בעלי אימץ תוכי וטיפל בו אחרי שחתולות ניסו לאכול אותו .. ברחוב , בעלי האכיל וטיפל בו במסירות .. קנה כלוב אוכל מים.. בוקר אחד אנחנו קמים והתוכי נעלם ! מסתבר שפתח את הכלוב וברח … אבל הסיפור אינו נגמר מסתבר שהוא כן נקשר אלינו והוא חזר..וככה בלי הפסקה הוא פותח את הכלוב יוצא ואז חוזר יום למחרת לכלוב לאכול ולשתות .. באמת שזה מרגש כי אנחנו בעצם לא מחזיקים אותו וזה מרגש שהוא נקשר אלינו ..(: אף פעם לא נתקלתי באירוע כזה ❤️

מה שלא אשכח השנה זה את הפעם הראשונה שהעזתי להגיד “לא” להצעה בעבודה, למרות שכולם סביבי אמרו שכדאי לקחת. זה היה מפחיד – פחדתי שיחשבו שאין הערכה מבחינתי, שהכול עבורי מובי מאליו. אבל ההרגשה אחרי, שעמדתי על שלי ושמרתי על הגבולות שלי, הייתה עוצמתית יותר מכל קידום. הבנתי ש”חוכמה ובינה” זה לא רק לדעת מה להגיד, אלא גם לדעת מתי לא להסכים

הרגע שאני לא אשכח השנה היה כשעליתי על אופניים אחרי כמעט שלושה עשורים שלא דיוושתי. כל כך פחדתי שאפול, אבל אחרי כמה דיוושים פתאום הגוף נזכר לבד איך זה מרגיש. נסעתי ברחוב עם רוח בפנים וחיוך שלא ירד לי מהשפתיים. זה היה כמו מתנה לעצמי : גילוי מחדש של משהו שפעם אהבתי

אני לא אשכח את היום שבו העזתי לראשונה סוף־סוף לעמוד מול קהל גדול בעבודה ולהציג מצגת שכתבתי בעצמי. הידיים רעדו לי, אבל ברגע שהתחלתי לדבר משהו בי נדלק. פתאום ראיתי מבטים קשובים, הנהונים, חיוכים. זה היה כמו לפרוץ מחסום פנימי שחסם אותי שנים. מאז אני לא אותה אחת במובן הלהעיז בתחומים שחדשים לי- הבנתי והרגשתי שאני מסוגלת ליותר ממה שחשבתי

הרגע שלא אשכח מהשנה האחרונה היה כשכרעתי ברך והצעתי לה נישואין. זה היה רגע מלא באהבה והתרגשות – ועכשיו כל מה שאני רוצה זה להפתיע אותה גם עם הבושם Goddess Parfum של ברברי, כי היא לגמרי האלה שלי.

פספסתי רכבת ורק בגלל זה פגשתי במקרה חברה שלא ראיתי שמונה שנים. ישבנו לסתם קפה בתחנה ודיברנו כאילו לא עבר יום מאז. בשבילי זה היה רגע קטן שהיה יכול להיגמר בלתבאס על הרכבת שבסוף שהשפיע לי על כל השנה לטובה :)

