באימון מסוים המאמן הכריח אותנו לצרוח את השם של השריר שאנחנו מפעילים. תנסי פעם לצעוק "המסטרינג!" מול אנשים זרים באמצע חדר צפוף, זו בהחלט חוויה רוחנית. לא יודעת מה התחזק יותר, השריר או כושר ההישרדות שלי מפדיחות ;)

האימון הכי הזוי שלי היה שיעור פילאטיס שיצא מגידרו ביום סגרירי ביער בן שמן…אימון שכולו עם מטריות! המדריכה אמרה “תנו לזרימה להוביל אתכם”, ואני ניסיתי למנוע מהמטרייה שלי לעוף לחדר אחר. כל תנועה הפכה לקרב בין כוח המשיכה שלי לבין כוח המשיכה של המטרייה.אני יצאתי משם רטובה, מזיעה,גם מצחוק, אבל כן,הרבה יותר חזקה בתור לוחמת מטריות מקצועית.

אימון הזוי לגלוש בחרמון בנעלי עקב וביגוד קר .סיוט

האימון הכי הזוי שלי היה שיעור יוגה בשטח פתוח… עם תרנגולות.
חשבתי על נשימות, רגיעה, תרגול עדין ואז התרנגולות החליטו משום מה שאני המטרה שלהן.
כל פעם שהורדתי רגל, תרנגולת אחת הבריחה לי את הנעל, ועוד אחת נחתה על הגב שלי.
נשימות עמוקות? שכחתי מזה.
אבל סוף סוף הצלחתי לתרגל סבלנות, כוח רצון והומור, בו זמנית.

האימון עצמו לא הזוי, ספינינג שגרתי רק שברגע שהתיישבתי על האופניים הבנתי שבדיוק מולי יושב האקס שלי וכבר לא הייתה דרך לברוח, אז יצא שכל האימון אני מתחמקת מקשר עין מה שהיה מאוד קשה כי הוא היה בדיוק מולי

האימון הכי הזוי שלי התרחש דווקא בשיעור פילאטיס זוגי עם שילוב של כדורי צמר וכסאות על גלגלים.
כל תנועה הפכה למופע קומדיה: אני מנסה לגלגל את הכדור, הוא מסתובב על הכסא רגע לפני התפיסה וכולנו שם צוחקים ומסתבכים.
אני כמעט נופלת, הוא כמעט מחליק, והכדור? עף לאיזה צד אחר בחדר כשזוג אחר על גלגלים מנסה למתוח את הידיים לכיוונו ולהשיג נקודות.
היו הצלחות בודדות ובסוף מצאנו את עצמנו כולנו על הרצפה צוחקים, מזיעים, ולא זוכרים איזה אימון בדיוק עשינו , רק את הכיף ההזוי הזה.

האימון הכי הזוי שלי היה אימון שכלל בסופו כניסה לאמבטיית קרח ( ליטרלי עם הטופ והטייצ הארוך – יש תיעוד חחח ) ולאחריו כניסה לסאונה! היה מאתגר אבל כיף ברמות :)

באתי להתארח אצל חברות באימון כדורשת. חשבתי לתומי שיהיה אימון קליל וכיפי עם הרבה משחקונים… אז חשבתי.
המאמנת פתחה ב-15 דקות של חימום קשוח על טהרת הגנה שכלל הרבה ספרינטים וסקווטים. לאחר מכן במשך קרוב לשעה התחלקנו לקבוצות קטנות ועבדנו בתחנות על כושר וסיבולת בסגנון דקה סבל ו-10 שניות מנוחה. בהמשך דייקנו טכניקה של התקפה והמאמנת השאירה 5 דקות בודדות למשחק. בדיעבד הסתבר שהיא 'הענישה' את הקבוצה על זה שהביאו משלימות (אני) בלי לתאם איתה

