•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

סידרו לה סוויטה מפנקת, טיסה לניו-יורק ממילא נשמעת חלום, אבל יעל שלביה לא כאן כדי לנוח: היא באה לעבוד. שלושה ימים אינטנסיביים של צילומי פרסומת שהיא מתעוררת עבורם בשעות הקטנות של הלילה, ואז מתוזזת ממקום למקום בציפייה – בדרישה, תכלס – שתישאר רעננה ומחויכת עד לפריים האחרון. סביבה צוות הפקה מהארץ לצד צוות בין-לאומי, דוגמניות נוספות, מפיקה שמנהלת את אנשי הצוות האמריקאים ועוד אחת שמנהלת את הישראלים, וגם צוותי סיקור מהארץ, בהם אנוכי, שמפציצים אותה בשאלות ודורשים ממנה להיות חדה וקשובה.

הרחוב הניו-יורקי לא מתרגש מההפקה. מבחינת התושבים זה חלק טבעי משגרת החיים בעיר הפוטוגנית. מי שפחות משתפת פעולה היא הרכבת התחתית: באחת הסצנות בפרסומת אמורה שלביה לחלוף על פני דוגמנית אחרת שלבושה בדיוק כמוה, הראשונה יורדת והשנייה עולה לרכבת. מה שקורה בפועל הוא שדלתות הרכבת נסגרות והדוגמנית ממשיכה הלאה אל התחנה הבאה, נטולת טלפון או כל דרך אחרת ליצירת קשר. בתוך סטרס של יום צילומים, הרגע הלא צפוי הזה מייצר נפילת מתח שמשחררת הרבה צחוק מצד כולם. 

הצילומים האלה לפרסומת של רנואר הם ברומטר לקריירה של שלביה. בפעם הראשונה היא דגמנה עבור המותג בתחילת דרכה, בגיל 16; "הייתי ילדה קטנה עם פוני שלא ממש יודעת מה עושה יהודה לוי, היה לי קול מאוד חלש ודיברתי לאט", היא נזכרת. "הם לקחו אותי כפרזנטורית עוד לפני שידעו מי אני, הימרו עליי. ועכשיו, אחרי שש שנים ודרך מטורפת, אני מעצבת איתם קולקציה".
זו כבר השנה השנייה של שלביה כמעצבת. "אני נכנסת למסעדה ורואה ילדות, נערות ונשים לובשות את הדגמים שלי. זה מרגש", היא אומרת על הקולקציה שמככבת איתה בפרסומת. בסיבוב הקודם, היא מספרת, נתקלה בקונפליקט אופייני לדוגמנית מבית דתי: "הייתה לי מחשבה לעצב חצאית ארוכה, אבל ויתרתי כי היה לי חשש שיגידו, 'יעל עשתה את זה כי היא דתייה'. בסוף קיבלתי מנשים דתיות הודעות של 'למה לא עשית חצאית, תחשבי עלינו בשנה הבאה'. הרגשתי כל כך רע, הרי בסוף זו מי שאני, אז השנה עשינו חצאית צמודה שאני מקווה שיעופו עליה גם דתיות וגם חילוניות. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אעשה קולקציה רק לדתיות".

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

בשנים שלך עם רנואר ראית דוגמנים באים והולכים. יש לך מחשבות על היום שיחליפו אותך?
"אני מודעת לזה ברמות. תמיד יגיעו אנשים חדשים שיכולים להחליף אותך, הגלגל ימשיך להתגלגל. זה שאני כאן בסוויטה מפנקת עם כל מה שמסביב – היחס, התגובות, האהבה – אלה דברים שלא יישארו לתמיד. צריך לדעת להעריך את זה, ליהנות מהרגע ולהבין שזה לא החיים האמיתיים. לא תמיד אני איכנס לחדר וכולם יסתכלו, לא תמיד אנשים ירצו לעזור לי. מי שנכנס למקצוע הזה בלי לראות את הסוף או את היום שאחרי – זה יכול לדפוק לו את המוח". 