לפני חודש וחצי עזרתי לחתולה המתוקה שלי בעלת השם ההו כה מקורי: מיצי, להמליט בפעם הראשונה. לפני זמן מה אימצתי חתולת רחוב חמודה שייללה בליל חורף קר. בהתחלה אמרתי רק עד שהסופה תעבור, ומאז עברו קיץ ואביבים. מיצי המתוקה הרתה מחתול של חברים, והשתדלתי לפנק את החתולה שלי בזמן ההריון שלה. בוקר אחד אני קמה ליללות. חיפשתי מאיפה הקול בא וגיליתי שמיצי המתוקה התמקמה בתוך הארון של השמיכות והיא מנסה ללדת. הבנתי שמאוד קשה לה בגלל שהפרווה שלה הייתה זקורה וקוצנית, לרגעים מיצי נראתה ממש כמו קיפוד. התקשרתי לווטרינר שיבוא לביקור בית כי פשוט אי אפשר היה להרים אותה, אבל לפי היללות של מיצי הבנתי שאני חייבת להתערב, אבל מה לי וליילוד חתולות?- פתחתי את צ'ט ג'יפיטי כדי לתת מענה עד שיבוא הוטרינר, ומפה לשם באמצעות ההדרכה שלו עזאתי למיצי ללדת ארבעה גורים חמודים. מיצי המתוקה שיתפה איתי פעולה, היא הייתה מותשת וכאובה וראו שהעיצות שביצעתי הקלו עליה. הוטרינר הגיע כשכבר ארבעה גורי מחמד שכבו בחיקה על השמיכות הרכות וינקו ממנה כולם יחד. זה היה כל כך מרגש. כל מי שמכיר דקה וחצי בעל חיים כלשהו יודע שהאמהות מאוד מגוננות על הגורים שלהם ולא נותנות לאף אחד להתקרב, אבל כנראה שגם על מיצי החווייה הזו השפיעה מפני שהיא איפשרה לי, ורק לי, להתקרב אליה ואל הגורים, ממש כאילו היא הבינה שאני חלק מהחווייה שלה. הגורים השובבים שלה כבר מתרוצצים בגינה ונהנים מהחיים במקסימום, ואני מסתכלת עליהם ונזכרת כל פעם מחדש בחוויה, שכנראה לא אשכח בחיים. מה אני אגיד לכן?- בקרוב אצלי

אחרי שנתיים של חיפושי עבודה , קיבלתי תשובה חיובית סופסוף , תודה השם!

עם כל מה שקורה במדינה שלנו, הלב אינו שלם. אנחנו מגדלים משפחות, מטפחים בית, עובדים, לומדים, עושים אבל אין שקט בראש ואין מנוח.
אני כשחקנית כדורשת, מטפחת ספורט בקרב ילדיי כל אחד.ת והתחום שלו.ה
רגע מרגש ביותר שזכור לי מלפני כמעט שנה הוא הרגע בו קיבלתי הודעה לילית משמחת שהקפיצה אותי (וגם את כל באי הדיקסי שנבהלו מהצעקות שלי) ובו נמסר לי שהבן הגדול שלי התקבל לליגה בכדורסל.
קדמו להודעה הזו חודשים ארוכים של עבודה קשה, אימונים מפרכים, אינסוף חרישות וספקולציות עם חברות תומכות מאחר ולא מספיק להיות שחקן מעולה, כדי להתקבל צריך היה שיתפנה מקום בקבוצה והנה הרגע הזה בא וסוף סוף קצת נחת.
הדבר הכי משעשע היה שהתקשרתי לבשר לו בלילה ולא הבנתי את פשר התגובה האדישה. בבוקר הסתבר שהערתי אותו מהשינה ובכלל לא זכר את השיחה.

שיחזרו כבר כולם

הרגע שאני לא ישכח בשנה האחרונה שאחותי זל קנצה לי בושם ואני שומרת שהוא ניגמר כמזכרת מימנה

הרגע המיוחד בשנה הוא: כשהיינו בחופש בצפון, כמה זוגות יחד בוילה עם בריכה. ראיתי את אחיין שלי הפוך עם הראש כלפי מטה בתוך גלגל ים, והרגליים זזות במהירות, מכיוון שלא מצליח להתהפך. קפצתי עם הבגדים לבריכה. זהו הרגע הכי הכי בשנה הזו.
בתקווה שלא יהיו עוד כאלו.

הרגע שאני לא אשכח מהשנה האחרונה הוא הרגע שהתפטרתי מהעבודה כדי להתחיל את העסק שלי שתמיד חלמתי עליו. המבט המופתע על הפנים של המנהלת כשאמרתי לה שאני עוזבת היה שווה. עכשיו אני בדרך שלי והלוואי ואצליח.

לא אכל לעולם שבטקס חינה שלי אחות של אמא שלי רקדה עם מגש והחצאית נפלה לה לרצפה היא נהייתה אדומה כמו עגבניות וקפאה במקום הבת שלה רצה והרימה לה את החצאית לא אשכח לעולם את המבטים והפרצופים של האורחים והמשפחה.

