•  
•  
•  

שונית ותומר – טוטאל-לוק: Factory54 (צילום: אלון שפרנסקי)

שונית ותומר חמד יושבים לריאיון, אבל יכול להיות שתוך חודש הם כבר יהיו שוב רחוק מכאן, מתחילים מחדש חיים בחו"ל. כבר עשור שהשניים, פלוס ארבע הבנות שנוספו לאורך השנים, מסתובבים בעולם בעקבות קריירת הכדורגל של תומר; הם חיו לתקופות בספרד, באנגליה ובאוסטרליה, ואז, לפני כמעט שנתיים, שבה המשפחה לישראל ותומר הצטרף לקבוצת הפועל באר שבע. בני הזוג כבר חשבו שהגיע הזמן שלהם להשתקע, אבל החיים הטילו שוב את הקוביות ובקרוב צפוי תומר לחתום על תפקיד מקצועי בקבוצת ברייטון האנגלית ולחזור למועדון ששיחק בו מ-2015 ועד 2019. 

אתם מוכנים לעוד מעבר? רוצים את זה?
שונית: "מאוד, מאוד".

תומר: "מצד אחד זו הצעה שאי אפשר לסרב לה, מועדון מהליגה הכי טובה בעולם רוצה אותי כאיש מקצוע ומבחינתי זו ההערכה הכי גדולה שיכולה להיות. מצד שני אתה עוצר רגע וחושב על מעבר שוב. אבל מהניסיון שלנו, כמו ששונית אמרה לי לאורך כל הקריירה: מה שצריך נעשה".

שונית: "מרגע שההצעה הזו עלתה, נגיד שבועיים-שלושה, אני מדברת לעצמי ומתכוננת".

הילדות יודעות?
שונית: "הן יודעות. הן רגילות והן בסדר גמור עם זה, אלה החיים שלהן, הן כל שנתיים עברו למקום אחר. הן שואלות, 'אמא לאן עוברים, מה הבית הבא?'". 

 

•  
•  
•  

שונית – שמלה: Mother of All, חזייה: ג'ק קובה. תומר- – טוטאל-לוק: Factory54 (צילום: אלון שפרנסקי)

עד שהיינו מתאקלמים כבר היינו צריכים לעזוב

בני הזוג חמד בני אותו הגיל, 38. הוא החל את דרכו כחלוץ במכבי חיפה, היא כדוגמנית שנבחרה לנערת ישראל בשנת 2008. לפני כעשור נישאו והביאו לעולם ארבע בנות (מיה, 10, אמי, 7, לנה, 5 ואלי, שנתיים). "לפעמים מסתכלים עלינו כמו על שחקן כדורגל ודוגמנית, אבל לא נפגשנו באמצע הדרך", אומר תומר, "אנחנו מגיל 18 יחד, אני עוד לא הייתי שחקן כדורגל והיא עוד לא הייתה דוגמנית. בנינו הכל יחד. הקריירות של שנינו נבנו יחד".

שונית, את מרגישה שאת מקריבה הרבה בתור אשת כדורגלן?
"אף פעם לא ראיתי את זה כהקרבה, אלא כרווח. הרווחתי חיים בחו"ל שנהניתי מהם מאוד. ישראל היא הבית, אבל העולם מאוד מעניין ומגוון, וזו זכות להכיר תרבויות שונות, אנשים שונים, שפות שונות, לעבור את החוויות האלה שלא כל אחד זוכה לחוות. בארץ יש קצב גבוה מאוד, וכשאת בחו"ל עם התא המשפחתי הגרעיני שלך את מאוד בתוך זה. גידלתי את הילדות שלי ונהניתי איתן מכל רגע כי לא היו לי הרבה הסחות דעת. אלה שנים שלא יחזרו".

