•  
•  
•  

חולצה: Chloe לפקטורי 54 | מכנסיים: איזבל לפקטורי 54 (צילום: שי תמיר)

בחודש ספטמבר ילדה ליבר בלילתי את בתה הבכורה נינה. המעבר לחיי האימהות דרש ממנה עצירה בקריירה כמשפיענית ברשתות החברתיות וכבעלת מותג אופנה משלה, אבל עכשיו היא מרגישה בשלה לחזור, גם אם בקצב נמוך יותר. "עבדתי עד חדר הלידה. אני מכורה לעבודה שלי בצורה קיצונית, אני ממש אוהבת לעבוד ואני עדיין עובדת, אבל אחרי הלידה הכל השתנה. יש את החיים שלפני והחיים שאחרי, וזה אחרת לגמרי. זה הטריפ הכי מטורף של חיי".

איך את מצליחה לשלב את האימהות עם הקריירה?
"יש לי פעמיים בשבוע מישהי שעוזרת לי כדי שאני אוכל קצת לנהל את העסק, אבל זה לא מספיק. אני עובדת פול-טיים, כל הזמן יש אנשים שצריכים ממני תשובות, והדבר שהכי חשוב לי בעולם, וכל מי שסביבי יודע להגיד את זה, זה להיות מקצועית ומקצוענית. אין מצב שיש קמפיין שצריך לעלות והוא מתמסמס כי נינה לא מרגישה טוב. אני תמיד אדאג שהכל יקרה, אבל זה אומר לג'נגל ולרקוד על כל החתונות, וזה ממש לא קל".

הצלחת לקחת חופשת לידה?
"אני גאה להגיד שהצלחתי לקחת את החופש הזה עד כמה שניתן, כי נינה הייתה צריכה אותי לידה. גם אם לרגע חשבתי אחרי חודש וחצי שאני יכולה לעשות משהו בנוסף, היא אמרה לי בדרכה, 'נשמה, תסתכלי עליי'. היום אני יכולה להגיד שאני מכירה את הילדה הזו בכל היבט, מכף רגל ועד ראש, את המצמוץ שלה, את הבכי שלה, הטון שאומר שהיא רעבה, הטון שאומר שהיא עייפה. לא הייתה לי ברירה, היא דרשה אותי, ובשבילי זו הייתה ממש מתנה. בתחום שלי לא הרבה אנשים מקבלים את האפשרות לעצור רגע, אבל היה לי ביטחון לנשום לתוך הסיטואציה ולהגיד שעכשיו אני רק אמא של נינה. למזלי יש מותגים מדהימים שעובדים איתי ונתנו לי גיבוי מלא. אף אחד לא הרים גבה, לא שאלו שאלות, להפך. אמרו לי, 'קחי את הזמן שלך ותחזרי אלינו מתי שאת צריכה, אנחנו מאמינים בך ואוהבים אותך'. גם העוקבות שלי באינסטגרם שלי חיכו, התגעגעו, אבל אף פעם לא דחפו אותי לחזור".

לא פחדת שלא יהיה לך לאן לחזור בכלל?
"ברגע שאת נאמנה לעצמך ולקהל ואת יודעת מה את מביאה, יש לך ביטחון שזה יישאר. לא סתם הרגשתי שאני יכולה לקחת חופשת לידה, זה קרה כי ידעתי מה אני מביאה לשולחן וידעתי שעדיין יהיה לי המקום שלי. כל משפיענית תגיד לך שאחרי שיוצאים מהלופ, לחזור אליו זה מאוד קשה. קשה להניע מחדש את הגלגלים".

 

•  
•  
•  

חולצה: Chloe לפקטורי 54 | חצאית: וורנר | מעיל ונעליים: וולור (צילום: שי תמיר)

מרגישה כמו דינוזאור

בלילתי (29) היא בתה של ברטה, מעצבת שמלות כלה שעומדת מאחורי אימפריה בין-לאומית, הקטנה מבין שלושה אחים. את הדרך שלה היא התחילה כמשפיענית ברשתות החברתיות כשהייתה נערה, הרבה לפני שהמונח קוד קופון נטבע בכלל. "אני עושה את זה כבר המון זמן, הייתי מעלה תוכן כשהאינסטגרם רק הושק, זו הרמה. אני מרגישה כמו דינוזאור, הייתי מצלמת ומעלה לפייסבוק ולמקושרים (רשת חברתית ישראלית שפעלה בתחילת שנות ה-2000 – יה"א). הייתי ילדה סופר-אופנתית ולאט-לאט נהייתה לי קהילה. היו לי 3,000 עוקבים וזה נחשב אז למספר הזוי, יש עוקבות שמכירות אותי מהתיכון והן ממש חלק מהחיים שלי. זה מטורף".