לידת הנכד שלי לפני 9 חודשים שזכיתי לנסוע מדימונה לירושלים באוטובוס ב5 בבוקר ולהספיק ללידה.מרגש,טהור וקדוש.לידה שכינת שמים.
מאשרת ומאושרת.

הרגע שלא אשכח מהשנה האחרונה הוא הרגע שבו בעלי הציל את אמא שלי כשחוותה שבץ מוחי

השנה חזרתי בפעם הראשונה מזה 30 שנה לבית שנולדתי וגדלתי בו באוזבקיסטן. בפסח טסתי עם בעלי והמשפחה לבקר בטשקנט, עיר הולדתי. העיר בה נולדתי וילדתי את ילדיי. והנה אחרי 30 שנה אני חוזרת לבית ולזיכרונות עם הילדים והנכדים שלי. חוויה מרגשת ובלתי נשכחת.

הרגע שהבן המתוק שלי בן ה 9 זכה מקום ראשון בתחרות רובוטיקה בטכניון בחיפה

הרגע שלא ישכח השנה מחיי שהיינו מפונים מביתנו עזבנו חיים שלמים וחווינו חיים שלמים אחרים בעיר תל אביב הגדולה שאולי מיום היוולדי ביקרתי שם פעם אחת בחיי נהנו בכינו צחקנו נשברנו והתחזקנו עברנו חוויות הכרנו אנשים מדהימים וברוך השם חזרו לפינה שלנו האהובה הבית הטוב שלנו לשכונה השקטה ומאחלת שכל עם ישראל יהיו ערבים זה לזה.ואל תשכחו להיות טובים תמיד❤️

קל לי לחשוב על הרגע אותו לא אשכח, הרגע בו בישרו לי שאני הולכת להיות דודה! אחרי שנים ארוכות של ציפייה, אכזבות ותסכולים סוף סוף זה הגיע. ההורים שלי יהיו סבא וסבתא מושלמים, ואני מחכה כבר לפנק את הקטנה או הקטן :)

הרגע שלא אשכח בשנה האחרונה,היא שאימצתי את רמבו.כלב מהמם עם היסטוריה לא פשוטה.זה הכלב הראשון בחיי.אני בת 46,אמא לשניים.עשיתי את האימוץ עבור בני,ולבסוף מסתבר שזה היה עבורי.יש ביננו קשר עצום.
הכניס לנו אור ,צחוק והמון שמחת חיים לבית.

רגע מהשנה שחלפה שלא אשכח לעולם – 20 ביוני 2025
״סינדרלה באתונה״

בחודש יוני נסעתי עם חברה טובה לסופ״ש ארוך בנות בעיר אתונה , טיול שתכננו כבר הרבה זמן.
נחתנו בערב שבו נחתנו פרצה המלחמה עם איראן והשמים נסגרו. הסופ״ש הארוך התארך לשבועיים של חוסר ודאות, לחץ וחרדה על המשפחה בבית… אבל גם רגעים יפים בעיר המהממת הזו , מוזיקה שחודרת לנשמה וריקודים בטברנות.

כעבור 10 ימים שאנחנו ביקרנו כבר בכל מוזיאון ובכל חנות בעיר אתונה, נסענו לים. בחרנו לנסוע בשבת, ביום שבו אין סיכוי שאלעל יקפיץ אותנו לטיסת חילוץ. אחרי חום אימים של שבוע וחצי (מינימום 70 מעלות בצל!), סוף־סוף נכנסנו קצת למים. אבל אז פרצה סופה מטורפת ברקים, רעמים, כמעט צונאמי. בית הקפה שעל החוף כמעט קרס עלינו. רצנו רטובות לחלוטין לתחנת האוטובוס, ובחציית הכביש נשחף לי הכפכף של Havaianas (זה שקיבלתי בכלל מהאקס מחנות הדגל של המוצג בסאן פאולו, ברזיל).
נשארתי יחפה ברגל אחת, המומה לגמרי.

במזל, חנות רהיטים פתחה לנו את הדלת כדי שנתייבש ונחפש את התחנה הקרובה בגוגל מפס. קשרתי שקית בד על הרגל והמשכתי כך, יחפה־לבושה חצי־חצי, רטובה לגמרי באוטובוס ובמטרו, עד שהגענו לחנות של Havaianas ברחוב ארמו Ermou.

