•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

אומנם הוא שועל אירוויזיונים ותיק, אבל חוויה כמו שהייתה לאיתי בצלאלי במשלחת הישראלית לאירוויזיון השנה הוא לא חווה מעולם. לפני שבועיים נחת בחזרה ממאלמו, שוודיה, ולמרות ההישג הגדול של עדן גולן, שקטפה את המקום החמישי – בצלאלי שב ארצה שבור. "הרגשתי שאני במילואים, הרגשתי שאני ממש בחזית. דורון מדלי לימד אותי שלא משנה מה קורה, כשאנחנו עוברים בפרוזדור תמיד לחייך לכולם, להפיץ אור, לעשות לב לכולם. וזה מה שעשינו. בשלב מסוים המאפרות, נערות המים, השומרים, כולם חיכו שנגיע, כי בכל פעם שהגענו הגענו עם שיר בלב", הוא מספר. "בהתחלה כל הדבר הזה עזר לנו, היה כיף. ואז הגיע חצי הגמר, קמנו בבוקר, ראינו שעלינו למקום השני, הגענו לארנה – וכאילו הכל השתנה".

איך נראה השינוי הזה?
"מאחורי הקלעים אף אחד לא אמר 'שלום', אף אחד מהמשלחות האחרות לא התייחס אלינו. ניתוק. רק הגרמני, בכל פעם שירדנו מהבמה חייך אלינו ואהב אותנו. הגרמנים היו מאוד בעדנו וזה מפתיע וגם מעורר תקווה. העם שרצח אותנו פתאום התעשת, אולי עולם שלם יתעשת".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

המרים של המשלחת

משלחת ישראל לאירוויזיון הגיעה למאלמו בימים סוערים מאוד. דעת הקהל העולמית העוינת את ישראל הורגשה גם בין המתמודדים, שנקטו שלל פרובוקציות סמויות וגלויות נגד ישראל, וגם בקהל, שקרא "בוז" במהלך הופעותיה של גולן. אבל היה אירוע אחד שטלטל במיוחד את בצלאלי (43), הסטייליסט שאחראי בשנים האחרונות ללוקים של כוכבות האירוויזיון של ישראל, מנטע ברזילי דרך עדן אלנה ועד נועה קירל. "היינו בחזרה של טקס הדגלים. כל המתמודדים עומדים בשורה, לידנו טלי מלוקסמבורג, עדן שלנו, וממש אחריה היו האירלנדית, היוונייה ונמו, שזכה. שלושתם היו ביחד, התחבקו, היוונייה בכתה – בדיעבד הבנו שזה היה בגלל שהמדינה שלה כעסה עליה על זה שהיא נרדמה לעדן בריאיון. כמו עוד עשרות אנשים שם, צילמתי סטורי שאני באירוויזיון. תוך שנייה אני שומע את האירלנדית צועקת, 'פאק יו! תפסיק לצלם אותי!'. צילמתי אותה אומרת את זה, וברגע אחד קפצו לי על הטלפון שלושה אנשים, לקחו אותו ומחקו את הסרטון. נתתי להם למחוק, לא רציתי להסתבך ולא רציתי לסבך את המשלחת שלי או את האירוויזיון. ידעתי שאם סרטון כזה יוצא החוצה זה הסוף שלה, כמו של ההולנדי שהודח בגלל אלימות. זו אלימות לכל דבר. העיפו אותי משם, והשלושה האלה לא עלו לבמה בגלל זה. זה לא שאני היחידי, מלא אנשים מצלמים, 23 מתמודדים פלוס הצוותים שלהם עומדים כולם עם טלפונים, טלוויזיות. פשוט חיפשו אותנו".