בשנת 2017 לוהקה בלילתי לסדרה "איט גירלס", דוקו-ריאליטי שעקב אחר חייהן של נשים צעירות בתעשיית האופנה. היא הייתה חלק מנבחרת ה"איט גירלס" השנייה, שכללה חוץ ממנה גם את ספיר אביסרור ועדן פינס. התוכנית חשפה אותה לקהל הרחב, אבל היא החליטה להמשיך להתמקד ברשתות החברתיות ולא לעשות את המעבר למסך. "תמיד הייתי אחת כזו שיש לה רעיונות מעניינים ושונים, ואני חושבת שהרבה מהדברים שאנחנו רואים היום ברשת עשיתי כחלוצה במידה מסוימת. נניח תמיד אהבתי נרות, אז התקשרתי למותג נרות שאני אוהבת ואמרתי לו, 'בואו נעשה קולקציה ביחד'. זה לא היה לפני כן. הצעתי להם לייצר נר עם השם שלי וזו הייתה סנסציה מטורפת. מכרנו אלפי נרות כשעד אז אנשים היו קונים נרות באיקאה. מהר מאוד הבנתי שיש לי את היכולת הזאת, בזכות הרשתות החברתיות, ליצור".

את לא רק הפנים-של, את המותג עצמו.
"לגמרי, אני שותפה, אני לא טאלנטית. אני יוצרת, אני יורדת לרזולוציה של אריזה ומיתוג, בוחרת מי יצלם ואיך יצלם, וכשזה מושלם, אני עומדת מאחורי זה ב-100%, והתוצאות מגיעות".

יש לך גם קמפיינים "רגילים", שאת פשוט משתתפת בהם?
"יש לי את המותגים שאני פשוט עובדת איתם, אבל הם לא הרבה. אם הייתי אומרת כן להכל, היו יכולים להיות לי עכשיו עוד כמה מיליונים יפים בבנק. אני אומרת בעיקר לא".

למה?
"כי אני מאוד ספציפית ואני עומדת ב-200% מאחורי המותגים שאני מייצגת. 200".

 

•  
•  
•  

חולצה: Chloe לפקטורי 54 | חצאית: וורנר | נעליים: וולור (צילום: שי תמיר)

זה גם יכול לפגוע בך, להיות יותר מדי בררנית?
"כן, וברור לי שבתור משפיענית צעירה הדרך שלך היא קצת יותר מאתגרת ואת צריכה להגיד פחות לא, אין מה לעשות. אם את רוצה בסוף ליצור תוכן, לעבוד עם מותגים ולהגדיל את תיק העבודות שלך, את צריכה להגיד כן למותג שאת אוהבת ברמה של 80%, נגיד. הסטנדרט שלי מאוד גבוה והעוקבות שלי יודעות את זה. אני עובדת עם מותגים שהם מאוד פיין, ויש לי הזכות והכבוד לעבוד איתם".

מה את חושבת על השינוי שקרה לאורך השנים בעולם הזה?
"אני מאוד גאה במה שקרה כאן, ולפעמים אני מרגישה קצת כמו האמא של הבנות החדשות בתעשייה. פעם אם נהיית משפיענית זה כנראה כי היית איזשהו משהו במחוזותייך, בכל עיר הייתה מישהי שלא משנה מה היא לובשת לבית הספר היו רואים אותה, שמים לב אליה, שואלים, מסתקרנים לגביה. נטע אלחמיסטר הייתה כזו, כל מי שגר בראשון זוכר את נטע הצעירה שהייתה סופר-מעניינת עוד לפני הרשתות החברתיות. אני הייתי כזו באשדוד. היום זה מקצוע לכל דבר, את מחליטה להיות כזאת במודע. אם את קמה בבוקר, פותחת את האינסטגרם, משקיעה בתוכן ועובדת מספיק קשה, סיכוי טוב שזה יקרה. הדבר שאני פחות מחבבת שקרה זה את העובדה שכולן נהיו קצת רפליקות אחת של השנייה, שכולן יוצרות את אותו התוכן ומתלבשות אותו דבר. אני מאמינה שזה לא יכול להחזיק הרבה זמן כי אנחנו מדינה שיש בה עליות וירידות, פתאום יש קורונה ומלחמה והקמפיינים יורדים, ומי שנשארת זו מי שיש לה אופי מאחוריה. האותנטיות הזו חשובה, וכשיש מעין תחפושת של משפיענית, זה חסר נשמה".

