השנה למדתי על עצמי שאני באמת אוהבת ספורט. תמיד חשבתי שזה “לא אני”, אבל החלטתי לתת צ’אנס ולהירשם לחדר כושר. בהתחלה גררתי את עצמי לאימונים, אבל לאט לאט גיליתי שאני נהנית, שאני מתקדמת, ושזה אפילו מנקה לי את הראש. היום אני לא מוותרת על זה – וזה לימד אותי שכדאי לצאת מאזור הנוחות, כי לפעמים מגלים דברים חדשים על עצמנו שמפתיעים לטובה

השנה למדתי על עצמי שאני הרבה יותר אמיצה ממה שחשבתי. העזתי לעשות שינויים גדולים ולצאת מאזור הנוחות שלי. גיליתי שגם כשלא הכול ברור – אני יודעת לסמוך על עצמי.
והכי חשוב, הבנתי שמותר לי לטעות ולצמוח מזה

מה שהבנתי השנה על עצמי זה שאני מצחיקה.
לא בקטע של סטנדאפ, אלא בקטע שדווקא ברגעים קשים אני מצליחה לצחוק ולהצחיק אחרים.
זה קרה בלי שהתכוונתי, זרקתי הערה באיזה ערב מתוח וכולם התפרקו מצחוק.
פתאום הבנתי שזו לא “שטות” אלא כלי אמיתי שעוזר לי לשחרר אווירה.
זה לא הופך אותי לקלילה כל הזמן, אבל זה כן נותן לי יתרון ברגעים כבדים.
והכי חשוב? זה מזכיר לי שאני יכולה לבחור איך להסתכל על החיים.

מפתיע ומעלה לי חיוך לרשום את זה אבל השנה גיליתי שאני הרבה יותר יצירתית ביומיום ממה שחשבתי.
זה לא קשור לציור או לכתיבה, אלא לפתרונות הקטנים שמצאתי לעצמי.
אם זה בלסדר את הבית בצורה אחרת כדי שיהיה לי קל יותר, או בלמצוא קיצור דרך בעבודה.
כל פעם אמרתי לעצמי: “איך לא חשבתי על זה קודם?”
הבנתי שהיצירתיות שלי היא לא רק תחביב אלא כלי שמקל עליי בחיים: גיליתי שאני לא רק ״אחת שעושה”, אלא מי שבאמת יודעת למצוא דרך

השנה למדתי על עצמי שאני הרבה יותר סבלנית ממה שחשבתי: זה לא הגיע מתוך החלטה מודעת, אלא מתוך מצבים שחזרו על עצמם עם הילדים, בעבודה, ובמשפחה.
פעם הייתי מתפוצצת מהר, היום אני יודעת לנשום רגע, להמתין, לא למהר להגיב.
גיליתי שסבלנות זה לא חולשה אלא כוח-היא נותנת לי שליטה על הסיטואציה-זה אולי השיעור הכי פרקטי שלמדתי על עצמי השנה.

למדתי להקשיב לאינטואיציה ולסמוך על מה שאני מרגישה. קרו לי מקרים שהרגשתי דברים ולא רציתי להאמין וניסיתי להתעלם מתחושת הבטן שהייתה לי וזה גרם לי בעיקר כאב לב… אבל זה לימד אותי שיעור חשוב, והוא שאני יודעת בתוך תוכי אם משהו נכון לי ועכשיו אני קודם כל מקשיבה ללב שלי וסומכת עליו.

השנה למדתי על עצמי שאני הרבה יותר אמיצה ממה שחשבת. השבוע עמדתי מול ארון מלא בגדים והרגשתי שאין לי מה ללבוש. פתאום קלטתי שזה לא הארון הריק. פשוט צריך להעז. באותו יום החלטתי ללבוש חצאית פרחונית שתמיד פחדתי ללבוש, ודווקא קיבלתי ים מחמאות. צריך להעז, כל העולם מגיב בהתאם…

מאז אותו 7 באוקטובר אני כל הזמן לומדת על עצמי , מגלה עד כמה אני ציונית, עד כמה יש בי לתת לאחרים והשנה למדתי גם לשים את עצמי בפרונט ולשים גבולות לאחרים. זאת השנה הראשונה שהילדה שבי נותנת יד לפן הבוגר שבתוכי והולכת איתה בשמחה .אני חזקה ויכולה!

אחרי היעדרות של בן הזוג (מילואים, עבודה בחול, התנדבות בכיתת הכוננות…) לשים לבד ציפה זוגית! משימה שאתגרה אותי שניםםםםם ומעולם לא הצלחתי לבד. השנה זה קרה!