איך שומרים על המקום התודעתי שזה זמני?
"הקשיים בדרך זה משהו שמאוד מנחית אותך, חשוב לבחור את החברים הנכונים שיהיו כנים איתך, ומעל לכל נמצאים חיי המשפחה. הבית, השבתות – אלה דברים ששחררו אצלי את המרדף הזה, כי ברגע שאני חוזרת הביתה זה כבר לא משנה באיזה אירוע מדהים הייתי ואיך התנהגו אליי. על סט אני אפילו לא צריכה לקחת לעצמי מים, קל להתרגל ל'תביא לי' ו'תסדרי לי', אבל צריך לדעת לעשות את הניתוק, כי בשנייה אתה יכול להפוך להיות בלתי. נגיד, מחר אני ממשיכה מכאן ליום צילום של 'אנתרופולוג'י' וזה יהיה אחרת לגמרי. לא מעניין אותם מי אני".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Yael Shelbia (@yaelshelbia)

אני לא שולחת לו תמונות של טבעות

בהפקה הניו-יורקית יודעים בדיוק מי זאת שלביה, אבל זה לא עוזר כשמגיע הזמן לאכול: בארוחות הערב המשותפות של הצוות היא נאלצת להימנע מאוכל מטוגן מחשש שהכלים שימשו גם לבישול מזון לא כשר, ובשאלת ה"מה תשתו" היא נדונה לאכזבה כשמתברר שאין יין כשר. אחרי שתי ארוחות ערב שבהן השיקה רק מים, בערב האחרון דואגים בהפקה מבעוד מועד לבקבוק כשר, שגם היא תוכל להצטרף ל"לחיים". 

גם בן זוגה של שלביה בשנתיים וחצי האחרונות, עומר אדם, מחובר לדת ומקפיד להניח תפילין. כשהנושא עולה אני אומרת שיש נשים שחושבות שזה סקסי, והיא מאשרת: "גם בעיניי. זה אפילו לא קשור לדת אלא גבר שיש לו סנטר, שלא משנה מתי הוא קם וכמה הוא עייף וכמה לא בא לו, הוא ייקח רגע לעצמו ויפתח את הבוקר בהודיה. בעיניי אין יפה ואין גברי כמו השיחה שלו עם בורא עולם".

בתחילת יחסיהם עברו השניים למשך מספר חודשים לדובאי, וכיום הם גרים במושב משמר השבעה, בחיק משפחתו של אדם. "הייתה תקופה שפתאום קראו לי 'זו שיוצאת עם עומר אדם'", מספרת שלביה על הזווית שלה בהתהוות הפאוור קאפל, "אבל אם היה לי תסביך על המקום שלי בחיים, כנראה שלא היינו יכולים להחזיק ביחד". 

כי?
"כי זה המון רגשי נחיתות. אבל אני יודעת מי אני, אני עובדת עם חמישה מהמותגים הכי גדולים בארץ, אני עובדת שנים. הייתי פה לפני, התראיינתי לפני, ואת יודעת מה? לא אכפת לי שיקראו לי 'בת הזוג של'. אני גאה בזוגיות שלי, עומר הוא אחד האנשים הכי מדהימים בישראל, אז מה אכפת לי? הכל תלוי בכמה אתה שלם עם עצמך. ואני בטוחה שגם הוא מקבל כאלה, 'אה, זה אתה שיוצא עם יעל שלביה, מתי תתחתנו?"'. 

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

מתי תתחתנו באמת?
"בהתחלה הייתי אומרת 'חבר'ה, אני בת 21 ואנחנו עוד לא שנה ביחד'. אבל עכשיו זה כבר שנתיים וחצי, ומההתחלה היינו מאוד רציניים. מאז עברנו המון בזוגיות וכל אחד לעצמו, גרנו בדובאי וחזרנו ועברנו לגור ביחד, זה המון דברים. זה כמו לסרוג, זה נרקם ונרקם". 

