מתנה בשישי >
מתנה בשישי: בגדי ים של Mio בשווי 500 שקלים
ספרו לנו למי אתן חייבות בגדול ואולי תזכו בבגדי ים של Mio בשווי 500 שקלים
Fashion Forward |
פורסם 25/09/2025 23:52
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
שני בגדי ים שלמים או ארבעה חלקים מיקס אנד מאץ' של Mio לבחירתכן
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:
למי אתן חייבות בגדול?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת ובאתר
**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 28/9/25 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים לקנייה ב-Razili היא ליאורה, שסיפרה לנו מהו הכישרון המיוחד שלה: "אני אוהבת ככה סתם לחרוז מילים למנגינות מוכרות. זה פשוט קופץ לי לראש… זה אולי נשמע קצת טיפשי, אבל אני מרגישה שאני מצליחה ככה ממש לבטא את עצמי וזה גם משחרר את המחשבות".
אני חייבת בגדול לסבתא שלי – היא זו שלימדה אותי לבשל, להעריך משפחה ולחייך גם כשקשה. ממנה אני לומדת כל יום שיעור חדש על החיים
מאת: אלה | 28 בספטמבר 2025 | 11:59אני חייבת בגדול לבן הזוג שלי – שתמיד יודע איך לגרום לי להרגיש אהובה ומוערכת, גם בימים הקשים. התמיכה שלו היא הכוח הכי גדול שלי ❤️
מאת: מאיה | 28 בספטמבר 2025 | 11:55אני חייבת בגדול למורה מהתיכון שהאמינה בי כשאני עצמי לא האמנתי. היא ידעה לראות את היכולות שלי, דחפה אותי קדימה ונתנה לי ביטחון שאיתו אני הולכת עד היום
מאת: מאיה | 28 בספטמבר 2025 | 11:53אני חייבת בגדול לאחותי – היא תמיד הראשונה להתקשר, להזכיר לי שאני לא לבד, ולדחוף אותי קדימה גם כשאני מתייאשת. היא החבר הכי טוב והמצפן שלי ביחד
מאת: גלית | 28 בספטמבר 2025 | 11:53אני חייבת בגדול לחברה הכי טובה שלי – היא תמיד שם בשבילי, יודעת להרגיע אותי כשאני בלחץ, להצחיק אותי כשאני עצובה ולתת לי את הדחיפה שאני צריכה כדי להאמין בעצמי
מאת: סיגל | 28 בספטמבר 2025 | 11:52אני חייבת בגדול להורים שלי – שתמיד האמינו בי, תמכו, דחפו קדימה וגם החזיקו אותי כשנפלתי. בזכותם אני מי שאני היום ❤️
מאת: מאיה חבל | 28 בספטמבר 2025 | 11:52אני חייבת בגדול לאחותי הגדולה בגלל שאני תמיד מסנג'רת אותה ומבקשת ממנה לעזור לי או לקנות בשבילי דברים והיא תמיד עוזרת בשמחה בלי תמורה . אני אשמח לזכות ולפנק אותה בחזרה בבגד ים במתנה
מאת: שני | 28 בספטמבר 2025 | 10:56אני חייבת בגדול לסבתא שלי, היא לימדה אותי שתמיד אפשר להתחיל מחדש גם אחרי נפילות. בזכותה יש לי אומץ לחלום בגדול ולא לוותר
מאת: טובה | 28 בספטמבר 2025 | 10:10אני חייבת בגדול לאחותי האלופה שהצליחה להשיג בשבילי את המגזין הנוסטלגי של ברבי משנות ה- 90. המגזין האהוב עליי מתקופת הילדות. אני מעיינת בו, אחרי 20 שנה שלא ומתלהבת מחדש.
מאת: קרין | 28 בספטמבר 2025 | 01:20אני חייבת לחברה של הבת שלי שנמצאת יחד איתה בשליחות בארה"ב ודאגה לה להפתעות משמחות וכיפיות לכבוד יום ההולדת שלה שנחגג רחוק מהבית, המשפחה ויתר החברים. ולא סתם יום הולדת. יום הולדת 20! היא ממש שיחקה אותה.