תומר: "במשך כל השנים שונית ניהלה את הקריירה שלי ואת הבית, וההצלחה בסופו של דבר היא של שנינו. לא הייתי יכול להגיע לרמות שהגעתי אליהן אם שונית לא הייתה ככה טוטלית בשבילי, בשביל הקריירה ובשביל המשפחה. בסופו של דבר היא זכתה להיות איתי במקומות שכל ילד בעולם שמשחק עם כדור בשכונה חולם יום אחד להגיע אליהם, ואנחנו הגענו לשם. אני מכיר סיפורים על שחקנים שהאישה לא יכלה להקריב כמו שונית, וזה נגמר מהר מאוד והם חזרו לארץ".

שונית: "לא עבדתי במשרה שאני מרוויחה עליה כסף ותחומה בשעות, וזה נתן לי את האפשרות לעבוד בחיים שלנו. להעביר משפחה כמעט כל שנתיים זו עבודה שהיא לפעמים יותר מעבודה במשרה. זה למצוא את הבית, את מסגרות הלימוד, את החוגים ואת החברים. הייתי ממש עובדת בזה, עושה להם מפגשים חברתיים, מתכוננת לעזיבה ומתכוננת למעבר. זה היה כל הזמן, עד שהיינו מגיעים למקום ומתאקלמים כבר היינו צריכים לעזוב. אנשים חיים 15–20 שנה באותו בית, עם אותם חברים, באותן מסגרות לימוד, באותו בנק, באותה קופת חולים, ישנים באותו חדר. זו עבודה שהיא נון-סטופ".

 

•  
•  
•  

מתוך הקמפיין ל-Terminal X (צילום: אלון שפרנסקי)

את מעורבת גם בקריירה של תומר מבחינה מקצועית?
תומר: "יותר ממני".

שונית: "מעורבת מאוד-מאוד-מאוד. קצת לא נעים להגיד, הוא בועט בכדור ויש לו את הכישורים המקצועיים שלו, אבל מעבר לזה אני מעורבת מאוד".

תומר: "היו פעמים שהתעצבנתי. היא הרבה פעמים אומרת לי דברים שהיא חושבת, לפעמים אני יכול להסכים ולפעמים לא".

שונית: "כן, נגיד סתם הייתי רואה משחק ואז הוא היה עושה משהו או לא מוסר או כן מוסר, והייתי מעזה להגיד לו את זה. לפעמים הוא היה אומר לי, 'יאללה, מה את מבינה', ולפעמים זה נתן לו נקודה למחשבה".

תומר: "גם ברמה הפסיכולוגית. פתאום היא רואה שטיפה ירד לי הביטחון, אז היא יודעת להרים. יש הרבה זוגות שהאישה תומכת, אבל לא ברמה הזו".

שונית: "הוא היה חוזר מהאימונים, הייתי אומרת לו, 'איך היה באימון? ומה היה? והבקעת גולים? ולא הבקעת גולים? והרגשת טוב פיזית? ומה הממצאים שלך בריצות?'. הייתי שואלת אותו ממש שאלות כאלה".

טוב, שונית, את בגדול וונדר וומן. מנצחת על הכל ביד רמה.
שונית: "יש לי ראש מאוד ריאלי. למדתי ראיית חשבון לתואר ראשון, תואר שני במנהל עסקים, יש לי סדרי עדיפויות ואני מאוד סכמטית. זה חייב להיות וזה חייב להיות וזה חייב להיות וכל הזמן אחד דוחף את השני. אני כל הזמן מסתכלת מה הכי חשוב עכשיו, ומשקיעה בו".

תומר: "היא רוצה גם להיות עם הילדות ולגדל אותן וגם ללמוד וגם לעבוד וגם להיות בשבילי. היא לא מוותרת על כלום".

 

•  
•  
•  

שונית – טוטאל-לוק: Terminal X. תומר – טוטאל-לוק: טומי הילפיגר (צילום: אלון שפרנסקי)

כמה פרגון. אחרי 19 שנה יחד אתם נראים ממש זוג מושלם.
שונית: "זה באמת ככה. חמסה חמסה חמסה חמסה".

יש משברים?
שונית: "יש משברים ויש קשיים כל הזמן לכולם. היו לנו התמודדויות עם סיטואציות שנכפו עלינו בחיים, כמו הקורונה כשהיינו באוסטרליה והיינו צריכים להחליט אם להישאר שם או לא. היה משבר אבל אנחנו ישר יושבים, מדברים, משתפים וצומחים ממנו".