את מחכה להצעת נישואים?
"אני לא כזה מחכה לזה, לא שולחת לו תמונות של טבעות ואף פעם לא דיברתי איתו על מה בא לי ואיך. להתחתן מוקדם נהיה קטע בשנים האחרונות בישראל, רוב החברות שלי נשואות או מאורסות, אבל אני לא חיה את הלחץ הזה. מלחיץ אותי רק מה אני אלבש בהצעה, והעניין של הלק ג'ל. לא מזמן טסתי לקורפו והמניקוריסטית שלי אמרה, 'אני ממש לא לוקחת אחריות, את לא טסה יותר עם משהו שהוא לא לק לבן'. אני לא חושבת שיש מה להיות עם אדם שאתה לא רואה איתו עתיד, אחרת אתה סתם מבזבז את הזמן, אבל הצעת הנישואים והטבעת זה לא מה שישנה. אני הכי קיטשית שיש, אבל זה לא בוויש-ליסט שלי ל-2025. מתי שזה יבוא, זה יהיה הכי מרגש".

המלחמה העמיקה את הקשר ביניכם?
"אני חושבת שכל זוג שעבר ביחד את 7 באוקטובר מקבל פרופורציות אחרות לחיים. התקופה הזאת בבית, בעיקר בהתחלה – אני מרגישה שזה מאוד חיבר אותנו".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Yael Shelbia (@yaelshelbia)

מה היה בהתחלה?
"המון חרדות. לא הצלחתי לישון בלילות, היו לי סיוטים, ממש פחדתי שיפרצו לי הביתה דרך החלון". 

עומר היה שר לך כדי להרגיע אותך?
"לא, זה נשמע לי קרינג'י. פחות לשיר, יותר לדבר". 

את הפרסומת החדשה מלווה שיר שביצעת בעצמך. התייעצת עם עומר?
"כן, ברור. הוא אישר". 

נוח לך לשיר?
"וואלה, כן. זה לא משהו שאני רוצה להתמחות בו, זה לא החלום, אבל אם מזדמן אז זורם. השיר בפרסומת הוא באנגלית, וחלק מהפחד שלי היה שהמבטא יישמע נורמלי, אבל יצא חמוד. מייקל הרפז מהיי פייב היה המורה שלי למבטא, והוא ממש עזר לי".

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

התנסות חדשה אחרת, והרבה פחות נעימה, הזדמנה לשלביה כשהגישה למשטרה לפני כחודשיים תלונה על אדם שעוקב אחריה ומטריד אותה. "אין הרבה מה לדבר עליו, הוא לא בקו השפיות ואני יודעת שהמשפחה שלו לוקחת את זה מאוד קשה", היא אומרת השבוע. "בפעם הראשונה לא רציתי לעשות שום דבר, אבל אחרי שראיתי אותו שלוש פעמים הבנתי שזה מפחיד אותי ומלחיץ אותי, אז הלכתי למשטרה להתלונן. הוא קיבל צו הרחקה, הפר אותו, ושוב הגשתי תלונה. מאז לא קרה כלום, ואני פשוט מקווה שזה ייגמר". 

איך את נזהרת?
"אם פעם הייתי יוצאת עם הכלבה גם בלי הטלפון, עכשיו אין דבר כזה. אני תמיד עם טלפון ובודקת שיש לי סוללה, ואם אני חוזרת מאוחר, אני בהיכון להתקשר להורים שלי או לעומר. למדתי גם פחות לתעד איפה אני נמצאת, פחות לשתף לוקיישן". 

חשבת על שומר ראש?
"לא, זה לא משהו שאני יכולה להרגיש איתו בנוח בחיים".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Yael Shelbia (@yaelshelbia)

לא רוצה להראות מה אני אוכלת כדי להיות כוסית

עם זוגיות וקריירה כמו שלה, שלביה רגילה לזה שמדברים עליה ועוסקים בה, אפילו מתאבססים עליה. אבל קשה להתרגל לזה שאחד הנושאים הקבועים הוא מבנה הגוף שלה, בדגש על המשקל:"כשאני עולה 2 ק"ג כותבים לי, 'נהיה לך גוף של האוור גלאס'. זאת כאילו תגובה מפרגנת, אבל היא מכניסה לך לראש, 'מה, עליתי?'. כשאני מרזה, וישר יוצאות לי הקוביות כי יש לי מותן צרה מהאגן, אז זה ישר 'את אנורקסית וזה לא יפה לך, את צריכה להשמין'. אוקיי, מה אתם רוצים שאני אעשה?". 