לפני חודשיים טסנו אחותי ואני, לבקר את בת דודה שלנו בפריז. בת דודה שלנו החלימה מסרטן השד וזו פעם ראשונה שראינו אותה מאז. גם אחותי וגם אני די בכושר ונהגנו לצאת כל בוקר לריצת בוקר קצרה ליד האייפל. ביום שישי, כמה ימים אחרי שהגענו היא אמרה שיש לה הפתעה ושאנחנו נחכה לה עם ריצת הבוקר. בשבת, בסביבות 7 בבוקר התעוררנו וחיכה לכל אחת מאיתנו סט בגדי ספורט וונדר וומן- טייץ חצאית כחולים עם כוכבים לבנים, גופיה אדומה עם הדפס של לוגו וונדרוומן צהוב, וגלימה אדומה וכתר. וליד היה לכל אחת מספר על דף לבן. מסתבר שפעם בשנה יש בפריז מירוץ נשים מיוחד, לעורר מודעות, ללכת להיבדק לסרטן השד, ולהבחע תמיכה ועידוד לנשים חולות ומחלימות. זה אירוע מקסים מלווה בהמון מוזיקה והפתעות והוא מאוד שמח ועוצמתי וכל העיר יוצאת לכבודו. בתום הריצה יש תחנות ספורט בכל העיר, שכולן מוזמנים להצטרף: ג׳ודו, ריקוד, כדורסל, סיף, כל כמה מטרים יש תחנת ספורט אחרת. השנה האירוע היה בסימן וונדרוומן וכולן הגיעו מחופשות לוונדרוומן, או לאינטרפטציה שלהן לדמות. וככה מצאנו את עצמנו לבושות בבגדי ספורט בסגנון וונדרוומן, עם כתר וגלימה, רצות עם עוד אלפי נשים פריזאיות בכל הגילאים, חולות, מחלימות, בריאות, חבורות של נשים מסיעות חברות שלהן על כסאות גלגלים, חלקן רצות עם תמונה של חברה שכבר איננה. כולן בהתרגשות שיא, מהעוצמה של אלפי נשים רצות יחד למען מטרה כה חשובה, כולן וונדר וומן. רצנו שלושתנו, לבושות כוונדרוומן עם כתר וגלימה, לעיתים מחזיקות ידיים, מאוד מרוגשות, לפרקים בוכות הרבה צוחקות. מעולם לא חשבתי שריצה תרגש ותמלא אותי כל כך. היו רגעים שהרגשתי כל כך בהיי שלא הרגשתי שאני רצה אלא בריחוף ממש. זה היה מדהים ואנחנו כבר מתכננות להגיע שוב שנה הבאה

פעם הייתי בשיעור יוגה עם כיסאות. נשמע קל, נכון? רק יושבים? בפועל מצאתי את עצמי תקועה בפוזה מוזרה כשאחת מהרגליים שלי על המשענת של הכיסא, השנייה באוויר, והמורה אומרת בקול הכי שלו שלה ״תנשמו… ותשחררו את כל מה שלא משרת אותכן..״
אבל תאכלס מה שהכי רציתי לשחרר היה את הכיסא, שלא שירת אותי בכלל! אבל אם רק הייתי משחררת אותו הייתי נופלת ישר על הפרצוף.
בסוף השיעור יצאתי עם שרירים כואבים במקומות שלא ידעתי שקיימים ועם הבנה אחת: כיסא זה לא אביזר יוגה. זה רהיט. נקודה.

ביום חורף שימשי אחרי כמה ימי גשם, עשיתי אימון ריצה באיזור חדש לי, בדרך היתה שלולית גדולה ניכנסתי לתוכה במחשבה שהיא רדודה מיסתבר שהיה שם בור עמוק מלא מים שקעתי ובקושי נחלצתי בעזרת אנשים שלמזלי עברו ליד.