איזה עצה יש לך למשפיעניות צעירות? איך אפשר למצוא את הנישה הייחודית שלך?
"בכל פעם שאני פוגשת מישהי חדשה אני אומרת לה, 'תביאי אותך, תביאי את עצמך, את מה שמיוחד בך'. זה נשמע כזה כמו איזה נאום מוטיבציה כזה, אבל זה באמת נכון. אם אני עוקבת אחרי מישהי והיא מעניינת אותי, אני אקנה ממנה הכל, אני ארצה שהיא תמכור לי, אני ארצה לדעת באיזה קרם היא משתמשת. ברגע שאת הופכת לדמות הזאת שמתלבשת כמו כולם, אוכלת כמו כולם, מצלמת כמו כולם, זה לא מעניין. יכול להיות שיש אנשים שזה מעניין אותם, אותי לא".

אחרי מי את עוקבת ונהנית?
"אני עוקבת אחרי הרבה אנשים מחו"ל, אבל בארץ אני מאוד אוהבת את דניאל עמית ואת ספיר אביסרור. אני חושבת שהן מביאות משהו אחר, הן מצחיקות ומגניבות אותי. אני יכולה לראות סטורי שלהן מפרסמות סיר וזה יעניין אותי, אני אגיד 'וואלה, אני אקנה את הסיר הזה'".

 

•  
•  
•  

ז'קט: וורנר | מכנסיים: איזבל לפקטורי 54 | נעליים: ואס | עניבה: אוסף פרטי שירי אברמסון | חולצה: אוסף פרטי (צילום: שי תמיר)

הייתי יכולה לשחק קצת יותר צהוב

את הילדות העבירה בלילתי בין כותלי הסטודיו של אמה, או כמו שהיא מגדירה, "הפקולטה לאופנה של ברטה". "אני שכפול של אמא שלי בהרבה מובנים. מאז שהייתי קטנה אופנה זה מה שעשיתי, זה מה שאני, זה מי שאני. תמיד נהניתי להתלבש, הייתי מגיעה לסטודיו של אמא ומשתגעת מהתפירה. לא היה לי ספק שאני אעסוק בזה, אבל לא ידעתי איך בדיוק".

היום את מרגישה שאת במקום הנכון?
"בול. אני חושבת ששיחקו לי הקלפים, לא הייתי תלמידה טובה, הייתי הפרעת קשב מהלכת, מרדנית במקסימום. פחדתי שאצטרך לשפר בגרויות כדי להצליח, אבל הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון, עשיתי את הדבר האינטואיטיבי וזה התברר כנכון".

חשוב לך לצאת מעולם הרשתות החברתיות? לעשות עוד ריאליטי?
"עוד לא הגיעה התוכנית שגרמה לי לרצות לעשות אותה. יש הצעות שאפילו לא מגיעות אליי כי הסוכן שלי יודע שאני לא אעשה את זה, אני לא אעשה 'האח הגדול' ו'הישרדות', זה לא בשבילי. אני מרוצה מהמקום שלי, והייתי יכולה לשחק קצת יותר צהוב, להעלות תוכן קצת יותר ספציפי, אבל אני לא שם".

מה לדוגמה?
"כשאני פוגשת חברות, הן אומרות לי 'למה את לא מעלה את זה?', דברים כמו בישולים, רגעים מצחיקים מהבית, מאחורי הקלעים. את מי זה מעניין?".

 

•  
•  
•  

חולצה: Chloe לפקטורי 54 (צילום: שי תמיר)

את גם לא מרבה לחשוף את בעלך, יאן. איך הוא עם העיסוק שלך ברשתות?
"אין על בעלי, הוא באמת שלמות הבריאה. אנחנו ביחד עשר שנים אז הוא מכיר את העולם הזה, הוא צמח יחד איתי, אבל יחד עם זאת, הוא אדם מאוד פרטי והוא לא בחר בזה. זה לא אומר שהוא לא מפרגן לי ותומך בי, הוא יכול לפעמים להגיד לי, 'מאמי, לא העלית היום מספיק תוכן, יאללה'. זה נדיר, אבל זה קרה אחרי הלידה, שהוא ראה שצריך לדרבן אותי".