אותך המשקל מעסיק?
"התחטבתי מאז שהתחלתי את הקריירה, אבל אני באותו משקל כבר שנתיים ואני במצב הכי בריא שהייתי בו. ספורט זה חלק מהחיים שלי, ומבחינת תזונה אני יודעת מה אני צריכה. ועכשיו ליד המיטה יש לי כרגע 12 דונאטס, אני לא אומרת שאני אוכלת את זה כל יום, בארץ אני אוכלת הרבה יותר בריא ומסודר, אבל אני לא מחסירה מעצמי שום דבר. עכשיו אני בחופשה, ואוכלת מה שבא לי. רק מי שנמצא פה יודע כמה תקעתי". 

אני לא חושבת שאישה רזה צריכה להוכיח שהיא אוכלת, או שאישה שמנה צריכה להוכיח שהיא לא.
"בדיוק! הבוקר העליתי תמונה של הדונאטס וישר הגיבו, 'כאילו את באמת אוכלת את זה' ו'למה את לא מצלמת את מה שאת באמת אוכלת?'. וואלה, לא בא לי. לא רוצה להראות לאנשים, בטח לא נשים או ילדות, מה אני אוכלת כדי להיות כוסית. כשאני רואה דברים כאלה בעצמי, זה לא נותן לי השראה אלא גורם לי להרגיש לא טוב עם עצמי".

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

טוקבקים זה דבר אחד. בחיים האמיתיים, על סטים, יש הערות?
"כן. נגיד, אני אוהבת בבוקר את הקפה שלי, לא בא לי עדיין על ארוחת בוקר כדי שלא תכאב לי הבטן ולא אהיה כבדה רגע לפני הצילומים, הרבה פעמים יהיה מי שיעיר לי, 'למה את לא אוכלת? את לא רוצה לאכול? את צריכה לאכול'. לפעמים זה עושה לי כזה לחץ שאני אוכלת רק כדי שיניחו לי, לוקחת כמה ביסים כדי שיירדו ממני. הנה, תראו, אכלתי".

אמרת בעבר שלא תעלי לרשת תמונות שלך בהלבשה תחתונה ובבגדי ים, והשנה הגבול הזה נחצה כשפורסמו תמונות פפרצי שלך בים. איך הרגשת?
"לא כיף. אני מרגישה מאוד בנוח עם הגוף שלי ומאוד אוהבת ללכת לים, אבל תמיד הייתי מתעטפת במגבת עד שחברה צחקה עליי ואמרה לי שאני חייבת לשחרר. השנה אמרתי 'די, את בים, תיהני מזה', ואז פורסמו התמונות. זה עצבן אותי בהתחלה, אבל כמה אני יכולה להילחם בזה?".

החיבור שלך לדת, לצניעות, עומד בעינו?
"זה אותו חיבור שתמיד היה. אולי לא חיצונית, אבל זה חיבור ביני לבינו, בתפילות, בשבתות, בחגים, באורח החיים שאני רוצה לעצמי ולמשפחה שלי".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Yael Shelbia (@yaelshelbia)