הלכתי לחדר כושר כרגיל. לבשתי טייץ אפור בהיר וחולצת ספורט. עשיתי את המסלול הרגיל: אופניים, מזרון וקצת אימוני כוח. לאורך כל הדרך הרגשתי שנועצים בי מבטים, לתומי, חיה בסרט, חשבתי שזה קשור לעובדה שחדר הכושר היה מפוצץ בטסטוסטרון גברי עם נציגות נשית מועטה. המשכתי בשלי, מתעלמת מכולם, משל אני כוסית עולם. לקראת סוף האימון ניגש אלי אחד המאמנים ואמר לי "נראה לי שעדיף שתלכי רגע לשירותים". מזיעה וסמוקה הלכתי לשירותים מגלה שעל התחת שלי עם הטייץ האפור בהיר יש כתם מחזור, כזה שאי אפשר לטעות בו. מבויישת עפתי משם, לא טסטוסטרון ולא נעליים, סתם בושות וחוסר מודעות עצמית. למותר לציין שהעדפה שלי כיום היא טייץ שחור. פחם.

האימון הכי מוזר שעשיתי אי פעם היה בהודו, שיעור יוגה בחדר כמעט חשוך לגמרי מפוצץ בקטורת ועשן עם מדריך שכמעט ולא ראינו שדיבר באנגלית במבטא הודי. בהתחלה היה מוזר וחם ומהביל ולא ראיתי כמעט כלום, אבל אז כשהתמסרתי לחוויה המוזרה הזו גם הצלחתי ליהנות מזה שכל החושים שלי כמעט היו באקסטרים. הזוי אבל חוויה לכל החיים!

האימון הכי הזוי שלי היה אימון HIIT בשטח לא מוכר, באמצע חורשה ליד אגם, ועם המזל שלנו היה יום חורפי.
מתחילים בחימום רגיל, ואז המאמן החליט שאנחנו צריכים "להתמזג עם הטבע!!!" כלומר, לקפוץ על גזעי עצים, לרוץ בין הבוץ והעלים הרטובים, ולגלוש על כל שלולית שבדרך (והיו לא מעט).
תוך חמש דקות הנעליים שלי הפכו לספוגי מים, הבגדים ספגו בוץ עד הברכיים, והכפפות שלי היו יותר בוץ מאשר בד.

ואז, כשחשבתי שזה כבר לא יכול להיות גרוע יותר, המאמן קרא לנו לאיזור של סלעים וענפים, ושם חיכו לנו בקבוקי מים מלאים לתרגילי משקל. הייתי צריכה לעשות סקוואטים עם הבקבוק, שלא הפסיק להחליק לי ולהתמלא בבוץ.

כל האימון התפללתי לשמוע אותו אומר שאולי זה לא רעיון טוב ושנדחה את האימון ליום אחר, אבל זה לא קרה.
אחרי שעה וחצי, כולנו היינו עייפים, רטובים לגמרי, ומטונפים, אבל עם חיוך של ניצחון. בדיעבד זאת הייתה חוויה אבל כזאת שלא תחזור על עצמה!

לפני בערך שנה ניסיתי יוגה בתוך ערסל AntiGravity Yoga. נכנסתי לשיעור עם מוטיבציה בשמיים, אבל מהר מאוד גיליתי שאני בעיקר מסתבכת בתוך הבד ומתנדנדת מצד לצד כמו חולה בזמן שהשאר מצליחות ועפות על עצמן, אני רק ניסיתי להבין איפה הרגל שלי ולמה הראש שלי הפוך. בסוף השיעור, במקום להרגיש קלילה ומעופפת, פשוט נרדמתי בתוך הערסל. כנראה שזה היה השימוש הכי טבעי שלי בו.

הגעתי לשיעור “אימון פונקציונלי מיוחד”, בלי לדעת מה “מיוחד” בו.

המאמן פתח את המוזיקה שירי ילדים בגרסאות טראנס. כבר שם הבנתי שמשהו מוזר קורה.
במקום משקולות קיבלנו שקיות אורז וחבילות טישו לחיזוק היציבות.
התרגיל הראשון, לרוץ בזיגזג בין קונוסיםשהיו בעצם ברווזי גומי. באמצע האימון המאמן הכריז: עכשיו תרגיל מנטאלי!! דרש מאיתנו לעצום עיניים, לקפוץ במקום ולדמיין שאנחנו נינג’ות. אחד המתאמנים ניסה בעיניים עצומות לעשות סיבוב ונפל לתוך ערימת ברווזים.