מאת: אורטל עטייא | 28 בספטמבר 2025 | 01:03לבן זוג הכי מדהים בעולם
שנותן בלי סוף מכל כולו
בשביל שאני אוכל ללמוד ולהתקדם למקצוע שאני חולמת עליו
תכף מסיימת תואר שני והכשרה לגמרי בזכות הדחיפה שלו והכוח שהוא נותן לי!
וזה עוד עם שלוש ילדות יפהפיות ומתוקות שהוא מתמסר לגדל אותן כשאני מושקעת בלימודים
אוהבת אותך!!
מאת: אפרת | 27 בספטמבר 2025 | 21:56אני חייבת בגדול לאמא שלי שעזרה ועוזרת לי עם הילדה , אני אמא יחידנית שהביאה ילדה בגיל 40 והיום אני בת 50
מאת: אתי חיימי | 27 בספטמבר 2025 | 21:23להורים שלי הנפלאים, שעזרו לי לקנות דירה
מאת: תמר | 27 בספטמבר 2025 | 20:55חייבת בגדוללל לחברה טובה מהתיכון שאמרה לי את המשפט 'תמיד יש הזדמנות שנייה, אל תוותרי לעצמך'.
השיחה שלנו והמשפט הזה הולך איתי תמיד וילך כל חיי,
אני מודה לה על התמיכה והאמון בי. ושתמיד הייתה לצידי.
חייבת לך בגדול!
rivkabhj369@gmail.com
מאת: רבקה בן הרוש | 27 בספטמבר 2025 | 19:25אני חייבת בגדול לאבא שלי שבתקוםה האחרונה תמך בי והיה ממש מלאך
מאת: לילי לב | 27 בספטמבר 2025 | 19:11כמו תמיד שאני צריכה
תמיד שם לתמוך באהבה
שרופה עליו
חייבת בגדול לג'וס, הראשון שבאמת ראה אותי, האמין בי וגרם לי להאמין בעצמי ולצאת אל האור
מאת: שרוני | 27 בספטמבר 2025 | 18:17אני חייבת בגדול להוריי היקרים,
מאת: אלחדס קיזמן אושרת | 27 בספטמבר 2025 | 15:42לאבי צבי ז"ל ולאימי מרים שתחייה.
אני חייבת להם את חיי,
הוריי ניצולי שואה, שעלו עם סיום השואה, הצליחו לבנות בית טוב ויציב במדינת ישראל.
הוריי עבדו וחסכו שקל לשקל, הביאו את אחותי ואותי לחיים.
לימדו אותנו המון על החיים, לימדו אותנו על אהבת הארץ ואהבת הזולת, תמיד לעזור ולהיות אנשים טובים.
הוריי לימדו אותי כיצד להקדים משפחה טובה, להיות נאמנים וטובים אחד כלפיי השניה, לדבר בנימוס ולעבוד קשה.
שתהייה שנה טובה ומתוקה לכולם,
תודה,
אלחדס קיזמן אושרת,
052-2478171
Oshratal2013@gmail.com
חייבת ובגדול לבורא עולם
מאת: רחלי שורץ | 27 בספטמבר 2025 | 14:21אני חייבת בגדול לכלב שלי "אוריו" בלעדיו לא הייתי מצליחה לעבור תקופה קשה ביותר בחיי לאחרונה .. גירושים לאחר 25 שנה .. התחלת עבודה חדשה .. גידול 3 מתבגרים לבד .. אוריו היה המפלט שלי בזכותו אני כאן
מאת: ניבין | 27 בספטמבר 2025 | 07:50המטפלת שלי, שלא רק שהיא האמינה בי, סידרה לי הנחה כדי שאוכל ללכת לטיפול בזמן התואר (ולממן את שניהם) היא גם הפנתה אותי למרכז התפתחות רוחנית שבזכותו אני מגלה על עוד יכולות שיש לי, פוגשת אנשים ועולמות חדשים וזוכה לחיות חיים יותר רגועים ומלאי משמעות.