איך הרגשת?
"רע מאוד. אני מאוד רגיש, נורא נבהלתי, הייתי ארבע שעות בהיפרוונטילציה. היה לי קשה לחזור לעצמי ויש לי תפקיד חשוב במשלחת, אני המרים של המשלחת. אני חייב להיות ברמה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה ושמחה בשביל להרים לאנשים האלה, שעולים על הבמה וצועקים להם 'בוז'. בשלב מסוים העבירו אותנו לחדר חדש, ממש אנה פרנק 2024, הגלו אותנו שתי קומות למעלה. אבל ראינו רק את הטוב בזה, קיבלנו חדר עם טלוויזיות, מקלחות, ספות, היינו לבד, בלי רעשי רקע, תלינו את הדגלים של ישראל. הפכנו את זה למשהו חיובי כי זו הייתה המנטרה שלנו, החיוביות".

באחד מהפוסטים שסיכמו את התחרות העלתה הפקת האירוויזיון לרשת תמונה של כלל המתמודדים – ללא גולן. "זה מחריד. הם פרסמו תמונות משטיח הטורקיז, וזה צולם כשאנחנו לא היינו, כי היינו באותו היום בטקס יום השואה. זה התירוץ שלהם, אבל בחיאת… תשתמשו בתמונה אחרת. הזיה".

בתחרויות הקודמות מעולם לא הרגשת באנטישמיות?
"אני עושה אירוויזיון כבר תשע שנים רצוף, ומה שקרה לי השנה לא קרה לי בשום שנה, לא עם נטע וגם לא עם נועה. עם נועה בכלל, כולם רצו להיות חברים שלה, כולם רצו להצטלם איתה, היא הייתה לידרית, זה היה מטורף. חוץ מלורין (הזוכה השוודית מהשנה הקודמת – יה"א), שהייתה דוחה אלינו כבר אז, כולם היו ממש חברים שלנו. ההבדל בין השנה לשנה שעברה הוא מטורף". 

למרות הקשיים והאתגרים, במבט לאחור, כשבצלאלי נדרש לסכם את החוויה – הוא בוחר לדבר על גולן כעל אישה מעוררת ההשראה. "אני בשוק שילדה בת 20 לימדה אותי כל כך הרבה. הבחורה קיבלה בוז מקהל שלם, והיא יורדת ואומרת לי, 'אל תבכה, הבוז הזה רק נותן לי יותר ביטחון ואומץ לעשות את הדבר הזה'. הבוז הזה האכיל אותה ואת הרקדנים, זה היה משקה האומץ שלהם".

לא היו לה רגעי שבירה?
"כלום! חדורת מטרה. כשהיינו הולכים מאחורי הקלעים היא הייתה הולכת בראש מורם, עם התלתלים והשסע נפתח והיא הולכת חזקה עם הבגד ההגיוני היחידי שהיה שם. זה היה מטורף". 

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

שמלה שמספרת סיפור של מדינה שלמה

את השמלה של גולן לתחרות יצר בצלאלי יחד עם המעצב אלון ליבנה. חלוקת התפקידים בין המעצב לסטייליסט ברורה: "אני מסביר למעצב את הוויז'ן של ההפקה ומשאיר לו לפצח את זה. אבל במקרה של אלון ושלי אנחנו כבר ממש שותפים להמון לוקים, אנחנו יודעים לעבוד טוב מאוד ביחד. היינו בריב המון שנים. כשהתחלתי לעבוד הוא לא היה נותן לי בגדים, ולכן כשהלבשתי את נטע ברזילי והוא רצה לעשות לה את הבגד לאירוויזיון, הענשתי אותו ולא נתתי לו".

איך השלמתם?
"אחרי האירוויזיון נטע אמרה לי, 'אתה חייב להשלים עם אלון ליבנה. זה לא פייר שבגלל הריב שלך אני מפסידה לוקים עם המעצב הכי גדול בארץ'. וכך היה, השלמתי איתו, ומאז כשיש לי פרויקט כזה גדול אני הולך לאלון. במקרה של עדן ואלון יש ביניהם חיבור מטורף. אלון בדרך כלל לא מלביש מתמודדים בתוכניות ריאליטי, ואז הגיעה עדן והוא ישר אמר לי, 'תביא לי את עדן, אני רוצה להלביש אותה'. הוא ממש התעקש להלביש אותה במשך כל העונה".