הסיום היה הכי טוב מדיטציה בתנועה עם שקיות האורז על הראש וצעידה לאחור.
יצאתי משם מזיעה, מבולבלת, וצוחקת בטירוף האימון הכי הזוי אבל גם הכי משחרר שעשיתי

האימון הכי מיוחד שהיה לי היה כשתרגלתי יוגה על גג בהוסטל בדרום אמריקה, ופתאום כל המטיילים מסביב התחילו להצטרף אחד אחרי השני. זאת הייתה חוויה ממש מרוממת רוח כי זה הפך משגרה קטנה אישית שלי לקבוצה מאולתרת עם אנרגיות מדהימות

האימון הכי הזוי שעשיתי זה שחיה בבריכה חיצונית במים חמים, כאשר בחוץ מינוס 15 מעלות. כולל לצאת מהמים לכמה שניות ולהיכנס למים שוב. מה שהזוי באימון הזה זה שילוב בין קור ורוח שנכנסים לאף וחום גוף שמנסה לאזן את זה. זו חוויה מטורפת של קיצוניות, שבה הגוף לא מפסיק לשאול: ״מה לעזאזל אנחנו עושים פה?״

ראשית אתחיל ואציין שאני מתה על אימוני כןשר אני עושה פילאטיס מכשירים וגם אימוני כוח . סובלת להנאתי
אבל האימון הכי הזוי שעשיתי היה יים אחד אחרי העבודה נסעתי לסניף של פילאטיס. מגיעה ומופיע מולי בחור שלוחץ לי גם את היד שואל לשמי אפילו. אומרת לעצמי נו טוב..נחמד
היינו 7 בנות באימון 2 חדשות אחת מוכרת בשופרסל עולה חדשה וחברה שלה ועוד 2 מבוגרות ואותי ועוד 2 צעירות שאחת עובדת באינבידה והשניה אחותה מתחתנת. אתם שואלים למה אני מכנרה הכול?
כי מרגע שהתחיל האימון היה פשוט שיח …שיח! אתה משלם 70 שח על אימון ןמקבל מאמן דברן. אני שוכבת במיטה ומתפללת שיגמר לא רוצה לשתף כלןם ואז מגלה שהבחורה מהשופרסל טוענת שהיא עולה חדשה כבר 20 שנה בארץ
האימון מתקדם ואני מגלה שהמאמן הןא הבעלים של ברשת בעלים!!! של 10 סניפים.וזהו..איבדתי אמון באימון , מפה הבנתי שזה רק ידרדר.. המתנתי וספרתי את הדקות. למה זה בזוי? מלבד זה שב50 דקות הכרתי סיפור של 7 בנות, למדתי על בשרי שיש אימונים שאתה מת שיסתיימו לא כי שורף וקשה אלא כי חופר ולא מענין

האימון הכי הזוי שעשיתי הוא פילאטיס לגרי, שהשם שלו ממש לא מייצג אותו כי מדובר בפילאטיס אינטנסיבי מאוד עם תרגילי כוח שמבוצע על מכשיר שנראה כאילו לקוח מימי הביניים בשם מגהפורמר. מדובר באימון עם מעברים מהירים וללא מנוחה בכלל, מעולם לא היה לי דופק כל כך גבוה ולא חוויתי כל כך הרבה רעידות שרירים כמו שחוויתי באימון הזה שהלכתי אליו בספונטניות באחד הימים בחו"ל. מה שכן למרות שסבלתי מאוד במהלך האימון לא חוויתי כאבי שרירים אחריו כי מסתבר שזה אימון עם אור אדום שמקרין על השרירים ומונע את הכאבים שלאחר האימון, זה היה הזוי ועם זאת מדהים ונצרך מאוד כי רציתי להמשיך לטייל בכיף ולא תיארתי שהאימון יהיה כל כך קשה, לפחות לא היו לי כאבים אחריו.