תומר: "יכולה להיות סיטואציה, סתם לדוגמה, שעכשיו אנחנו בחו"ל אחרי לידה מסוימת, ובהתחלה שונית באופן טבעי כל הזמן עם התינוקת ואז פתאום אחרי כמה חודשים שהיא טוטלית משהו נכנס בה והיא אומרת, 'די, אני לא יכולה יותר, אני חייבת זמן לעצמי'. אני לא יכול לתת לה את הזמן שלה כי אני באימונים ובמשחקים, אז זה יכול לגרום לפיצוץ. אבל אז אנחנו מוצאים פתרון. בזוגיות לכל אחד יש קושי, צריך לחשוב איך אתה עוזר לבן הזוג ומתחשב בו. עם המחשבה הזו אנחנו מתנהלים. הרבה פעמים אם מישהו מאיתנו מזהה חולשה אצל השני, אז הוא יודע שזה הזמן להרים אותו".

צריך בשביל זה תקשורת ברמה גבוהה מאוד.
תומר: "אנחנו מדברים בכמות שאנשים צוחקים עלינו. נגיד בבוקר מארגנים את הילדות, אני מוריד אותן לבית הספר וממשיך לאימון, ואז אנחנו יכולים לדבר שעה בטלפון כשאני בדרך".

שונית: "אנחנו יכולים לדבר עכשיו שלוש שעות סתם. על החיים, על הילדות, על המשחק, על האימון, על הצילומים שלי. התקשורת בינינו קרובה מאוד ואנחנו כל הזמן משתפים. כל הזמן יש שינויים, יש ילדים שמצטרפים, מעברים למדינה שונה, למקום חדש שהוא מתאמן בו, וכל הזמן צריך לסכם מחדש דברים, לתאם ציפיות מחדש כי הדברים השתנו, החיים השתנו, וזה יכול להיות מהשינוי הכי קטן לשינוי הכי גדול".

 

•  
•  
•  

שונית – טוטאל-לוק: Terminal X, תומר – טוטאל-לוק: אוסף פרטי (צילום: אלון שפרנסקי)

מה אני אעשה עם בן עכשיו

ובתוך כל זה, שיתפו לאחרונה בני הזוג חמד שהם שוב מרחיבים את המשפחה ומצפים לילד חמישי. הם עדיין לא יודעים את מין הרך שייוולד, ואחרי ארבע בנות הייתם יכולים לשער שהם חולמים על בן – אבל זה דווקא לא המצב.

הייתם שמחים לבן?
שונית: "היינו שמחים, אבל היינו שמחים גם לבת".

תומר: "נראה לי שאחרים יותר לחוצים מאיתנו".

די נו, אחרי ארבע בנות אין לכם פנטזיה שזה יהיה בן?
שונית: "המין השני מסקרן מאוד, אבל אחרי ארבע בנות יש קצת לחץ כזה, כאילו, מה אני אעשה עם בן עכשיו? אני לא יודעת איך להתמודד איתו בכלל. איך הוא ישתלב בכל המערך המשפחתי הזה של ארבע בנות דומיננטיות ובתוך הבית המאוד 'גירלי'? אני לא אתאכזב בכלל אם יהיה בן, אבל אולי אני רוצה בן יותר בשביל האחרים, בשביל ההורים, בשביל המשפחה".

תומר: "מה שאני אקבל אני אגיד תודה, ורק שהכל יעבור בשלום, בעזרת השם".

 

•  
•  
•  

טוטאל-לוק: Terminal X (צילום: אלון שפרנסקי)

ידעתם תמיד שיהיו לכם חמישה ילדים?
שונית: "תמיד חלמנו על משפחה גדולה".

תומר: "בשנה הראשונה אתה תמיד אומר שזה הילד האחרון, ואז בגיל שנתיים אתה מתחיל לחשוב עוד פעם על עוד אחד".

שונית: "ואלה בערך המרווחים אצלנו".

