הייתה לי חברה קרובה שהכירה בחור שהחברה הכי טובה שלי היום היא אמא שלו. החברה הקודמת לא הסתדרה עם הבן ויום אחד כשראינו את האמא עוברת מולנו ברחוב, החברה חצתה את הכביש וראיתי שחברתי כיום מאוד נפגעה מההתעלמות. כאב לי הלב וחזרתי למקום בו היא הייתה. מצאתי אותה עם דמעות בעיניים. כאב לי עליה מאוד, כעסתי על החברה הקודמת שהתנהגה כך כלפיה. עודדתי אותה, שיבחתי אותה על הלב הטוב שלה, והסברתי לה שמדובר בילדה קטנה שעוד לא למדה את החיים. החוויה הזו הרחיקה אותי מאוד מהחברה הקודמת, אבל גם קירבה אותי מאוד לחברה הנוכחית. אנחנו 12 שנה החברות הכי טובות, ובוא נגיד שהיום כשהבחורה ההיא עוברת ברחוב אנחנו מודות לה, כי בעצם עם כל הקושי הכרנו דרכה.

שנות ה90 אני ילדה טובה יוצאת ברית המועצות לשעבר, כמובן שאמא שולחת אותי לחוג של ריקודים סלוניים. היה מחסור גדול של בנים בחוג, היינו ביחס של 2 בנים ל10 בנות ולכן ציוותו אותי לילדה אחרת. רקדניות גדולות לא יצאנו, לא שרדנו הרבה בחוג הזה, היינו מקשקשות וצוחקות מלא אבל זכינו להכיר אחת את השניה ושומרות על קשר עד היום.

היינו עולות חדשות אני בת שנתיים והיא בת שלוש, כל אחת יצאה עם סבתא שלה לפארק ליד הבית. הן התחילו לדבר ביניהן וככה הכרנו. שלחו אותנו לאותו הגן ואז לאותו בית הספר ומאז אנחנו בלתי נפרדות , מצליחות להבין אחת את השניה ממבט. מעל 30 שנה אנחנו החברות הכי טובות עברנו יחד אהבות פרידות חתונות הריונות ילדים לימודים והיד עוד נטויה ומאחלת לנו עוד מלא חוויות מהממות יחד.

אני לא “הכרתי” את החברה הכי טובה שלי.
היא פשוט נדבקה אליי בטיול שנתי כי שכחה להביא מים, ואני הייתי היחידה עם בקבוק ספייר.
מאז היא שתתה לי את כל החיים: את המים, את החטיפים, את המחשבות, את הזמן.
והקטע המצחיק? לא הייתי מחליפה אותה גם אם היה לי תיק מלא בקבוקים.
כי החברות שלנו מבוססת על זה שתמיד יש מישהי שחיה איתך , על החשבון שלה, על החשבון שלך ואת לא מתחרטת לרגע.

את החברה הכי טובה שלי הכרתי עוד בבית הספר – מאז היינו צמודים בכל שיעור ובהפסקות, והחברות שלנו רק הלכה והתחזקה עם השנים. מי היה מאמין שהילדה מהכיתה תהפוך גם לאהבת חיי? היום היא הארוסה הטרייה שלי, והכי הייתי רוצה להפתיע אותה במתנה שתשמח אותה כמו שהיא משמחת אותי כל יום

הכרתי את החברה הכי טובה שלי מהאקס שלי. אחותו. למזלי נגמר בינינו ביפה אז עוד חברות
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

אני הכרתי את החברה הכי טובה שלי בדרך הכי מביכה שיש-נתקעתי עם הילקוט בדלת המסתובבת בכניסה לבית הספר, יד בפנים רכל בחוץ ילקוט באמצע והיא משום מקום באה לשחרר אותי.
בזמן שהיא ניסתה לעזור, התיק נפל וכל המחברות שלי עפו לכל הכיוונים.
במקום להילחץ, היא פשוט התגלגלה מצחוק על הרצפה.
משם כבר היה ברור שאנחנו באותו ראש.
מאותו רגע, כל פדיחה שלי הפכה לבדיחה משותפת שלנו.
ואני לא זוכרת מאז יום אחד בבית ספר והיום בחיים האמיתיים שהיה משעמם איתה.