האימון הכי הזוי שעשיתי היה להתאמן מול הטלפון תוך כדי שהוא נותן לי הערות לסקוואטים וכל זה כדי להשיג נקודות בשביל אימון פילאטיס מכשירים ב15 שקל, מי האמין שאצטרך להתאמן כדי להרוויח אימון.

האימון הכי הזוי שעשיתי היה בטיול משפחתי באלפים. ישנו במלון מדהים אבל בעקבות תקלה חדר הכושר היה סגור, ואני, מכורה לכושר שכמוני, יצאתי לריצה בשלג ורוחות, מצאתי מתקן בחוץ ואף עשיתי אימוני כח. כשחזרתי לכיוון המלון ראיתי שהחבר׳ה בדלפק מסתכלים עלי כעל מטורפת. היה קפוא בחוץ, אבל לי היה כיף!!!

כשרק התחלתי להתאמן בחדר כושר ניגשתי לאחת המאמנות ושאלתי אותה איך עושים תרגיל מסוים.
והיא, בלי למצמץ, ובלי אפילו להרים עיניים מהטלפון זרקה לי תבדקי בגוגל ותלמדי אותי גם אחר כך

אחד האימונים הכי הזויים שהיו לי…יום שבת בבוקר כל הפרלמנט הקבוע מגיע "להתאמן", רגשות אשם של אחרי ארוחת שישי ורגשות אשם של ג'חנון שמגיע עוד רגע. אני בת יחידה בין מלא גברים. בין סקוואט משין לדדליפט, מנסה להתעלם מכולם ולהתרכז בתרגילים שלי מוצאת עצמי מעבירה מתכונים של קציצות, סלט תאילנדי וקינוח עם חלבון. באיזשהו שלב כשהבנתי שלא אצא מזה עברתי להליכון ואז אחד החברים בפרלמנט עבר להליכון לידי ושם בטלוויזיה תכנית בישול. בקושי זז… את רואה? הוא אמר לי. רק מגיעים לפה מתחילים להיות רעבים. תגידי, כמה כורכום את אומרת לשים בקציצות…?

השופינג המטורף שעשיתי היום בבלאק פריידי! התרוצצתי בין עשרות חנויות עם שקיות שהולכות ומתמלאות ונהיות יותר כבדות כמו משקולות. אימון מושלם עם שילוב מושלם של אירובי, אנאירובי והנאה צרופה :-)

נפתח בוידוי: אז אחותי ואני מעולם לא ראינו שום פרק של הקרדשיאנס. וזה עוד לא הקטע המביך… הדקות הבודדות שכן ראינו מהסדרה היו כשהבנות מזמינות לעצמן אימון פילאטיס (או משהו) לצוואר. מפה לשם אחותי ואני החלטנו לעשות לביתנו ולנסות את השטות הזו בבית.
רמת אפקטיביות? מחליק שיער ל"אסי כהן". בזבוז זמן אמיתי.
אבל אי! לפחות צחקנו על עצמנו בטירוף.

הייתי עם חברה באימון יוגה הזוי כחלק מריטריט בסיום המלחמה בתהליך העיבוד. והמדריכה לא הפסיקה לכעוס על כל לחישה שהוצאנו מהפה. אז הסתלקנו משם.

האימון הכי הזוי שיצא לי להיות בו זה אצל מאמנת מאוד צעירה ונחשבת אצלנו בעיר. כולם אמרו לי שהיא מדהימה ואני החלטתי לנסות. האנרגיה של המאמנת הייתה יותר מידי תוססת והיא לא הפסיקה לצעוק עם המדונה שהייתה מחוברת אליה. כל רגע היא אמרה באנגלית what the fuck ואני באמת שאלתי את עצמי כל האימון what the fuck. זה היה אימון הזוי וסבלתי כל רגע. המסקנה שלי שלפעמים לא כדאי לשמוע להמלצות של אחרים.