מאת: גבריאלה | 27 בספטמבר 2025 | 03:46התובנות שלנו על העולם רק מעמיקות ככל שמתבגרים. לימים אני מבינה שמתוך חוויה פחות זוהרת כמו פיטורים קיבלתי את המתנה הגדולה בחיי. למצוא את הייעוד האמיתי שלי, ולעסוק בעבודה הכי מספקת ומרוממת. אז תודה גדולה לך מאיה שזרקת אותי מהמשרד. חייבת לך בגדול. אני מאושרת וטוב לי. מקווה שגם לך (-:
מאת: יעל לדין | 27 בספטמבר 2025 | 03:22לאח שלי שבא לקחת אותי כל שישי לארוחת שישי
מאת: גל סלובטיק | 27 בספטמבר 2025 | 00:07אני חייבת בגדול לחברה שהכניסה אותי לעבוד בבית ספר לחינוך מיוחד ושכנעה אותי לצאת ללימודי הוראה. בזכותה התקדמתי בחיי רכשתי השכלה ונכנסתי לעבוד במקום מדהים שבו כל יום אני מרגישה סיפוק ומשמעות.
מאת: אור לוי | 26 בספטמבר 2025 | 21:33לאמא שלי – על זה שתמיד אמרה 'תמדדי את זה, אולי זה דווקא יפה'. אני הייתי בטוחה שזה סתם משפט קבוע של אמהות, אבל איכשהו היא תמיד צדקה. חצי מהארון שלי בגללה, וגם חצי מהלוקים שלי. בעצם, היא הסטייליסטית האישית שלי בלי שכר – רק עם הרבה סבלנות ויכולת להגיד 'אמרתי לך' בדיוק בזמן הנכון.
מאת: ויטל | 26 בספטמבר 2025 | 19:53אני חייבת בגדול ללא מעט אנשים אבל האישה האחרונה שאני חייבת לה היא המנהלת שלי. ללא ניסיון ניהולי קודם, היא בחרה בי לנהל צוות של 60 עובדים, ואמנם האתגרים הם עצומים, אבל 3 חודשים אחרי זה אני מודה לה. מרגישה שהשתניתי לטובה, צברתי בטחון והרבה מאוד כלים להמשך הדרך המקצועית והאישית שלי
מאת: סיון | 26 בספטמבר 2025 | 17:50האמת? אני חייבת בגדול לעצמי על כל הפעמים שלא ויתרתי, גם כשהייתי ממש למטה. היו רגעים בחיים שרק אני יכולתי להרים את עצמי, ובחרתי שוב ושוב לעשות את זה. על הבחירות האלה, על ההתמדה הניסיונות אני חייבת לעצמי תודה, הם הפכו אותי למי שאני היום.
מאת: תמר עמוסי | 26 בספטמבר 2025 | 16:03אני חייבת בגדול לחייל במילואים שעשיתי תאונה ורעדתי כולי הייתי עם הבת שלי הקטנה באוטו ואפילו פחדתי לראות מה המצב שלה והוא פשוט עצר מהר בצד ומיד בא ועזר לי והושיט לי יד מהר שאל אותי אם אני בסדר הוציא את הילדה שהייתה בהלם מוחלט ואמר לה תבכי מותר לך לבכות הביא לנו מים נתן לנו לשתות שטף לנו פנים והזמין חנו אמבולנס הוא לא עזב אותנו לרגע עד להגעת האמבולנס והפינוי דאג לאוטו שלי לגרר, לקחת פרטים מהנהג הפועג ממש מלאך שאני חייבת לו בגדול ובענק.