השמלה שלבשה גולן בתחרות משכה הרבה השערות, פרשנויות וניסיונות לזהות רמזים לאסון שפקד את ישראל. בצלאלי מכחיש כל כוונה כזו. "חושבים שהגופייה עם החור בקליפ מסמלת יריה, חושבים שהבגד האפור מסמל את החטופים, טוענים שזה כמו תכריכים – לא! זה לא היה במחשבה שלנו. אנשים ראו בכל מה שעשינו דברים נסתרים, אז כנראה שאלון ואני היינו צינור של משהו הרבה יותר גבוה. אני בן אדם רוחני מאוד, אבל הכוונה שלנו הייתה דווקא לעשות שמלה פשוטה".

 

 

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Itay Bezaleli‎‏ (@‏‎itay_bezaleli‎‏)‎‏

למה?
"כי היינו צריכים להביע דרך השמלה תחושה של מדינה שלמה. היה לנו מאוד קשה לעשות שמלה כזו, כי אנחנו רגילים לעשות פלסטיקים וניאונים ודברים דראגיסטיים. התחלנו בשמלה אחרת בכלל, משהו פלסטיקי, ואז יואב צפיר, הבמאי, אמר: 'חברים, אתם לא בכיוון'. עשינו עוד שמלה, שמלה שמורכבת מהמון חבלים. היא אושרה, מדדנו אותה על עדן והרגשנו שזה לא זה, שעדן נראית בזה כוכבת מדי. רצו פשוט יותר, שלא יהיה דיבור על הבגד כמו אצל נטע ונועה. בחזרה השנייה אמרתי, 'איזה מזל שלא היינו ראש בקיר והלכנו עם יואב צפיר. זה באמת נורא נכון, השמלה באמת מספרת סיפור של מדינה שלמה'. היינו ילדים ממש טובים, לא הכנסנו צהוב, לא שמנו סיכות חטופים, לא רצינו להסתבך. שום אזכור לחטופים ולמלחמה. רק מי שחכם ראה דרך השמלה ודרך הנאמבר את הכאב".

מחוץ לאירוויזיון אתה מקפיד מאוד על אזכור החטופים בלוקים שלך.
"זה חשוב לי מאוד. אם נועה נוסעת לשטיח האדום בלוס אנג'לס ואנחנו יכולים לעשות ז'קט עם סמל של החטופים מאחור, אנחנו נעשה את זה. אלוהים ישמור, יש שם חטופים. אם אני יכול להציג את האומנות שלי בעולם ולהגביר את המודעות לדבר הזה, אני הראשון שיעשה את זה".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

לא מנתח לב

כבר שנים שבצלאלי עומד מאחורי הפקות ענק ותוכניות ריאליטי גדולות, והוא מלווה באופן צמוד לא מעט כוכבים. פרט לקירל וברזילי, הוא מלביש באופן קבוע גם את תמיר גרינברג, ואלרי חמאתי ועוד. 

מהיכן מגיעים הרעיונות?
"הרעיונות הם החלק הכי קל. הרעיונות ישר קופצים לי, זו העבודה שלי. לפעמים יש נפילות, פעם אחת נטע עלתה להופיע והלבשתי לה את הגרביון אחרי שהלבשתי את המחטב. תוך כדי ההופעה הגרביון נפל לה. אני רציתי למות, אבל נטע המשיכה להופיע עם הגרביון למטה, וזה עבר. נועה ונטע הן כמו אחיות שלי. אני אצל נועה בבית מאז שהיא הייתה בת 15, אני פותח את המקרר, זה כמו המקרר שלי. בסופו של דבר, כשקורית תקלה אני אומר, 'זו רק אופנה, אני לא מנתח לב'. היה לי סרטן פעמיים בחיים, זה שם אותי בפרופורציות".