את החברה הכי טובה הכרתי לפני 17 שנה באוניברסיטה. שתינו עשינו קורס אנגלית בקיץ לפני התחלת הלימודים (אבל לא את אותו אחד) וראיתי אותה כל הזמן באוטובוס וחשבתי לעצמי שהיא מזכירה לי את בת דודה שלי והיה לה שפתון כמו שלי ובהתחלה לא דיברנו, רק ראינו אחת את השנייה. ואז היה מפגש למי שמתחיל ללמוד סטטיסטיקה ופתאום אני רואה אותה שם. וביום של המבחן בקורס אנגלית, נתקלנו אחת בשניה כשבדקנו בלוח איפה המבחן. ואז בתואר היינו ביחד… בקיצור, מאז אנחנו בלתי נפרדות ❤️

החברה הכי טובה שלי פשוט נולדה לי….אהובית את בת 30 ואת לא רק הבת שלי אלא החברה הכי טובה שלי.

הכרתי אותה בסדנה ברמת הגולן אליה הגעתי לבד. 2 חברות ילדות שלי עזבו לחו"ל( רילוקיישן בגלל עבודה) והחלטתי שאני הולכת גם אם זה יהיה לבד.
היא גם הגיעה לבד כי היא עברה לצפון בגלל עבודה שרצתה..
לסדנה הגיעו חברות בזוג וחבורה של בנות מגובשות. כל בנות הסדנה התחברו אבל אני והיא התחברנו לעומק.
האנרגיה שלנו משכה אחת את השניה למרות שאנחנו שונות באופי ולאט לאט נוצר קשר גם מחוץ לסדנה ועד היום

אז ככה אני הכרתי את החברה הכי טובה שלי ברכבת חחחח. בעצם שתינו מאותו אזור בארץ והתחלנו ללמוד את אותו תואר באותה שנה, כשירדנו מהרכבת הבנו שאנחנו הולכות לאותו כיוון (של האוניברסיטה) ופשוט התחלנו לדבר, אחר כך כבר נהיינו חברות טובות אבל ככה הכרנו :) די מצחיק כשאני חושבת על זה

הכרתי את החברה הכי טובה שלי, בגן חובה ומאז ועד היום אנו חברות טובות, שמבלות יחדיו עם הבעלים והילדים שלנו (בנות 46) וכמובן תמיד יש לנו על מה לשוחח, לצחוק…חברות נפש בלב ובנשמה.

הכרתי את ספי לפני שלוש שנים כשהוא הגיע לעשות שיפוצים אצלי בבית. הוא שם לב שרוב היום אני יושב, עובד או משחק מול המחשב והכריח אותי לקום מהכסא ולעשות איתו סיבוב בשכונה באופניים ובגדי רכיבה שהשאיל לי. די מהר נדלקתי על תחביב הרכיבה באופני שטח, שמשלב בצורה מושלמת טבע, טיולים, כושר גופני וחברים. עם הזמן התקדמנו יחד באימונים ואפילו השתתפנו יחד בתחרות רכיבת זוגות אפיק ישראל שכללה כמאה קילומטרים רכיבה רצופה במסע של כמה שעות, חוויה ייחודית ומשהו שלא הייתי מאמין שאני מסוגל לעשות. גם כיום בימים אלו, הוא לא מוותר לי ואנחנו מתאמנים פעמיים בשבוע לפחות, גומעים עשרות קילומטרים, משדרגים את החברות ואת הבריאות. אשמח לפרגן לו על חברות מדהימה ומאחל לנו המשך חברות מלאה בחוויות משותפות מגניבות וכמובן הצלחה בתחרויות.