למדתי שאין לי יכולת להשפיע על אופן ההתנהלות של אחרים ולכן חבל לבזבז על זה אנרגיה . עדיף להתמקד במה אני יכולה לעשות כדי להשיג את התוצאה הרצויה מבחינתי ולא לבזבז אנרגיה על השטויות המכעיסות לפעמים שעושים אחרים.

מה שאני למדתי השנה בעיקר זה שצריך לסמוך על עצמנו, אני באופן כללי חסרת סבלנות מטבעי והיתה נגדי תביעה שהיה לי מאוד חשוב לנצח בה כדי שהאמת תצא לאור, התכוננתי מאוד לדיון הקובע לאחר 3 שנים של דיונים בבית משפט וכל מה שרציתי להגיד במשך 3 שנים יצא בצורה טבעית שלא האמנתי אפילו שאני מסוגלת לדבר ככה, בסוף ניצחתי במשפט והבנתי שלא האמנתי מספיק בעצמי והוכחתי לעצמי שאני מסוגלת.

למדתי שהלוותר על הנשיות על לטפח לקנות בגד זו הטעות שעשיתי בשנים האחרונות בתור חד הורית ושהסדר עדיפות ששמתי לעצמי.זה מה שהשפיע על הנפש ופיזית להיראות שחוקה ומבוגרת יותר כבויה. בגדים קרם לפנים לגוף.. זה הבסיסהמינימום שכל אחת צריכה לעצמה

השנה הבנתי על עצמי שאני לא חייבת לרצות את כולם כל הזמן. הייתה סיטואציה שבה אמרתי “לא” בפעם הראשונה בלי רגשות אשמה אבל כן עם חשש בלב וגיליתי שזה לא סוף העולם, להפך, זה פתח לי מקום להיות נאמנה לעצמי. למדתי שמתי שאני בוחרת להציב גבולות, אני בעצם מאפשרת לעצמי חופש ורוגע אמיתי.

גיליתי שאני עדיין משתנה וצומחת, גם בגיל הזה. דברים שפעם נראו לי בלתי אפשריים הפכו פתאום ריאליים, וזה גרם לי להאמין יותר בעצמי. למדתי לא לפחד לנסות דברים חדשים, גם אם הם לא חלק מהתוכנית המקורית שלי.

בשנה הלא פשוטה, ראיתי מודעת חיפוש מתנדבים בווטסאפ והצטרפתי בעקבותיה כמתנדב בפרוייקט פאזל של עמותת אנוש. כמתמודד עם פוסט טראומה חשתי צורך גדול למצוא מסגרת בה אוכל לתמוך ולהיתמך, לחזק ולהעצים מתמודדי נפש כמוני ולסייע בהפחתת סטיגמות בחברה. בפגישות בקבוצת המתנדבים העלתי רעיונות ויוזמות שהתקבלו בידיים מחבקות. בפועל עזרתי לקדם ארועים של הפרוייקט ולעזור טכנית בכל מה שאני יכול. רגע השיא מבחינתי היה ארוע מיוחד שבו הייתי אני המתמודד על הבר, בזכות התמיכה מהקבוצה קיבלתי אומץ להחשף לראשונה בפני קהל ולענות על שאלות בנוגע להתמודדות האישית. זו היתה עבורי חוויה מאוד משמעותית ,שפתחה לי את הלב להתנדבויות נוספות בקהילה בהמשך השנה, במרכזי שיקום חברתיים ובבתי חולים, מכיוון שלמדתי כמה עוצמה יש בהשראה כשאני נותן מכל הלב ועושה טוב, איך זה מרחיב את מעגל הטוב, יוצר מעגלים חדשים של טוב שבסוף גם חוזר אלי בגדול.

למדתי לשחרר!! להעריך בלאגן ורעש והמולת הילדים, אורחים בבית שמתקרחנים, להיות בתוך הרגי ולא בלוגיסטיקה ובמחשבות נודדות.
פשוט להיות

למדתי על עצמי השנה – שאני עוצמתית , אני לא מה שקרה לי אלא מה שאני עושה מעצמי .