תומר: "אז גם ברביעית לא חשבנו…".

שונית: "היינו הולכים לישון והוא היה אומר, 'זהו, בחיים יותר לא נעשה את הלילות האלה, אין סיכוי'".

תומר: "בסוף אתה רואה שבאמת זה הדבר האמיתי, האושר האמיתי. אנחנו מתמודדים עם הרבה דברים והרבה הסחות דעת ועבודה והנאות אחרות, אבל בסופו של דבר הרגעים האלה, לראות את הילדות ביחד כמו חברות, זה החיים".

איזה אבא תומר?
שונית: "אבא מושלם. מאוד טוטלי".

תומר: "הכדורגל הוא בעיקר בסופי השבוע, ואני מרגיש שזה חסר לי. בשביל משפחות רגילות זה הזמן של ההורים עם הילדים, ודווקא שם אני לא נמצא. ככל שהילדות גדלות וככל שאני מתבגר אני מרגיש שזה חסר לי יותר".

שונית: "אבל כשהוא נמצא הוא נמצא. הוא ישחק איתן, יחליף להן חיתול, ייתן בקבוק, ירדים אותן, ישכיב אותן, יקלח אותן".

 

•  
•  
•  

שונית – טופ: שני שמר, מכנסיים: Terminal X. תומר – טוטאל-לוק: זארה (צילום: אלון שפרנסקי)

ואיזו אמא את?
שונית: "אני מאוד מאוד טוטלית וחשובה לי ההורות. אני לומדת הורות במכון אדלר כבר שנה שנייה. עשיתי את זה בשביל לקבל מענה לתפקיד הכי חשוב בחיים שלנו. כל כך הרבה דברים בחיים אנחנו לומדים, אבל הורות לא לומדים".

החזרה שלהם לארץ לפני כשנתיים לא הייתה בנסיבות משמחות. אביו של תומר חלה בסרטן, ומשפחת חמד הצעירה התייצבה לצדו. "חצי שנה אחרי שחזרנו הוא נפטר. החזרה לארץ הייתה ההחלטה הכי נכונה, כי באמת זכינו בחצי השנה האחרונה להיות איתו ועם המשפחה", אומרת שונית.

איך היה לחזור לישראל אחרי עשור במדינות אחרות?
תומר: "החלום היה לחזור לארץ מתישהו, תמיד ידענו שבסוף נחזור. בישראל תמיד כיף לנו, אבל החוויה שלי ושל שונית באופן אישי לא הייתה פשוטה, בגלל המוות של אבא שלי. נכנסתי לשנת אבל, היא עוד לא הסתיימה והתחילה המלחמה ונכנסנו לשנת אבל לאומית. מאז שחזרנו הנפש שלי לא שקטה".

איך היה לילדות לחזור?
שונית: "היה להן תמיד זיכרון טוב מישראל. היינו באים לחופשות ואז עושים חודש אינטנסיבי כזה עם המשפחה, מזמינים אותם כל הזמן אלינו, מלא חברים. אז כשאמרנו להן 'ישראל' הן ממש שמחו".

ואיך הן השתלבו בחיים פה?
שונית: "בהתחלה היו פערים גדולים, גם מבחינת השפה וגם מבחינת התרבות, אבל הן גישרו עליהם מהר. באנגליה, נגיד, בתי הספר מאוד נוקשים ועם חוקים, גם בקטע החברתי. פעם ב- את קובעת שבועיים מראש פליי דייט, וגם אז את צריכה להתפלל שלא יתבטל לך, ופה זה כל שנייה, 'אמא, באה אליי חברה', 'אני הולכת לחברה', 'באות אליי שלוש חברות, תאספי גם אותן', 'תורידי אותנו פה'. אז בהתחלה זה היה הלם, אבל מהר מאוד זה נעלם".