האהבה שלו לבגדים והלבשה התחילה בגיל 8. "אני ואחותי היינו משחקים שהיא זמרת באירוויזיון ואני מלביש אותה", הוא נזכר. "איזו נבואה שמגשימה את עצמה. בגיל 20 הגעתי לתל אביב ועבדתי באיזה בר של גייז. הייתי ברמן, מאוד חתיך, ולא ידעתי שיש מקצוע כזה שנקרא סטייליסט. ניסיתי להתקבל לשנקר איזה שש–שבע פעמים, אבל גם הייתי דיסלקט, גם לא סיימתי צבא, גם לא הייתה לי תעודת בגרות, וגם אני לא רוצה להגיד מזרחי, אבל אני אגיד – ולא קיבלו אותי. היום אני יכול להגיע להרצות אצלם ושישלמו לי".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

בצלאלי ממשיך ונזכר באותה התקופה. "היה לי דייט עם גדי אלימלך (סטייליסט שעבד עם נינט טייב וכוכבות רבות אחרות – יה"א), הוא סיפר לי במה הוא עובד ואמרתי, 'אתה עובד בחלום שלא ידעתי שיש לי'. אבל זה נשאר בזה, והמשכתי לברמן. בגיל 24 בת דודה שלי קיבלה עבודה בהצגת ילדים שהיו צריכים בה מלביש, אז היא אמרה לי, 'בוא תהיה מלביש'. בלי שום רקע, ילד בן 24, עבודה ראשונה שלו בחיים בסטיילינג, הלבשתי את הניצבים. מלביש ז' בהצגה ג' והייתי ממש טוב כי ממש רציתי את זה. דקלה קידר, שהייתה מנחה בערוץ הילדים, התאהבה בי שם ואמרה לי, 'אתה הולך להלביש אותי בערוץ הילדים'. הלם. בערב של היום הראשון שלי בערוץ הילדים עשיתי בדיקות דם, רציתי לקחת רואקוטן כי היו לי פצעים בגב. יומיים אחרי זה הגיעו התוצאות והרופא אמר שיש לי סרטן בכל בלוטות הלימפה בגוף, רמה 4, שזה עוד רגע ואתה מת".

בשנים הבאות נלחם בצלאלי במחלה, ולקראת גיל 30 הכיר גבר צרפתי ועבר לחיות איתו מספר שנים בפריז. "מגיל 24 עד גיל 34 לא התעסקתי בסטיילינג בכלל, התעסקתי רק בסרטן ובבעל בצרפת, אלה היו החיים שלי. היום אני יכול להגיד שהסרטן הוא הדבר הכי טוב שקרה לי, כי אחרת הייתי ממשיך להיות ברמן גיי ויכול מאוד להיות שהיום הייתי מוכר באיזו חנות בגדים וכל וויקנד בעופרה בלי חולצה. הסרטן הכניס אותי לתלם. חזרתי בגיל 34 לארץ, והכל קרה". 

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

איך זה קרה פתאום?
"המפיקה של 'דה וויס' חברה טובה שלי ושל בת דודה שלי, והיא אמרה לי לבוא להלביש. בשיא התמימות, כמו ילדה בתיכון שמתלבשת איך שבא לה ולא שמה על אף אחד, ככה עשיתי את המתמודדים. הבאתי למתמודדות את כל הקרקסים שחשבתי עליהם בחיים שלי. לא חשבתי מה יכתבו, לא היו לי עכבות. עשיתי לוקים מטורפים לטוב ולרע, אנשים דיברו על זה ומשם הדברים פשוט קרו. לפני הסרטן הייתי אומר על כל דבר שהייתי אוכל, 'זה מסרטן אותי'. זו הייתה בדיחה, אבל כשגילו לי את הסרטן הבנתי שהכוח של המילה מטורף ומאותו רגע התחלתי להשתמש בזה בשביל לזמן לעצמי דברים טובים. אם זימנתי לעצמי סרטן, אני מזמן לעצמי עכשיו כל מה שאני רוצה. כל הקריירה הזו שלי וכל המזל הזה שנפל עליי – זה זימון. כשאמרו שאסי עזר עוזב את 'האח הגדול' ומגיעה מישהי חדשה, כתבתי ביומן שלי במשך שבועיים בכל יום, 'אני הולך להלביש את המנחה החדשה של האח הגדול'. ואז התקשרו אליי מקשת וביקשו שאעשה מדידות למנחה החדשה, קורין גדעון".

