חופש אמיתי הרגשתי כשישבתי לבד באוטו אחרי שהורדתי את הילדים בקייטנה באמצע יולי. לא הייתה לי פגישה, לא טלפונים, לא ״אמממממאאאאא״ ברקע. רק אני והקפה שלי בחניה, שומעת שיר שלם בלי הפרעות. 7 דקות של אושר טהור. כמעט בכיתי מהתרגשות. זה לא חופשה במלדיביים – אבל זה היה רגע של גן עדן בתוך המזגן

שמי אירנה, הרגשתי חופש אמיתי אתמול בחוף הים גלי הגליל בעיר נהריה,בשעת הערב היינו עם המשפחה,כל כך נהננו ,שמש,ים,חול,רישרוש של הגלים,אויר צח,רק מחשבות טובות ותקווה למשהו טוב יותר שיגיע בימים המורכבים כאלה….נשאר לנו להודות על מה שיש ולהנות מכל רגע,כי אתה לא יודע מתי החופש האמיתי הזה יגמר

הפעם האחרונה שהרגשתי חופש אמיתי היה לפני ה 7.10 שנסענו לסיני ברצף 3 פעמים בקייץ ובסוכות ממש לפני האירוע הקשה
החיים בחוף הים הבתולי הפשטות והחיבור לטבע היו חופש אמיתי עבורי. שלווה נפשית ורוגע… מתגעגעת להרגשה כל כך

אחרי שנה ועשרה חודשים של חיים מול שדה קרב ורעשי פיצוצים בלתי פוסקים, סוף סוף הייתה לי ההזדמנות לצאת לחופשה ארוכה ומרגיעה בחו"ל. מדהים היה לראות את השקיות בעיניים נעלמות ואת העייפות נושרת לאט לאט. פתאום הרגשתי חיה שוב. צחקתי, ביליתי, הנמכתי פעילות. נראה לי שאין הגדרה טובה יותר לחופש אמיתי. מקווה שזה ייתן כוחות לחזור ולהתמודד עם המצב הקשה.

תחושת חופש אמיתי הרגשתי בטיול שעשיתי בין עבודות – התפטרתי מעבודה אחת שבה היה לי מאוד רע והתקבלתי לעבודה אחרת עם תאריך עתידי שאיפשר לי לטו"ס קצת לטייל. בניו זילנד היה הרבה שקט ונוף פראי, שעשיתי שם טיול heli-hike – מסוק שמעלה אותך לפסגת קרחון ושם מטיילים עם מדריך בשלג. ממש הצלחתי לרוקן את הראש והלב מכל המחשבות ולהנות מהעוצמתיות של הטבע

בדיוק עכשיו חזרתי משלושה שבועות בארצות הברית. הייתי בחוף המזרחי וטסנו לחוף המערבי. היה טיול מושלם. התנתקתי מעבודה, אנשים ומצבים והתרכזתי בעצמי. נתתי לגוף ולנפש לנוח ולחוות חוויות חדשות ומרגשות. הכרתי תרבות אחרת, נופים ואנשים. מודה שהיה לי קשה לחזור.

אחרי הצבא התחלתי לעבוד בסניף של רשת קרמים וסבונים מוכרת. לכאורה, הכל היה טוב ויפה, אבל אני סבלתי מלמכור לאנשים דברים מיותרים שהם לא באמת צריכים במחירים "לא זולים". העניין היה ניכר בכמות המכירות שלי חחח.
חיכיתי כבר להתחיל את הלימודים ולברוח מהמשרה הזו. אחרי המשמרת האחרונה, הרגשתי חופש אמיתי!
מאז אני מאחלת לעצמי לעבוד גם עד גיל 99 אבל במשהו מספק ומעניין שאני גם מאמינה בו.