וככה, באמצע אתונה, עם שקית על רגל אחת וכפכף על השנייה – מצאתי את עצמי כמו סינדרלה גרסה מודרנית. רק שבמקום נסיך (או אל יווני) , חיכה לי זוג כפכפים חדש.

בארוע גיבוש שהיה לנו בעבודה לקחו אותנו לנופש במלון. בגלל חוסר הבטחון שלי לא הבאתי בגד ים, לא נכנסתי לבריכה, והתביישתי לרקוד בהופעה שהייתה בערב (טיפקס אתם אדירים!). כשישבתי מסתכלת על כולם מהצד, זה היה הרגע שפשוט נמאס לי לתת לפחד ולבושה לנהל אותי. הבנתי כמה הזדמנויות אני מפספסת בחיים בגלל שאני נמנעת מדברים ושמשהו פה צריך להשתנות. מאז אני מנסה, לאט לאט, לבחור בעצמי, לומדת שהעולם לא יקרוס, ושאף אחד לא יצחק עלי ושמותר לי ורצוי לשחרר ❤️

שבת בבוקר.החטופים משתחררים וחוזרים הביתה.התרגשות שיא.דמעות.שום דבר לא משתוה לזה.שום דבר בעולם.

הרגע הבלתי נשכח השנה הוא שאירחתי את הבנים שלי בביתי אחרי שאחד מהם היה בנתק ממני הרבה זמן, התרגשות עצומה ובלתי נשכחת…

אפילו לא יודעת ממה להתחיל. יש כל כך הרבה דברים טובים שקרו לי השנה שחלמתי עלהם בערך מגיל הנעורים. התחלתי לרקוד, התחלתי ללמוד מקצוע שכל כך רציתי(איפור ועיצוב שיער), עזבתי את המקום העבודה שלי לאחר 11שנים, הפחתי להיות אישה בת 50 שסוף סוף מגשימה את עצמה והכי משמעותי עבורי זה שעברתי ניתוח אורטוגנטי שנלחמתי עליו מגיל 17. ששינה לי את הפנים ואת החיים (קיבלתי אותי החדשה) שסוף סוף מקבלת ביטחון עצמי.
ולפני שהשנה נגמרת רוצה להיות אשת עסקים, כי השנה הזו לימדה אותי להגיד שמגיע לי.

הרגע הכי שזכור לי השנה שהילדה שלי בת 14 על הרצף האוטיסטי הצליחה ליזום חברות עם ילדה פעם ראשונה בחייה , אחרי שמכיתה א׳ היא הייתה בודדה ,מתוסכלת , עצובה, וכואבת ולא הצליחה לייצר חברות עם אף ילד . זה רגע שלא אשכח לעולם! הרגע המאושר בחיי לראות אותה שמחה מאושרת .

הרגע שבו עו"ד הדין שלי בישר לי שהילדים ישארו בבתי הספר קרובים אלי במשמורת משותפת
נלחמתי חודשים שזה יקרה.

הרגע שלא אשכח מהשנה האחרונה הוא הבוקר שאחרי פרוץ המבצע באיראן. אחרי לילה שכולם התעוררו למגוון צלילי האזעקות, בבוקר, שהיה יום שישי, יצאו כולם למין גיחת הצטיידות במרכולים והסופרים. קונים חלות לשבת ומייחלים לקצת שקט. רק רק העם שלנו יודע לחזור מחירום לשיגרה כל כך מהר ובכל כך הרבה עוצמת חיים!!

הרגע מהשנה האחרונה שאותו לא אשכח הוא הרגע בו התגייסו שני ילדיי בהפרש של חודשיים .רגע עוצמתי מרגש מלא בכי מצד אחד ואושר מצד שני שכל אחד מצא את יעודו.

אחרי כמעט שנתיים קשות שעוברות על כולנו בעקבות המלחמה , לא אשכח את החזרה של ירדן ביבס הביתה.
ישבתי מול המסך וחיכיתי לרגע שאראה אותו על המסך, בריא ושלם ועומד על שתי רגליים.
כול כך התרגשתי ובכיתי מאושר שלא אשכח זאת לעולם. לצערי לא זכינו לשובם בחיים של שירי והבנים .