קורין, יש לך במקרה כפפות בבית?

למרות ההצלחה, ההתחלה של בצלאלי כסטייליסט לא הייתה חלקה. החברות הגדולות סירבו להשאיל לו בגדים והוא היה מביא להפקות בגדים מאחותו, מאמא שלו, מחברות, משוק בצלאל. "עד היום אני יכול לעשות לוקים משוק בצלאל. הכריחו אותי לעשות יש מאין. גם הלוקים שאני עושה לנועה ונטע, אין לי פה ז'אן-פול גוטייה, אני צריך לקנות בד בנחלה ב-25 שקל ולייצר בגד שכל המדינה תדבר עליו".

למה החברות הגדולות לא נתנו לך בגדים?
"הן לא נתנו, אני יכול להבין. עד היום יש לי שתי טראומות. שאני מגיע לכספומט ולא יוצא כסף, מהשנים שלא היה לי, ולהתקשר ליחצנית, לבקש ממנה בגד, ושהיא תגיד לי 'לא'".

זה לא יכול לקרות גם היום.
"אני רוצה להאמין שאת צודקת. אבל עד היום יש לי את הטראומה הזאת".

מה הרגע שאתה זוכר בקריירה שלך כרגע מכונן?
"אני חושב שקורין גדעון. ראיתי רפרנסים של מנחות של 'האח הגדול' בבריטניה, קפוא שם, ואני רואה שכל הלוקים שלהן עם כפפות של המלכה. שלחתי לקורין הודעה, 'יש לך כפפות בבית במקרה?', והיא אמרה שכן. בגלל שאני קרקסי זה עבד לי. באותה השנה יצאו קולקציות של כפפות בחנויות, אני זוכר ממש את הטירוף על הכפפות".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

אתה אוהב שמזהים אותך?
"תמיד רציתי להיות מיקי בוגנים, שמוכר בזכות הכישרון שלו. אם להיות מפורסם בגלל משהו, אז זה בגלל הכישרון שלך, לא בגלל שהיית ב'האח הגדול'. אני לא אעלה לרשת סרטונים של אמא שלי או של האחיינים שלי בחיים, זה אישי מדי. גם בחיים לא תראי אותי בטיקטוק עושה בקניון 'איזו חולצה מחרידה, אל תקנו אותה', זה לא הדיבור. הדיבור הוא הפוך, הוא טוב, הוא סבבה. השמלה מחרידה? אני לא אגיד את זה, אני פשוט אגזור אותה ואעשה אותה יפה יותר". 

כמה הכוכבות שאתה עובד איתן מתערבות לך?
"אני עובד עם בנות שרק מתערבות, והן צריכות להתערב. נועה היא חלק מהעיצוב בכל לוק שלה. נטע אותו הדבר. אתה לא יכול לבוא למישהי ככה עם הבגד, 'קחי תתלבשי'. אלה בנות עם אמירה, כל אחת היא אישיות מטורפת. זו תמיד עבודה משותפת".

המשפחה שלך מפרגנת לתחום שבחרת?
"יש לי שני אחים מנכ"לים ואחות בכירה ב-eBay, הם מאוד-מאוד מוצלחים. אני יצאתי מהארון בגיל 17–18, אבל הייתי ילד גיי כל הזמן. אמא שלי זיהתה את כל הדברים האלה אצלי, היינו יושבים בארוחת הערב והיא הייתה אומרת, 'אני אוהבת את כולם, אבל את איתי אני אוהבת טיפה יותר'. היא כאילו הבינה שאיתי צריך לקבל טיפה יותר חום ואהבה כדי לעזור לו".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

רוצה יותר גדול

בצלאלי נרתע מהמילים סטייליסט או מלביש, ומעדיף לקרוא לעצמו אומן. הלבשה היא האומנות שלו, והוא ידוע בסרטונים הוויראליים שלו ברשת שבהם אפשר לעקוב אחרי תהליך היצירה שלו כשהוא גוזר, קורע, מדביק וקושר בדים ואלמנטים עיצוביים על גופן של הכוכבות. לאחרונה השיק מותג בגדים משלו, ON-U, ואותם הוא מוכר אונליין. "חברת הייטק קטנה החליטה שהיא משקיעה בי, וכל חלום שיש לי היא מייצרת", הוא מספר. "זה חלום שלא חלמתי בכלל לחלום כי אני לא מעצב, אני סטייליסט. אני כן מעצב את הבגדים של נועה ונטע יחד עם המעצבים, אבל אני לא מעצב". 