הרגשתי חופש אמיתי כשטסתי לבד לדרום אמריקה לפני 7 שנים ושם חיכתה לי חברה אבל אחרי חודש שהבנו שאנחנו לא הכי מסתדרות הכי כדאי לפצל כוחות ועם כל הפחד שהיה לי אמרתי לעצמי זה או עכשיו או שאני ממשיכה להיות בבאסה לשארית הטיול ולא בא לי אז פרסמתי בקבוצת מטיילים מי רוצה לטייל איתי בבוקר שאחרי הקרנבל בברזיל ועם הבחורה הראשונה שענתה לי טיילתי אח״כ תקופה שרק צחקתי ועפתי על הטיול שלי ושמחתי שלא ויתרתי לעצמי והתגברתי על הפחד ומאז זה מלווה אותי בככ הרבה נקודות בחיים בדברים שאני יכולה להינות בהם לבד ולא לחכות לאחרים כי המפתח לאושר נמצא בידיים שלי:)

כבר עברו 4 שנים. בחוף לינדוס המושלם. עם כוס פינה קולדה ביד ושמש נעימה. כשהעולם עוד הרגיש קצת שפוי והיה מקום לאהבה.

הרגשתי חופש אמיתי כשחגגתי יום הולדת 30 בתאילנד לפני כמה שנים, לא רק בגלל האווירה האקזוטית אלא בעיקר בגלל הפרשי השעות עם הארץ שאיפשרו לי לחגוג כמה שעות בנחת, באמת להנות מיום ההולדת שלי מנותקת מהטלפון בלי תחושת פומו או חרדה ממי זכר אותי או לא, התקשר או לא. מאז אני משתדלת לשחזר את תחושת החופש הזו, השחרור הזה בכל יום הולדת ומתנתקת לכמה שעות מההמולה.

כשהתפטרתי מעבודה שלא עשתה לי טוב

היום בבוקר! כשהתינוק הקטן שלי החליט לפנק ב3 שעות שנת בוקר ואני התפנקתי על בוקר של שבת

חופש אמיתי חוויתי שעזבתי עבודה שחנקה אותי למרות שהשכר היה גבוה החלטתי להגשים את החלום שלי ולהיות דולה מאז אני חיה את החלום וכל יום הוא סיפוק עצום וכל לידה היא חוויה מעצימה

כשנפשתי ביום נישואים אני ובעלי בירושלים בתקופת הקורונה במלון ממילא והמלון היה כמעט ריק מאנשים בחודש אוגוסט. זאת פעם ראשונה שישנתי בירושלים בבית מלון. ונהנתי מאד לטייל בעיר המדהימה שלנו ולהרגיש אותה ואת האנרגיות המדהימות שלה וזה קורה לי כל פעם מחדש כשאני מגיעה לירושלים.

הרגשתי חופש אמיתי כשלקחנו עובדת זרה לבני שהוא עם צרכים מיוחדים . החופש האמיתי הוא בעיקר מול רגשות האשמה שאני לא איתו מספיק ולא יכולה לטפל בו כל היום . היום יש איתו כל הזמן מישהי שדואגת לו ומטפלת בו ואנחנו תמיד בסביבה .

הריני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

חופש אמיתי – ותמיד אני אומרת שיהיו בריאים! המשפחה – בעלי והילדים!
הרגשתי חופש אמיתי כשסגרו את דלת המטוס.
לא משנה לאן – העיקר שזה לא המטבח.
בלי כביסות, בלי קבוצות הורים, רק אני והדיוטי פרי.
ובחופשה אכלתי שוקולד בלי להתחלק.
נרדמתי בלי שמישהו קרא "אמאאאאאאאאאאאאא!".
התקלחתי בלי רעשי רקע שמחפשים אותי ושואלים בכל הבית איפה אמאאאאאאאא???????
בלי סירים ונעלים בסלון.
בלי כריכים ושעונים מעוררים.
בלי יציאה מהבית בשבע בבוקר ומרגישה כאילו כבר שש בערב…
מוסיפה ותמיד אומרת גם תודה על כל מה שיש ועל הכוחות לעשות הכל
אבל גם קצת חופש זה ה"דלק" לנשמה עד הפסקת הכוס קפה הבא ….