 

•  
•  
•  

טוטאל-לוק: טומי הילפיגר (צילום: אלון שפרנסקי)

לא יצאנו מהממ"ד אפילו לשירותים

לפני כחמש שנים הצטרפה שונית לעולם הרשתות החברתיות. היא ממשיכה לדגמן ולאחרונה השיקה קולקציית ג'ינסים בשיתוף פעולה עם האתר Terminal X. "משפיעני רשת זו קריירה לכל דבר", היא מחדדת. "אני מתפרנסת מזה. אני שגרירה של הרבה חברות, גם בארץ וגם בין-לאומיות. בקולקציה בטרמינל איקס יש פריטים שעשויים מג'ינס, שהוא על-זמני ואפשר בעיניי לשווק אותה היום, בעוד שנה וגם בעוד עשר שנים. הבאתי לקולקציה הזו את כל מה שראיתי בשנים האחרונות באופנה מסביב לעולם".

הרשת מציגה קולקציות בשיתוף פעולה עם משפיעניות רשת רבות, ושונית מספרת שתמיד חלמה שיגיעו גם אליה. "בטרמינל איקס הרימו את הכפפה. הם חשבו על משהו שקשור להורות, לאימהות או לילדים, אבל אני רציתי להביא קודם כל את עצמי. הקולקציה כבר באוויר, יש היענות גדולה וקיבלתי המון פרגון".

כמה ימים אחרי 7 באוקטובר שיתפה שונית בבכי באינסטגרם שהיא והבנות נמלטו ללונדון, וקיבלה תגובות קשות מאוד. "באותה השבת היינו בדרום ולא יצאנו מהממ"ד במשך 30 שעות", היא נזכרת. "בתור משפחה שחיה בעולם לא הכרנו את הסיטואציה הזו והיינו בסערת רגשות, במיוחד כשזה קרה 35 דקות מהבית שלנו. לא יצאנו מהממ"ד אפילו לשירותים. הילדות בחיים לא שמעו אזעקות ולא הכנו אותן לזה. באותו רגע הרגשתי שאני חייבת להציל אותן. כשהעזנו לצאת נסענו בפיג'מות ישר מהממ"ד צפונה להורים, וזו הייתה הנסיעה הכי מפחידה שהייתה לנו בחיים. זה לקח איזה ארבע שעות, אנשים נסעו בדרכי עפר, ברמה הזאת, ותוך כדי אני שומעת את האזעקות ואת הטילים".

 

•  
•  
•  

שונית – טופ: שני שמר, מכנסיים: Terminal X. תומר – טוטאל-לוק: זארה (צילום: אלון שפרנסקי)

תומר: "חשבנו שבצפון יהיה שקט, אבל אחרי איזה שבוע פתאום גם שם התחילו האזעקות".

שונית: "כל דבר אצלי מתוכנן בחיים, והרגשתי שאני צריכה לתווך לבנות את הסיטואציה בהתאם לגיל שלהן, מה קורה במדינה, כמה זמן נהיה אצל סבא וסבתא, מה זה האזעקות האלה. הן גם בכו המון והיה סוג של כאוס, לא נרדמו בלילה. כשהייתה אזעקה בצפון ונכנסנו לממ"ד לשעתיים שלחתי הודעה לסוכן הנסיעות שלנו, 'אני רוצה לחזור לאנגליה'. ממש הרגשתי שאני מממשת את הזכות שלי כאמא לשמור על הילדות שלי ולהרחיק אותן מזה, כי אני מנטלית לא יכולתי להתמודד עם השאלות, עם הבכי ועם כל הדברים שהן חוות. זה היה ממקום של להציל שנייה את הילדות שלנו, להציל את עצמי, את הנפש שלי, כדי שאני אוכל לתפקד איתן. היה ברור לי שנחזור לפה, זה לא שעברנו לשם".

המשפחה נסעה יחד, אבל אחרי שלושה ימים התפצלה. "תומר חזר כי הקבוצה שלו חזרה להתאמן. הבנות ואני לא יצאנו מהבית שם, לא עשינו כלום. גם בלונדון לא היה בטוח ורק חיכינו לחזור. חזרנו אחרי חודש".