קורס סטטיסטיקה באוני' היה לי מאוד קשה, עד כדי כך שעשיתי את הקורס 3 פעמים ( בכל קורס מועד א+ ב) ,
במהלך אחד הקורסים , הסטודנטית שישבה לפניי הייתה עם נעלי בובה ורודות. זה כבש אותי כמו הנעליים של עליסה בארץ הפלאות. הסטודנטית הזו החלה לדבר איתי, קבענו לעשות יחד עבודות, ומאז אנחנו צולחות 15 שנים של חברות שבמהלכה עברנו הרבה אירועים פרטיים מחשלים. (השובר הזה יהיה מוקדש לה)

הכרתי את החברה הטובה שלי שיר, בתוכנית מיוחדת של אוניברסיטת תל אביב ו"אוניברסיטה בע"מ" תוכנית מצויינת להעשרת המידע. הכרנו בשנה האחרונה מתוך הארבעה שהייתי שם, היא לא הפסיקה לדבר איתי ולחייך לי בין לבין בהפסקות ומאוד התחברנו, למדנו יחד מבוא ל"מנהל עסקים" משהו שיעניין אותי והלכתי ללמוד אותו, חוץ מזה למדתי מבוא למשפטים, מבוא לפסיכולוגיה, ובשנה הראשונה שם " מבוא לרפואה" אין לי תואר, אבל מלא תעודות מאוניברסיטת תל אביב ונהנתי כל כך בהפסקות עם שיר והיא כיף לראות אותה מחייכת, לימים גיליתי שאמא שלה היא השרה לשעבר לימוד לבנת, כי ביקשו מההורים לללוות את הילדים ופתאום אמא שלי ראתה וזיהתה אותה. לפני זה לא הייתי בטוח שזו היא.

מצחיק אבל גדלנו במושב למדנו יחד מהיסודי ולא היה לנו שום קשר לאחר מכן ניפגשנו שוב באותו אוניברסיטה , שהיא בכלל לא באזור מגורים שלנו שתינו במקרה עברנו לבאר שבע ועדין שום קשר .
היא למדה אותו תואר שלי שנה מעלי ועדין לא היה קשר ואז שתינו עברנו אחרי 7 שנים מהתואר לגן יבנה שהתחתנו והבאנו ילדים וגם אז שום קשר.
עד שיום בהיר אחד גילינו שגרות באותו בניין ושם התחיל הניצוץ הראשון , הבן שלנו בגיל של הבת שלי אז אמרנו שנפגיש אותם אבל בפועל הקשר התחיל שהיא ניסתה לארגן מסיבת פורים בבניין אף אחד לא זרם ואז נפגשנו למטה היא אמרה שהיא שונאת את המקום אמרתי לה בואי סיבוב איתי ומאז שכנעתי אותה להישאר ו שנתיים של חברות הכי טובה שיש הילדים שלנו גודלים ביחד .

גרתי עם שותפה שנה ופתאום גיליתי שהיא גונבת לי בגדים. שעות העבודה שלנו לא היו חופפות ככה ששמתי לב חזה רק שהיתי חולה והיא לא ידעה שאני בבית,, התעמתתי איתה ובאמצע הלילה החלטתי שדי – נכנסתי לפייסבוק ותוך שעה מצאתי דירה חדשה עם שותפה מהממת שעד היום היא חברתי הטובה ביותר. עברט מעל 10 שנים מאז, ועברנו הכלל ביחד.

הכרתי את החברה הכי טובה שלי יעל ביום השני באוניברסיטה, פרסמתי בקבוצה של התואר שמצאתי ספר מתורגם שכולם רצו והיא מיד שלחה לי הודעה ושאלה אם אני רוצה שנשב ביחד בשיעור, מאז אנחנו החברות הכי טובות, אני תמיד צוחקת עליה שהיא התחילה איתי ומאז כבר סיימנו את התואר (בהצטיינות)

אז את החברה הכי טובה שלי כמובן שפגשתי בצבא.
אין דבר יותר מחבר ומחשל קשר של חברות בין בנות מצה"ל! הבכי הצחוק התסכול והרגשת הגאווה לשרת את המדינה יצרה חברות אמיתית שנמשכת כבר מעל 20 שנה!

הכרנו בפנימיה , ישנו מיטה ליד מיטה מכיתה ז עד כיתה יב כל לילה היינו מדברות וככה הכרנו יותר ויותר . בצבא היינו מתראות בסופש בחתונה שלי הכירה את בעלה ומאז מבלים 2 המשפחות לי יש 2 ולה 3 ילדים..