בניגוד לאחרות, שהאימהות הפכה אותן גם למשפיעניות בתחום של מוצרי תינוקות וילדים, את כמעט שלא נוגעת בנושא הזה. זה מבחירה?
"ההמלצות שלי צריכות לבוא קודם כל ממקום אמיתי, אני לא האמא הזו שהפכה להיות בלוגרית אימהות, שהכול אצלה קמפיינים של מוצרי תינוקות. אם עכשיו יש לנינה איזשהו סבון שגיליתי והוא הדבר הכי מדהים בעולם, אני אתקשר לסוכן שלי ואגיד לו, 'תדאג לסגור לנו איתם קמפיין, אני אוהבת את המוצר הזה, אני רוצה להעביר אותו הלאה'. הייתי מפיצה אותו גם בלי שיהיה קמפיין, אבל יש לי את הזכות שאני יכולה להתקשר ולהגיד 'אני רוצה לעבוד איתכם'. הם גם יכולים להגיד לא, את יודעת, תקציבים, עניינים כאלה".

עם השנים הקימה בלילתי מותג משלה, La Fille de ("הבת של" בצרפתית). העסק עבר כמה גלגולים וכיום, כמו אמה, היא פונה לקהל הכלות עם מוצרים משלימים לשמלת הכלה. "המותג הוא הבייבי שלי. לפני שש שנים הרגשתי שבא לי לעשות משהו משלי, הייתי מאוד צעירה ונאיבית ורק רציתי לקחת משהו ולעשות אותו מאפס. אני היום אני גאה להגיד שלמדתי להתמודד גם עם ההצלחות וגם עם הכישלונות, והיו כישלונות, לא נחרצים, אבל היו. באופי שלי אני לא מתעכבת על הכישלונות, משהו לא עבד? נקסט. אני עובדת קשה כדי לממן ולהחזיק את העסק בעצמי".

 

•  
•  
•  

ז'קט: וורנר | חולצה: אלכסנדר וונג | תחתונים: עימנואל (צילום: שי תמיר)

לא קיבלת עזרה מהמשפחה?
"בהתחלה קיבלתי השקעה קטנה מההורים שלי, את יודעת, רק בשביל לקנות בדים, להקים את האתר, דברים כאלה. זה גדל ועכשיו זה הכל אני. זה מאתגר כי אני לא יכולה לנוח, כשאני מדברת עם חברות שכירות הן לא מבינות אותי עד הסוף. כשאת לוקחת חופשת לידה בתור שכירה אף אחד לא פונה אלייך, אבל אני עדיין הייתי צריכה לשלם לעובדים ולספקים, להוציא משלוחים ולראות שהכל קורה. אני תמיד זמינה, אין מה לעשות, גם אם עכשיו הבת שלי בהתקף גזים מטורף ולא ישנתי שלושה ימים. אין ברירה".

למי פונה המותג שלך?
"המותג שלי הוא מוצרי התארגנות לכלות, כל מה שמסביב. זה לא קיים, אין מישהי שמעצבת את הפריטים האלה לכלה הספציפית הזו, המגניבה, הלא מתפשרת, שיש לה סטייל. בחתונה שלי היו לי שש שמלות, שני אירועים, הכל היה מתוקתק, וברגע האחרון גיליתי שאין לי פיג'מה למקווה. מי חשב על זה בכלל? לא מצאתי משהו שאהבתי אז הזמנתי מחו"ל וזה נתקע במכס, עצבים. אמרתי לעצמי, למה אין משהו כזה בארץ? נראה לי שזה בסוף מסכם את כל מה שאני עושה, אני מחפשת משהו, לא מוצאת ואז מייצרת אותו בעצמי".

כמה בעלך מעורב בעסק?
"הוא מעורב והוא עוזר לי המון, אבל זה לא עסק משפחתי. הוא עוזר לי בדברים שלו, הוא מצלם אותי, נוסע איתי למקומות, דואג להביא לי דברים מהמחסן אם יש בלת"ם, אבל המעורבות הגדולה שלו היא בגידול של נינה. אנחנו מגדלים אותה בצורה משותפת לחלוטין, אומנם אני מניקה, אין מה לעשות, לאמא יש את המקום שלה, אבל הוא חלק מאוד משמעותי מהגידול שלה".