נסיעה כל שבת לכיכר החטופים, כשהיו שחרורים מבורכים בעסקה. הבכי, ההקלה, תחושות הכעס והתסכול כשראינו באיזה מצב כולם יצאו.
זה הפך אצלי לשגרה- נסיעה של שבת בבוקר מירושלים לתל אביב, חיבוקים, חרדה, בכי משחרר, ואז הביתה לצהרים עם בן הזוג והילדים.
מתגעגעת לתחושות האלה, של ציפיה לטוב, לחופש, לבריאות ומנוחה, של אנשים ונשים שאינני מכירה כלל, אבל מרגישה כמו אחותם.
הלוואי ונזכה לעוד כמה שבתות כאלה בקרוב.

הרגע שלא אשכח לעולם הוא בתחילת נובמבר 2024 שהתחלתי לעבוד כמחנכת כיתה בבית ספר יסודי. החלטתי לעשות הסבה מתוך נתינה לילדים ולמענם. האמנתי שאשפר וצריך לעשות קצת אחרת. לשמוע אותם ולהיות שם בשבילם, חוץ מההוראה בכיתה. זו הייתה אבן דרך משמעותית מאוד בשבילי

לא אשכח את חזרת החטופות התצפיתניות.
הרגע המרגש לראותן חוזרות רגש אותנו בבית מאוד.

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הרגע שלא אשכח זה הרגע שגילו לי שהבן שלי על הרצף האוטיסטי

הרגע שלא אשכח מהשנה האחרונה הוא הרגע בו קיבלתי כמעט כל מה שרציתי בעבודה אחרי שנים של הבטחות וסבלנות וציפיה, שינוי תפקיד שינוי מקום העלאת שכר קביעות כל מה שרציתי אוהבת את העבודה והתפקיד ולכן הרגשתי שהסבלנות משתלמת ואכן צדקתי. ביום שקראו לי והודיעו לי לא היתה מאושרת ממני.וזה רגע שלגמרי לא אשכח

רגע שלא אשכח , ארבעת האחים שלי שני אחים ושני אחיות באו עם בני זוגן אלינו הביתה לארוחת ערב מרגשת במיוחד,15שנה לא דיברנו אני והם .
וב״ה ותודה לאל התבגרנו והבנו שהחיים קצרים וחבל על כל דקה שאני לא ביחד.

יש לנו קייטרינג לאירועים קטנים. התבקשנו להכין אירוע מושקע לגימלאים של מוסד ממשלתי וביקשו שהשקיעו בעיצוב ובאוירה.
הכנו מגשי עוגיות מעוצבות, וסביבם קישטנו את השולחנות באננסים טריים ובעציצים פורחים. הגמלאים נכנסו עטו על השולחנות תוך שניה לא נותרו לא אננסים, לא עוגות ולא עציצים, הכל נכנס לתיקים

הרגע שאני לא אשכח לעולם מהשנה הזו זה הרגע שבו היה החלק שלי להציג את הפרויקט הגמר ואני גם ככה מתרגשת ששכחתי לנשום ואז הקול שלי עלה באוקטבה והייתי צריכה לעצור ולהגיד סליחה שניה אני צריכה לנשום

רגע שלא אשכח זה שנרשמתי לקורס טבחות והצלחתי בו

הרגע שלא אשכח לעולם מהשנה האחרונה הוא החזרת החטופים

לעולם לא אשכח את 13.6 ב 3 בלילה.אני לבד בבית,פתאום אזעקה מלווה בהתראה הכי מבהילה שיכולה להיות שמתפרצת לטלפון.התראה קיצונית?! מה?! אני לבד! כמעט התעלפתי מבהלה.את מה שבא אחר כך כולנו כבר מכירים,אבל הרגע הראשוני המבהיל הזה לעולם יהיה טראומטי עבורי.

רגע שאני לא אשכח לעולם הוא כשעברתי השנה תקופה קשה בעבודה והחברים לעבודה הפתיעו והיו שם בשבילי תמיד,דאגו לי והיה להם אכפת…לא רגילה לזה לצערי ולכן זה רגע שאני אף פעם לא אשכח…