מאת: אורטל ביטון | 26 בספטמבר 2025 | 15:48אני חייבת לאחותי הגדולה, שהתעקשה ולא נתנה לי לוותר ולהיכנס לאפליקציית היכרויות, אני בכלל לא רציתי – הייתי סקפטית לגמרי… אבל בזכותה הכרתי שם את בעלי, והיום אנחנו נשואים עם ארבעה ילדים
מאת: טל | 26 בספטמבר 2025 | 12:29זה מובן מאליו אבל אני חייבת בגדול לאבא!….אבא גידל אותי לבד אחרי שאמא נפטרה כשהייתי בת 8. עם כל הקשיים של לגדל בת לבד [לבחור בגדים, להתמודד עם מחזור ראשון, להתמודד עם בעיות של חברות/ בנים] הוא תמיד היה שם בישבלי לתמוך ולעזור. וגם בימים האלה לתמוך ולחזק בזמן הקשה הזה ואפילו לעזור כשהאוטו נתקע. אז לגמרי אבא הוא האיש שאני חייבת לו בגדול!
מאת: ענת | 26 בספטמבר 2025 | 11:40לאבא שלי שהוא מקסים
מאת: הדס דביר | 26 בספטמבר 2025 | 10:47אני חייבת בגדול לאמא של חבר טוב של הבן שלי. בזכותה ורק בזכותה גיליתי את עולם הריצה ומאז כבר שלוש שנים אני לא מפסיקה לרוץ. אצלי זה היה שילוב של גיל מבוגר יחסית והמחשבה שמבין תחומי הספורט בחיים לא אבחר ריצה, היא זו שדחפה ועודדה ולא וויתרה לי ואני מודה לה בענק!
מאת: דנה | 26 בספטמבר 2025 | 09:55אני מרגישה שאני חייבת בגדול לחברה מהעבודה שעזרה לי כל כך בחופשת לידה בזמן הקומונה, עזרה כזו שהיא בלי מילים, פשוט דפקה כל כמה ימים בדלת והניחה לי אוכל טעים עם פתק אוהב ואני לא יכולה לתאר כמה הייתי זקוקה לזה.
מאת: דנית רז | 26 בספטמבר 2025 | 09:09אני חייבת בגדול לאמא שלי . אני אשה צעירה בתחילת השלושים .כבר שנה וחצי שאני מתמודדת עם בעייה השלפוחית שמונעת ממנו בעיקרון לחיוך את החיים . המחלה לא הורגת אותי אבל היא מענה אותי מכאבים וברצון להשתין כל הזמן . אמא שלי מהממת עוזרת לי בללכת לבתי המרקחת שצריך ובתמיכה נפשית מדהימה ,היא הסיבה היחידה שלמרות שלא מוצאים פתרון לבעיה שלי אני לא נשברת (אני סטודנטית לתואר שני שמתקשה לסיים את התואר בגלל הבעיה הזו ) .
מאת: קרן שוורצמן | 26 בספטמבר 2025 | 09:02אחרי הצבא הייתי לוקחת קו אוטובוס בין תא גבעתיים, לעבודה
מאת: טלי סולימני | 26 בספטמבר 2025 | 08:50נסיעה של 10 דק
נהג האוטובוס, רפי , היה משוחח עימי ועושה לי סדר במחשבות של מסיימת צבא מבולבלת.
הוא זה שסידר את עתידי כמו פאזל לגבי תוכנית לימודים ועבודה ואני חבה לו
נרשמתי לאוני', עבדתי במקביל והמראתי עם חיי
( אני בת 40, זה קרה לפניי 20 שנים)
אני חייבת בגדול לבן זוג שלי, העוגן של חיי כבר 30 שנה, בעל אוהב, תומך, מכיל מפרגן מצחיק ומעצבן לפעמים אבל תמיד אני יודעת שיש לי גב גם כשהוא אומר לי דברים שאני לא רוצה לשמוע ומשקף לי את האמת.
מאת: קרן | 26 בספטמבר 2025 | 06:50