לפני כמה שנים, הרבה לפני הסדרה של ליאור רז ורותם סלע, הייתי בקירגיזסטן, אחת המדינות היפות והמיוחדות בעולם. הייתי מאושרת וחופשייה ביומיים של ניתוק מוחלט מהשגרה. בלי קליטה, במהלך פסטיבל הסוסים השנתי בהרים, ישנו ביורט והתחברו לגמרי לטבע ולשקט. שם הרגשתי חופש אמיתי

כמעט חופש אפשר? אני אמא לתינוק בן חמישה חודשים
אתמול הלכתי לישון בידיעה שמחר יש בייביסיטר ואני נוסעת לטיפול פנים שחיכיתי לו חודש וחצי!
קמה נרגשת ליום מרפא וכיף רק שלי – פותחת את הפלאפון ורואה הודעה מהקוסמטיקאית – נפלה במרגית ונקעה את היד
אין לתאר את כל הרגשות שעברו לי בראש
כמובן הכי חשוב שהמניקוריסטית בסדר

הרגשתי חופש אמיתי אחרי שיצאתי מזוגיות שלא עשתה לי טוב ורק הורידה לי. הפכתי להיות אישה חזקה ועצמאית שלא מפחדת לעשות שום דבר לבד

הייתי בטיול מסביב לעולם של 10 חודשים אבל הרגע שבו באמת יכולתי להרגע ולהרגיש בחופשה היה כאשר הגעתי לעיירה קטנה בספרד שהייתה מלאה בישראלים גם שמטיילים וגם שעשו רילוקשיין, עשיתי איתם סדר פסח וסוף סוף נרגעתי באמת.

אחרי שנתיים של מגורים אצל חמותי על כל הקושי המשתמע מכך, קנינו סופסוף בית. הוא היה צריך שיפוץ של איזה חודש חודש וחצי. נשארו כמה ימים לסיום השיפוץ וכבר ראיתי את הסוף אלא שאז הגיע השביעי לאוקטובר, השיפוץ נעצר כל הכלים עדין בתוך הבית סבבי מילואים בלתי נגמרים של בעלי…. ואחרי כמה חודשים של סיוט סופסוף עברנו. ואז מתחושת מחנק איומה הרגשתי באמת חופש אמיתי

הרגשתי חופש אמיתי כשהגעתי לבד לעיר זרה, בלי תכניות, בלי מישהו שמכיר אותי ובלי ציפיות. הסתובבתי ברחובות עם קפה ביד, האזנתי לשפה שלא הבנתי, וצחקתי לעצמי כששאלתי בפעם השלישית איך מגיעים לתחנה המרכזית. זה היה רגע שבו הייתי רק אני, בלי מסגרות ובלי רעשי רקע. פשוט אני מול העולם—וזה הרגיש כמו חופש.

בערב קיץ אחד נסענו כולנו לפיקניק ליד הירקון (נסיעה מחיפה). הילדים רצו יחפים, האוכל היה פשוט, וצחקנו עד שכאבה לנו הבטן (כי ברווזים, קייקים ו.. ילדים). השמש שקעה לאט, צובעת את המים במעין זהב כזה, ואני הסתכלתי עליהם וחשבתי — זה החופש שלי. לא צריך לברוח לשום מקום, החופש נמצא כאן, דרך העיניים שלהם, באהבה הזו, כמה מזל יש לנו שזה אפשרי. תודה

פעם אחרונה שהרגשתי חופש אמיתי היה לפני שנה בדיוק ביומולדת שלי כשפתחתי חשבון בנק נפרד עבור העסק שלי, לשם נכנסים ההכנסות שלי וההוצאות שלי. ועכשיו אחרי שנה בדיוק כשאני חוגגת יומולדת היום, אני יכולה לעקוב אחרי הרווחים שהיו בשנה האחרונה, להבין מה עשיתי נכון ומה יש לשפר, ואפילו להפקיד חסכון קטן על הרווחים.