אבל אתה כן מעצב.
"אני לא אתיימר עכשיו לעצב שמלת כלה, לא יודע. משהו בביניים הזה, במותג הזה, זה בול בשבילי. אני רואה איזה דגם יפה, אני רואה איך אני יכול לשנות אותו, טאק, אני שולח את זה. כשהעיצוב הראשון יצא הכל נמכר תוך 24 שעות".

האמנת?
"לא האמנתי. העבודה היא לעשות בגד שאנשים יקנו, ואנשים קנו. זה היה מטורף. אני עובד בזה מאוד קשה. חשוב לי שהבגדים שלי יהיו א-בינאריים, שזה יהיה יוניסקס, שזה יהיה אוברסייז, שזה יתאים לכולם. אני מרגיש מחויבות למידות גדולות בגלל נטע. כל בגד שאני מוציא, קודם כל נטע מודדת אותו. יושב פצצה על נטע? טאק אני מוציא אותו במידות".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי

נסיים עם כוח המילה. מה אתה מאחל לעצמך?
"הצלחה גלובלית בתחום שלי, זו המטרה האחרונה שנשארה לי. אני עובד כרגע על ויזת אומן לארה"ב, התקבלתי לסוכנות סטייליסטים גדולה מאוד בלוס אנג'לס ואני רואה את עצמי ב-15 השנים הבאות על קו לוס אנג'לס – תל אביב, אני רואה איך אני עושה אומנים גדולים. אני רוצה יותר גדול, אני רוצה יותר כסף, אני רוצה שהאומנות שלי תגיע לבמות הרבה יותר גדולות. אני רוצה שיתפרסם שאיתי בצלאלי הסטייליסט הישראלי הלביש את מדונה. אני רוצה להלביש את קייטי פרי, היא חייבת את העזרה שלי. אני רוצה שהיא תיכנס לסטודיו, תתאהב ותגיד, 'וואו!'. ואז, בגיל 65, אני ובת דודה שלי שוכרים דירה בתל אביב ומעשנים ג'וינטים עד סוף ימינו".

ומה עם אהבה וזוגיות?
"לאחרונה זה חסר לי, כשמגיעים הביתה אחרי משהו גדול ובא לי להתחבק. אבל כרגע הלוקים והאומנות שלי ממלאים לי את המקום הזה. זה בטוח לא בריא, אבל הלוקים שלי הם הילדים שלי. אני לא בטוח שיהיו לי ילדים. בגיל 25 רציתי להיות אבא, אבל היום, לאן שהעולם הולך, אני מפחד מה יקרה עם הילדים שלי. אתה אומר, 'לאיזה עולם תביא ילד יהודי?'. מה יהיה באירופה בעוד 20 שנה? עדיין לא החלטתי סופית. קשה לי להגיד את זה וקשה לי שאמא שלי תשמע את זה, אבל יותר מדליק אותי כרגע לעשות קריירה. אני אפילו לא יוצא לדייטים, כי אני מפחד להתאהב במישהו ואז אני לא אוכל לנסוע ללוס אנג'לס".

קייטי פרי בחו"ל, אבל את מי אתה חולם להלביש בארץ?
"את נינט. תמיד אני אומר לגדי, 'אם אתה לא יכול לעבוד יום אחד תגיד לי, אני אבוא'. הוא תמיד עונה לי, 'אתה תביא לי את נועה ואני אביא לך את נינט'".

 

•  
•  
•  

צילום: ערן לוי