימים, צמר טבעי וכל המגרדים, עוקצים ומזיעים למיניהם. זה יותר ממקום של תחושה פיזית ופחות מתוך עמדה עקרונית נגד בגד, גזרה, צבע וכדומה".

פריט חובה בכל ארון

"מעבר לבייסיק המתבקש, ללא ספק ז'קט, מסוגים שונים: ג'ינס, עור, שחור מחוייט, גזרה רפויה".

פריט אהוב

"מתלבטת בין מגירת תיקי הקלאץ' וינטאג' שאני אוספת לבין חצאית ברוקאד סגול- זהב מפונפנת של מארני ל- H&M".

שומרת אך לא לובשת

"שמלת קפטן וינטג' של גי לרוש בשחור ופסי זהב. רכשתי לפני עשור. היא מדויקת ויפיפיה בעיני, אבל תלויה בארון".

תכשיט סנטימנטלי

"שרשרת עם תליון זהב בעיבוד ידני של פרח, שנראה כמו חיתוך לייזר מתנה משי, בן זוגי, ליום הנישואים הראשון".

חנות סודית שאת מוכנה לחלוק עם הקוראים?

"מתחם הוינטג' בקיבוץ גבעת חיים. גם כלים, גם רהיטים, גם בגדים וגם קפה. פתוח בשבת, ידידותי מאוד לילדים ותמיד אני יוצאת עם רכישות סופר מגניבות".

על המדף ליד המיטה

"בשנים האחרונות אין לי זמן פנוי לקריאה, אבל "בשבח החלומות" של ויסלבה שימבורסקה נמצא תמיד ליד הכרית ולקולקציה האחרונה שלי, "קונטור", שימש השראה רצינית הספר "אמריקה" של ז'אן בודריאר שעיסוקו בשאלת האותנטיות הכי תפס אותי. הוא כתוב כרצף מחשבות מרתקות ומעוררות וכל פסקה יכולה לשמש ציטוט מוחץ בישירותו".

צילום: טליה רוזין
עריכה גרפית: שלי הדר-כהן