לצד קריירת הדוגמנות מתפתחת שלביה בעולמות המשחק וההנחיה, וגם שם היא נדרשת לעתים לפשר בין האמונות לשאיפות. היא כיכבה ב"צרחות" לצד חברתה הטובה אנה זק, שיחקה ב"פלמ"ח" ובימים אלה מתכוננת להתחיל בחזרות לפסטיגל – גיחה לבמה שנדחתה מהשנה שעברה עם המופע כולו – אבל בדרך ויתרה על שלושה תפקידים. "אני מחכה לתפקיד הנכון", היא אומרת. "הגעתי לגיל של סיפורי אהבה ודברים כאלה, רוב התפקידים שהתקבלתי אליהם היו עם הרבה סצנות מיניות, ואמרתי, 'אוקיי, אני צריכה לחשוב על זה'. אולי אני מיושנת ואולי אני לא מספיק שחקנית בנשמה, אבל אני צריכה להחליט איך אני רוצה לחיות את החיים האמיתיים. אם אני אביא ילדים ואשלח אותם למסגרות דתיות, כמו שאני רוצה, הם יוכלו לעשות גוגל ולראות את הסצנות האלו. אז בא לי? לא בא לי?". 

לא חששת שלהגיד 'לא' אחרי שהתקבלת יהרוס לך את השם בתעשייה?
"להפך, אנשים מעריכים גבולות וכנות. זה משהו שקשה למצוא". 

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

אנשים עדיין באים להודות לעומר

בסוף השבוע תחגוג שלביה 23. היא כבר לא הנערה עם הקול החלש, אלא אישה שלא חוששת להישמע – ואכן משמיעה. מאז תחילת המלחמה בעזה התבטאה ברשתות החברתיות בגנות מגמות פרו-פלסטיניות, בחירה שיש לה תג מחיר בתחום העיסוק שלה. "המאבק ברשת מאוד קשה, אין בו דרך לנצח", היא אומרת. "בתחילת המלחמה הייתי בהלם, ירדו לי 100 אלף עוקבים. זה לא מעניין אותי במיקרו, אבל במקרו זה אומר משהו על העולם. את קולטת באיזו כמות של אנשים מדובר, אנשים שלרובם אין מושג במה הם תומכים ומה לא? זה נטו טרנד". 

זה מול העולם, אבל מה קורה כשמתחילה ביקורת מבית כלפי המשפיענים שלא משתפים מספיק?
"בהתחלה העליתי מלא תכנים, אבל אחרי כמה חודשים הרגשתי שאני הופכת להיות ערוץ חדשות והייתי צריכה לחזור לשגרה. אני מבינה את הכוח שיש לי ואני אמשיך להשתמש בו, אבל כמו שלא תראי רופא שבא לעבודה עם שלטים, גם לנו יש את החיים שלנו. אני פה בשביל לעשות הכל למען החזרת החטופים, אבל עמדתי בסיטואציות הזויות. כל דבר שאני מעלה, ישר באה התגובה האחת הזאת שעושה לי קווץ', 'יא מנותקת'. מה מנותקת? אח שלי לוחם בעזה, אמא שלי לא יוצאת מהבית. כולנו עוברים את החרא הזה, אבל אני לא מתכוונת לפמפם על המצב כל יומיים. מה אני, ביבי? זה לא התפקיד שלי".

כשהצטלמת בניו-יורק בשנה שעברה היה לצדך דוגמן בין-לאומי. לעובדה שזה לא קרה השנה יש קשר למלחמה?
"מאוד רצינו להביא שוב דוגמן מוכר, אבל היה לנו ממש קשה להשיג מישהו. אף אחד לא רצה לעבוד עם חברה ישראלית. דיברנו עם אנשים מאוד מאוד גדולים, וכולם סירבו באלגנטיות. זה מאוד מורגש, הפחד לעבוד עם חברות ישראליות".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Yael Shelbia (@yaelshelbia)

חברות גם ביטלו איתך חוזים?
"הרבה דברים התבטלו, שתי סוכנויות באירופה הפסיקו לעבוד איתי, אבל מבחינתי עדיף ככה. בן אדם שאנטישמיות מדברת מהפה שלו? זה פחות מעניין".