 

•  
•  
•  

גופייה: טוטם לוורנר | נעליים: אוסף פרטי (צילום: שי תמיר)

היו רגעים שהסתכלתי על עצמי ושאלתי "מי זאת"

אסופה, מוקפדת, תמיד בשליטה – כמו שבלילתי מצטיירת ברשתות החברתיות שלה, ככה היא גם בחיים, וגם לחוויית האימהות היא הגיעה אחרי שביצעה קודם מחקר מעמיק והכנה. "אני אוהבת לדעת, ידע זה אחד הכלים שאני הכי משתמשת בהם. עוד הרבה לפני שתכננתי להיות אמא בעצמי הייתי פוגשת חברות אימהות ושואלת אותן שאלות, גם את אחותי, שהיא אמא לשלושה ילדים מהממים. שאלתי מתי הם אוכלים, מה הם עושים, כמה זמן הם צריכים לישון. זה תמיד עניין אותי. לפני הלידה בכלל נכנסתי ללופים של קריאה ושל ידע, ידעתי שלא הולכת להיות לי שליטה בסיטואציה ושאני לא אדע הכל, אבל רציתי לדעת כמה שיותר. חברות שלי קוראות לי היועצת, אם הן שואלות אותי שאלה, אין מצב שאני לא יודעת את התשובה".

אני חושבת שזה הסוד שלך, היסודיות.
"היסודיות, ההתמדה והטוטליות. מבחינתי אני מקצועית, אני יודעת הכל. גם באימהות, לא חשבתי שיהיה לי קל, אבל קיבלתי שיעור מטורף בחוסר שליטה. נינה כל הזמן בכתה, בכתה מעייפות בשנייה שהתעוררה, בכתה מרעב בשנייה שסיימה לאכול, הנחתי אותה, בכתה, הרמתי אותה, בכתה. היא לא הפסיקה לבכות לא משנה מה עשיתי, וכל הזמן ניסיתי להבין מה בדיוק היא צריכה עד שהבנתי שאני פשוט צריכה לחכות ולתת לה את כל החום והאהבה שאני יכולה לתת. זאת עוד אחת מהסיבות שלא יכולתי לחזור לעבודה, כי הייתי צריכה להיות שם בשבילה, היא הייתה עליי במנשא רוב הזמן".

היו לך רגעי קושי?
"ברור, היו ימים שהייתי מסיימת בוכה במקלחת. היו קשיים, אבל אני לא מתלוננת. גם ברגעים הקשים אמרתי תודה לאלוהים. אני אדם מאוד מאמין ואמרתי לעצמי תמיד, תגידי תודה שהילדה שלך בריאה, יש אנשים שנאבקים בשביל להשיג את זה. יש אנשים שנמצאים עכשיו במלחמה להחזיר את הילד שלהם מעזה. אני יודעת להעריך את מה שיש לי וידעתי שקיבלתי בדיוק את מה שהייתי צריכה, את הילדה הכי מגניבה, הכי פייטרית. לא הייתי משנה בה כלום, כי היא לימדה אותי לשחרר". 

 

•  
•  
•  

חולצה ותחתונים: עימנואל | גרביונים: we must shop (צילום: שי תמיר)

זה משהו שגם השפיע עלייך מקצועית, השיעור שקיבלת?
"לגמרי. אם לפני הלידה הייתי יורדת לרזולוציות הכי קטנות, מסתכלת על כל פריט שעולה לאתר, בשלב מסוים הייתי חייבת לשחרר גם כאן. אין מה לעשות, אני לא יכולה לעשות הכל. שחררתי והכל קרה, עבד. זה לא היה 100%, אבל זה היה 95% וזה בסדר גמור. כן, גירד לי קצת, אין מה לעשות, אני עדיין פרפקציוניסטית, אבל בסדר".

מקצועית, מה הכי ממלא אותך?
"יזמות, האפשרות לבחור איפה להגשים את החלומות שלי, האפשרות להגיד את הדעות שלי. אני גאה להיות בעלים של עסק, אני גאה בסכומים שאני מרוויחה ובזה שיש לי עובדים. אני גם גאה בעובדה שזה תחום שנשים מובילות, ברור שיש גם גברים, אבל זה אחד התחומים היחידים שבו נשים מרוויחות כנראה יותר מגברים. הרבה פעמים גברים שאני פוגשת יכולים לבוא ולהגיד לי, 'אבל מה את עושה בעצם? את כל היום בטלפון'. היום אני כבר לא במקום שאני מרגישה שאני צריכה להסביר למישהו משהו, אני יודעת שאני עובדת קשה".