את החברה הכי טובה שלי הכרתי דרך הקבוצה ״זה לא יושב בול״.
נכנסתי לנהל אותה ואחרי כמה חודשים היא נכנסה.. מהתכתבויות בקבוצה משותפת התחלנו לדבר בפרטי וגילינו אהדה משותפת (אם לקרוא לילד בשמו האמיתי – התמכרות ולא אהדה) למותגים

הכרתי את חברתי הטובה בשכונה שלי היא הגיע מקונגו לישראל בעקבות בעלה שעבד בun , אישה בהריון עם 6 ילדים .
לאחר הלידה מצבה היה לא קל עם תינוקת בארץ זרה , ואז הופעתי כעזרה עם הילדים , ומידי פעם קפה עם האמא…ולאחר מכן כל השכונה נרתמה לעזור , ואני נשארתי לטפל בתינוקת הקטנה שלימים אימצתי אותה והפכה להיות ביתי. חברתי חזרה לקונגו עם 6 הילדים ונשארנו חברות טובות עד היום ולכל החיים. והרי אני אמא מאמצת לביתה שכיום בת 14.

חברות של יותר מ20 שנה למדנו ביחד לתואר חיפשתי בכיתה מישהו להשלים ממנו את החומר כי לא הייתי שיעור קודם. סרקתי את הכיתה לאורך כל השיעור היינו מעט סטודנטים בקורס הזה, וקלטתי בחורה שכותבת באטרף כל מילה לעומת היתר שלא כתבו בכלל או כתבו בקטנה. ידעתי שרק ממנה תגיע הישועה מקסימום אסנן אחכ את המלל.. אז ביקשתי ממנה בסוף השיעור והשאר היסטוריה.מאז לא נפרדות כולל ליווי בחתונה ילדים. ומה לא…

הכי פשוט אבל הצליח להחזיק- לילך, הבסטי שלי ואני יחד מהתיכון- הכרנו בכיתה י', המשכנו יחד למגמת אומנות, ומחזיקות יחד בני זוג, פרישות, נישואים, ילדים….שיחות ארוכות בפקקים, מפגשי בנות וסתם ווטסאפים. אין על הבסטי שלי בעולם

הכרתי את החברה הכי טובה שלי בבית משפט ,שהלכתי לאגיש תביעה על בעלי לשעבר

את החברה הכי טובה שהיתה לי הכרתי בגן, יש לנו תמונה ששתינו יושבות בקבלת שבת ומחזיקות ידיים. ביסודי התרחקנו ובחטיבה שוב התקרבנו ומאז היינו צמודות זו לזו. גרנו יחד אחרי הצבא, ליווינו זו את זו ברגעים הכי שמחים והכי עצובים, ילדנו את ילדינו הבכורים בהפרש קטנטן וגידלנו אותם יחד, ככה עד שנות השלושים שלנו, אז התחלנו להתרחק. זו היתה חברות מיוחדת וקרובה שלא אשכח אף פעם.

החברה הכי טובה שלי גרה איתי באותו בנין בתחילה לא סבלתי אותה (כמו כול החברות הכי טובות) אבל אז עליתי לתיכון ופיתום היא הייתה איתי בבית ספר ומאז נהפכנו לבסטיז אנחנו כבר בנות 22 והחברות הכי טובות שיש

אנחנו 3 חברות הכי טובות, בלתי נפרדות כבר 20 שנים. את שירי הכרתי בעבודה הראשונה שלי בתחום הפרסום. היא עשתה לי סיור במקום העבודה החדש ומאז אכלנו כל צהריים יחד. יום אחד היא רצתה לשדך לי מישהו. היא סיפרה שיש לה חברה, קרן, שמחפשת שידוך לאחיה. אז הכרתי את האח, התאהבנו ותוך חצי שנה התחתנו. אז הרווחתי בן זוג מדהים לחיים (נשואים כבר 20 שנים), אבל הרווחתי גם את אחותו, שמייד אחרי שהתחלתי לצאת עם האח, נהיינו אני, שירי וקרן חברות שטסות ביחד לחו"ל, עושות פילאטיס ביחד והליכות בים מדיי שבוע

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בגיל 14. היא גרה מעבר לכביש, וכל פעם שהייתי חוזרת מבית הספר היא הייתה שואלת אותי מה השעה. הייתי עונה שאין לי שעון – למרות שכן היה לי…