הזכרת את אחיך, שגדל בבית דתי ולמד בישיבה, והנה הוא נלחם. מה את חושבת על הפילוג סביב גיוס החרדים?
"אח שלי למד בישיבת הסדר ועכשיו הוא בהנדסה קרבית, לפני שבוע הוא נכנס לעזה בפעם הראשונה ונפצע פציעה קלה. אני אשקר אם לא אגיד שהוקל לי לשמוע שהוא יצא משם, אבל הוא עושה את זה, אז תפסיקו להסתכל על קמצוץ שאין לי מה להגיד עליו חוץ מבושה. אל תקראו להם דתיים, אל תקראו להם חרדים, כי זה לא זה. אח שלי הוא חרדי לכל דבר, כל הצוות שלו מורכב מדתיים, וכולם חדורי מוטיבציה להגן על המדינה. הפילוג נוגע לקבוצה קיצונית שהיא לא חלק מאיתנו אם ככה היא מתנהגת, אבל גם עם הקיצוניים העניין האמיתי הוא ליצור מסגרת מכילה. אני מכירה המון חרדים שחוששים לשרת עם נשים – ואת יכולה להגיד שזה לא בסדר, גם אני לא מסכימה עם זה – אבל למסגרת שמתאימה לאורח החיים שלהם אני מאמינה ש-99% מהם יתגייסו". 

בתחילת המלחמה התגייסה שלביה עצמה ל"חמ"ל" שהקים בן זוגה, מיזם שסיפק ציוד ושירותי הסעה לחיילים ולמפונים."שלושה חודשים עבדתי בחמ"ל", היא מספרת. "אף אחד לא ידע מה אנחנו עושים, כי לא על כל דבר אנחנו מעלים סטורי. יש דברים שעושים בשקט, ולפעמים זה יותר חשוב מרעש וצהלולים".

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

מה עשית בחמ"ל?
"בהתחלה השגתי את המספרים של כל החברות – קוסמטיקה, טואלטיקה, אופנה, הלבשה תחתונה. לא הייתה חברה שסירבה לתרום, זה היה מדהים. כולם שלחו ארגזים למשפחות מפונות, לפצועים, לחיילים, ומזה עברנו למשלוחי מזון, לתרומות כספיות ולציוד במחירי עלות. כל יום הגיעו 300 קרטונים של דברים, היו משאיות של בעלי עסקים פרטיים שבאו על הדלק שלהם, על הביטחון שלהם, בלי פחד, למקומות הכי מסוכנים. העיקר שיגיע לאן שצריך. הייתי רואה איזה אבא חמוד שלא מוותר על לעזור ומתפללת שרק יחזור לילדים שלו בשלום, שהכל יהיה טוב".

הופתעת מהעשייה של עומר?
"לא, זה היה לי ברור. עומר זה בן אדם כזה שלא משנה מה יקרה, אם הוא ישמע שחסר משהו למישהו – תוך שתי דקות הוא כבר ימצא מה צריך וישלח לו את זה. הוא עסוק בלפתור דברים, לא במה אין. עכשיו עשינו שבת ואחד מהעובדים של המלון בא לעומר ואמר, 'רציתי שתדע שהייתי אחד מהחיילים שנסעו כמה פעמים במוניות שהחמ"ל שלך ארגן, אז תודה'. עברה כמעט שנה, ואנשים עדיין באים להודות לו. בזכות המוניות האלו חיילים הספיקו לראות את ההורים שלהם, את המשפחות ואת בנות הזוג, בלי להחליף בדרך שבעה אוטובוסים תחת אזעקות".

זה חוזר לדברים שאמרת על איך שהמלחמה משפיעה על הזוגיות. זה לא רק הפרופורציות, זאת גם ההתנהלות המשותפת במצבים רגשיים שלמזלנו לא פוגשים בשגרה.
"אין ספק. זה שעברתי עם עומר את 7 באוקטובר – זה לגמרי משנה חיים. אני חושבת שהדבר היחיד שבאמת עזר לי לצאת מהחרדות של ההתחלה היה להיות בחמ"ל, זה מה שממש החיה אותי בתקופה הזאת. הרגשתי שאני עושה משהו בשביל מי שעובר את התופת". 

 

•  
•  
•  

צילום: בן אברבנאל

הכותבת הייתה אורחת חברת רנואר

בגדים: קולקציית הג'ינסים החדשה של רנואר בעיצובה של יעל שלביה | צילום: בן אברבנאל