את מרגישה בתחרות?
"אני קודם כל מאוד תחרותית עם עצמי, וזו התחרות הכי קשה שיש כי השאיפות שלי גבוהות. לא משנה על מי אני אסתכל, זה עדיין לא הגיע לרבע ממה שאני מאחלת לעצמי. אני כל הזמן חושבת איך אני יכולה לעשות הכל יותר טוב, אחרי הלידה למשל הייתי במחשבות על מה הולך לקרות עכשיו עם התוכן שלי. אני עדיין בלוגרית אופנה, אבל הגוף שלי השתנה, למדתי להתלבש מחדש, הכל קצת שונה. הייתי צריכה לחשוב מה המקום שלי בתוך זה".

 

•  
•  
•  

ז'קט: וורנר | חולצה: אלכסנדר וונג | תחתונים: עימנואל (צילום: שי תמיר)

כמה התעסקות יש לך עם המראה החיצוני והמשקל, בייחוד אחרי ההיריון?
"הנראות שלי זה דבר שנורא מעסיק אותי, אבל אני לא תקועה בלופ ביקורתי כלפי עצמי. היו רגעים אחרי הלידה שהסתכלתי על עצמי ושאלתי 'מי זאת', אבל זה היה בקטע של אני לא מזהה את עצמי, לא כי אני לא אוהבת את מה שאני רואה. ברגע הזה אמרתי לעצמי 'שנייה, יצרתי חיים, יצרתי בן אדם, זה ייקח זמן'. בכלל, איך נשים מסתובבות בעולם אחרי שהן יצרו תינוק והן לא אומרות את זה כל ארבע שניות? אני הולכת בבית ואומרת על נינה, 'אני הכנתי אותה, אני יצרתי את כפות הרגליים האלה'. פעם בשעה נופל לי האסימון מחדש". 

מה מצליח לשמור עלייך מליפול לביקורת עצמית?
"בהפוך על הפוך, אני חושבת שמה שמציל אותי זה הפרעות הקשב שלי. אני תמיד בדבר הבא, הכל אצלי רץ מהר בראש. אני בן אדם של עשייה, אני לא מסתכלת לצדדים, אני מסתכלת תמיד קדימה. למדתי את זה מהמשפחה שלי, אני לא מתעכבת על עשו לי, אכלו לי, שתו לי. אני תמיד רוצה לעשות את הכי טוב שלי, להיות הבן אדם הכי טוב, הכי חיובי, להפיץ אהבה ושמחה".

את מרגישה שהתעשייה מפרגנת לך ומעריכה אותך?
"אני מרגישה שיש לי את המקום שלי ואני יודעת מה אני מביאה, וכשאת בטוחה במה שאת עושה, העולם מבין. אני מרגישה שאני נאמנה לעצמי, וזה מה שעושה את ההבדל. אני מאחלת לעצמי להמשיך לעשות את זה, להיות במקום שבו העשייה שלי מתוגמלת, אבל גם במקום שמפרגן לקולגות שלי, שזה דבר מאוד מהותי בשבילי. ביום שאני ארגיש שיש לי איזושהי צרות עין כלפי אחרים, אני אבין שאני צריכה לעשות הסתכלות רגע עם עצמי, כי זה פשוט לא מגניב בעיניי. אנחנו נשים, אנחנו חייבות לחזק אחת את השנייה, אם אני רואה מישהי שעושה משהו שאני עוד לא עשיתי, אני אומרת וואלה, מגניב, היא סוללת את הדרך לעוד בנות שיעשו את זה אחריה. בתור נשים, אנחנו חייבות לעשות את זה, לפרגן אחת לשנייה".

 

•  
•  
•  

ז'קט: מרג'יאלה וורנר | גופייה: טוטם וורנר | נעליים: אוסף פרטי (צילום: שי תמיר)

צילום: שי תמיר | סטיילינג: חומי פולק | איפור: דנה כפיר | שיער: זיו אמסלם | לוקיישן: שירי אברמסון | הפקה: טל פוליטי