בשנה האחרונה עברתי יותר ממה שחשבתי שאוכל לעבור.
בין אכזבות, פחדים, פרידות, התחלות חדשות, והחלטות קשות – מצאתי משהו שלא חיפשתי: את עצמי.
למדתי ש: אני לא צריכה לרצות את כולם.
פעם חשבתי שאם כולם מרוצים ממני – אני שווה יותר. היום אני מבינה כשאני מרצה אחרים, אני שוכחת את עצמי. לפעמים צריך לדעת להגיד ״ לא״, גם עם זה לא נעים.
אני לא חלשה, אני רגישה – וזה כוח.
תמיד פחדתי שהלב שלי רך מדי, שאני לוקחת דברים ללב. אבל השנה הבנתי – זאת המתנה שלי. זה מה שגורם לי להבין אנשים, להרגיש לעומק, ולחוות את החיים באמת.
אני לא תקועה – אני מתבשלת.
גם ברגעים שהרגשתי אבודה, למדתי שמשהו בתוכי עובד, מתבגר,משתנה, הצמיחה לא תמיד נראית לעין, אבל היא שם. כל צעד, גם אם איטי, הוא חלק מהדרך.
אני ראויה .
בלי קשר למה שאני עושה, כמה אני מספיקה, איך אני נראית או מי אוהב אותי – אני ראויה לאהבה, לשקט, להצלחה, לחלום בגדול.
והכי חשוב?
למדתי שהשנה הבאה תלויה בי. לא בנסיבות, לא באנשים אחרים, לא במזל – בי.
אז הנה אני , בת 25. כבר לא ילדה, עוד לא מבוגרת. אבל אישה – חזקה, לומדת, נהנית והמסע רק מתחיל

השנה.. הההה. איזה שנה.. התחיל לפני שנתיים. כשעזבתי את הבית ועדיין לא חזרתי.
לפני שנתיים הייתי כמו צב בלי הבית שלו- אבודה, מבולבלת, תחושה של תלישות וחוסר שייכות..
אבל השנה התחילה בהתחזקות- שכל מה שעברתי לפני וגם אעבור עוד בתחילת השנה הם כבר ביכולות שלי- פיתחתי חוסן רגשי ופיזי כמו השריון שהרגשתי שחסר- שנלקח ממני- אז בניתי אותו בעצמי! למדתי עוצמות שיש בי, למדתי שאני יכולה להשתנות ולהתמודד עם כל מה שיבוא, למדתי לקבל גם חוסר וודאות ומשם לבנות את חיי מחדש. שהכל נמצא בי.
שיש לי מקום בכל מקום בעולם כי אני חזקה ויודעת את הגבולות שלי- הכרתי את עצמי לעומק השנה♥️

למדתי על עצמי שיש לי הרבה יותר כוחות ממה שחשבתי. התמודדתי עם שנה שבה איבדתי את העבודה שלי, הייתי צריכה להתחיל לפתח את עצמי ולשווק את עצמי גם שזה כלל הרבה לא. שנה שבה דייקתי את עצמי מבחינת חברות ומה ארצה בזוגיות. בזכות כל זה אני יודעת שברגע שתגיע העבודה אעשה בצורה בצורה הטובה והמוכנה ביותר. שברגע שתהיה זוגיות אהיה אליה באמת מוכנה ומדויקת

השנה למדתי שאני הרבה יותר חזקה מכפי שחשבתי. בעלי היה במילואים 5 חודשים ברצף עם הפוגות קצרות ונשארתי לבד עם הילדים , בלי עזרה בכלל, ות]קדתי מצויין כמו שוג הורים, כולל בחופש הגדול..

אחותי הקטנה שהיום כבר גדולה ואמא לילדים סיפרה לי שהיא ממש זוכרת את כל המשחקים והיחס שעשיתי איתה וכמה הם שפיעו על הגישה שלה עם הילדים שלה, למדתי על עצמי שלפעמים הגישה והדברים הקטנים שעושים יחד משפיעים רבות על אחרים וזה משהו שנשאר איתם לאורך השנים :)

למדתי להעריך את מה שיש ולהודות כל יום על הקיים,מאז ה- 7.10 רואה ומעריכה שיש דברים קשים ולא נקלטים

לאחר שנים של הדרכה עברתי השנה לתפקיד ניהולי ונרשמתי לתואר שני טיפולי. תמיד ידעתי שיש בי יכולות ניהוליות והובלה, והשנה עשיתי את המעבר המשמעותי, המעצים והמפתח לניהול צוות. הייתה שנה מאתגרת במיוחד, אינספור מבצעים ומלחמה אחת שלא נגמרת. אבל עם כל זאת גיליתי על עצמי שהתפקיד בול בשבילי, והיום אני יודעת להגיד שהוא הצמיח ופיתח אותי משמעותית.

למדתי על עצמי השנה , שהכל בראש והכל אפשרי. פעם הייתי סובלת מחרדות, העולם היה גדול ומפחיד. אבל בזמן האמת, כשהתחילה המלחמה, בעלי הלך למילואים ונשארתי עם ארבעה ילדים, משרה מלאה ובית לנהל, הצלחתי. לא שהיה קל, אבל התגברתי והרגשתי תחושת מסוגלות שכעת אין דבר שאיני יכולה לו.

שאני חזקה וטובה