למה בחרת לשתף שטסתם?
"אני בן אדם אותנטי מאוד. היה לי קשה להסתיר. הייתי בחוזים עם חברות שאחרי שבועיים התחילו לעבוד והייתי צריכה לחזור לעבוד, לא יכולתי להסתיר ולשקר שאני בארץ. פשוט רציתי להיות הוגנת גם כלפי העוקבות שלי וגם כלפי החברות שאני עובדת איתן".

תומר: "היו הרבה אנשים שאף אחד לא ידע שהם בחו"ל, אבל שונית העדיפה שלא להסתיר".

 

•  
•  
•  

שונית ותומר – טוטאל-לוק: Factory54 (צילום: אלון שפרנסקי)

ציפיתם לשטף כזה של ביקורת?
תומר: "כשהיא בכתה, היו כותבים לה, 'את בוכה? אנשים פה ככה וככה'".

שונית: "זה לא היה קל, אבל גם הבנתי אותן. לכולם כואב. לא צריך להשוות את הקושי. יש אמא שנלחמת עם הילדים שלה ויש אישה שנלחמת עם זה שבן הזוג שלה לא נמצא ויש אמא שנלחמת עם זה שהבן שלה חטוף, כל אחד במלחמה שלו. לכל אחד יש זכות שיהיה לו קשה. מבחינתי זה היה לשתף את האמת".

תומר: "אני חושב שהרבה מהתגובות היו כי אנשים חשבו שזהו, היא עזבה את הארץ, והם אמרו 'אה, זה מה שאת משדרת שצריך לעשות', אבל זה לא נכון. ברגע שהבינו שבסך הכל היא נסעה לכמה ימים להירגע, שהילדות יירגעו, אז הסתכלו על זה אחרת. בסוף היא חזרה, וכולנו היינו בארץ והלכנו ותמכנו והתנדבנו ועשינו, ואנחנו עדיין עושים מה שאנחנו יכולים".

בשנים שבהן חיו בחו"ל, הם מספרים, כמעט שלא פגשו באנטישמיות. "לא היה משהו רציני", אומר תומר. "כשהייתי באוסטרליה הייתי חוגג כל גול עם הקהילה היהודית, רץ עם דגל ישראל ואומר שמע ישראל. במבצע 'שומר החומות' רציתי לעשות צעד אחד יותר, הבקעתי גול והוצאתי כיפה ששמתי מתחת לחולצה, שמתי אותה על הראש, אמרתי שמע ישראל באמצע שידור באוסטרליה – וזה יצר הרבה רעש. מצד אחד שם ראו בזה סוג של התגרות, מצד שני קיבלתי אלפי הודעות מחזקות מהקהילה היהודית בעולם ושמחתי שעשיתי את זה. ואז פתאום במשחק הבא באה מישהי ושלפה דגל פלסטין וצעקה לי. השוטרים ישר הוציאו אותה משם. זה היה הדבר היחיד שחווינו לאורך השנים".

 

•  
•  
•  

טוטאל-לוק: אוסף פרטי (צילום: אלון שפרנסקי)

הכדורגל הישראלי יחסר לכם?
שונית: "לא מזמן מישהו אמר לנו שלהיות בכדורגל האנגלי והספרדי זה כמו להיות במלון חמישה כוכבים, זה הטופ של העולם, ופתאום בישראל זה כמו… אני לא אגיד כמה כוכבים, אבל פחות מחמישה. ובכל זאת, בכדורגל הישראלי יש דברים שאין בחו"ל. הפרסום, האהבה של הקהל והסחבקיות הזו, התמיכה והפרגון. פה זה הבית, מתחבקים איתך ומצטלמים איתך, ושם אין את זה".

תומר: "גם בתוך הקבוצה, הצחוקים והחבר'מניות והסתלבט, זה הרבה יותר חזק וכיף פה". 

שונית: "בכל מקום יש את הטוב ויש את הפחות טוב. השאלה במה אתה מתמקד".

 

•  
•  
•  

שונית – טופ: שני שמר, מכנסיים: Terminal X. תומר – טוטאל-לוק: זארה (צילום: אלון שפרנסקי)

צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: ראובן כהן | איפור: חן אלקבץ | שיער: לירז אגם | הפקה: טל פוליטי