אני גרה בקיבוץ צפוני קרוב לגבול עם לבנון, יוצאת לריצת בוקר באופן קבוע ויומיומי, בכל מזג אויר. גם בזמן המלחמה לא ויתרתי, וכך יצא לי לרוץ כשבמהלך הריצה תפסו אותי 3 אזעקות בהן נאלצתי להשטח על הכביש או למצוא מחסה קרוב, ולהשלים את הריצה עד סופה.

האימון הכי הזוי שהייתי בו הוא שהמאמנת נכנסה לאימון פילאטיס, התחילה לספר את כל קורות חייה באותו יום, רבע שעה מהשיעור, ואז התחילה לשאול את המתאמנים איזה תרגילים בא להם לעשות כי היא לא הכינה מערך.
בזבזתי שעה מהחיים שלי לחינם

אימון של התעמלות מכשירים וקליסטניקס שעירב קבוצת ילדים מסביב, כשאני בת 35

האימון הכי הזוי שעשיתי הוא יוגה חמה. בתור מישהי שתמיד עם ראש פתוח לנסות סוגי ספורט, ולראות למה הגוף יתחבר – הייתי אופטימית עם היוגה החמה. מצד אחד תיארתי לעצמי שיוגה זה תמיד טוב לגוף, והחום פשוט יעזור להזיע ולהוציא רעלים.
בפועל? במקום שאתרכז בתנוחות ובחיבור גוף ונפש התרכזתי בלקוות שלא רואים שאני מזיעה מאיזורים שלא חשבתי שאי פעם אזיע בהם בפומבי.
לא חזרתי ליוגה החמה מאז, אבל לא מתחרטת שהלכתי לנסות.

בתחילת ההריון האחרון, לא ידעתי שאני בהריון ונכנסתי לשיעור פילאטיס. מפה לשם, מצאתי את עצמי מקיאה בפתאומיות בשיעור, מול כולן, הקאה נוראית בקשת, כמו בסרטים. לא חזרתי לשם מבושה, וכמה ימים אחרי גיליתי שלא סתם הקאתי….

האימון הכי הזוי שהיה לי היה עם מאמן כושר. הלכתי למאמן פעם ראשונה בחיי אחרי 10 שנים שלא הזזתי את הגוף, כנראה שהאימון היה קשוח לי מדי כי יום אחרי נתפס לי כל הגוף והכתף כאבה לי, מסתבר שהיא יצאה מהמקום והתאשפזתי בבית חולים. המאמן כושר מאוד דאג לי והגיע לבית החולים, נוצר בינינו סיפור אהבה שנמשך שנתיים וחצי שבמהלכן הוא היה המאמן והגבר האישי שלי.

האימון הכי הזוי שעשיתי היה על גלשן מכאני בפארק

פעם מזמן כשהייתי תרמילאית בניו זילנד, הצטרפתי לקבוצת יוגה שמתרגלת יוגה על אדמה וולקנית שמחוממת באופן טבעי ע"י פעילות געשית.
התרגול היה תרגול יוגה שאני מכירה בכל מקום אחר, אבל משהו בזה שהשטח היה חמים למגע עשה את הכל מוזר והזוי. וכשאתן מדמיינות את שיעור היוגה הזה תדמיינו בבקשה גם את הריח המצחין של הגופרית..

אימון כיסאות מוזיקלי מתקדם
החלטתי לעבוד על קרדיו + תגובה מהירה. שמתי מוזיקה, והתחלתי להקיף את הכיסא בסלון.
כל פעם שהשיר השתתק הייתי חייבת ליפול על הכיסא בסקווט מדויק.
הבעיה הייתה שהייתי גם זאת שאחראית על העצירות של השיר…
אז יצא שפשוט רדפתי אחרי עצמי בסלון וצעקתי:
“עוד פעם! את יכולה יותר!!!”