מאז ה 7 באוקטובר אני מתקשה להרגיש חופש אמיתי. לפעמים אני עוצמת עיניים ונזכרת איך רכבתי על האופניים האדומות שלי בשדרות בן גוריון , בדרך לים. לובשת שמלה קצרה ורק מחכה להכנס למים.

באופן מעט אירוני, הרגשתי חופש אמיתי דווקא כשרצה הגורל וקיבלתי שיתוק פנים
זה קרה בשנה שעברה כשאני דקה לפני סיום התמחות ובמהלך תואר שני.
השיתוק אילץ אותי להפסיק הכל ולשים בצד לתקופה, כדי לתת לגוף הזדמנות להחלים, במנותק מכל גורמי הסטרס היומיומיים.
מצד אחד הייתי פיזית תקועה בבית, מנגד השתחררתי לגמרי מכל הציפיות של הסביבה, ממבחנים ומטלות, דד-ליינים והערכות ואפילו מלהראות טוב. יכולתי פשוט להתקיים בנחת.

הרגש של חופש אמיתי הגיע אליי לא ברגע דרמטי אחד, אלא בבוקר שקט לפני שנה וחצי, כשישבתי לבדי על המרפסת עם כוס קפה, עוד לפני שהבנות התעוררו.

כיועצת חינוכית ואמא לשתי בנות, אני רגילה שכל רגע ביומי שייך למישהו אחר. תלמידים הזקוקים להכוונה, הורים המחפשים עצות, הבנות שלי הצמאות לתשומת לב, בעלי הזקוק לשיחה. אפילו המחשבות שלי נראו תמיד עסוקות בפתרון בעיות של אחרים.

אבל באותו בוקר, משהו היה שונה. לא תכננתי את זה – פשוט התעוררתי מוקדם, והבית היה שקט. במקום לקפוץ לרוטינה היומית של הכנות ורשימות מטלות, בחרתי לשבת ולא לעשות כלום. לא לבדוק הודעות, לא לחשוב על היום שלפניי, לא להיות "במצב זמינות" לאף אחד.

לא היה לי שום מקום להגיע אליו, שום בעיה לפתור, שום אחד לשמח או לייעץ לו.

באותו רגע הבנתי חופש אמיתי זה לא לנסוע לחופשה או להשתחרר מאחריות. חופש אמיתי זה לזכור מי אני כשאני לא עסוקה בלהיות מה שאחרים צריכים שאהיה.

מאז אני שומרת על הרגע הזה של בוקר, פעמיים בשבוע. זה הפך להיות המתנה הכי יקרה שאני נותנת לעצמי עשר דקות של להיות פשוט אני, לא יותר ולא פחות. וכשאני חוזרת מהם ליום, אני מגלה שיש לי הרבה יותר לתת לכל האנשים האהובים עליי.

החופש האמיתי, לא נמדד בקילומטרים שעברתי או בכסף שהוצאתי, אלא ברגעים בהם בחרתי להיות נוכחת רק אצל עצמי.

הפעם האחרונה שהרגשתי חופש אמיתי הייתה כשהשארתי את הלפטופ בבית, בלי הודעה מוקדמת, ונסעתי ליומיים לצפון לבד.

בלי תכנון, בלי סלולרי ביד כל הזמן, רק אני, פסקול של כביש 90 פתוח, גולן פורח וקצת שקט בראש. לא עניתי למיילים, לא בדקתי וואטסאפים, ורק אחרי 24 שעות קלטתי – אף אחד לא מת. להפך. גם אני קצת חזרתי לחיים.

מאז, אני מנסה לשחזר את זה בכאילו – שעה בלי מסך, הליכה בלי פודקאסט, קפה שלא שותים תוך כדי שיחת זום. זה לא תמיד עובד, אבל הרגע ההוא בצפון מזכיר לי שאפשר.

הרגשתי חופש אמיתי בתקופת המלשביות שלי. אחרי כל העומס בבית הספר סוף סוף הרגשתי לא מחויבת לשום דבר,בלי לחץ להספיק דברים וללמוד כל היום דברים שאני לא בהכרח אוהבת. בתקופת המלשביות התחלתי לפרוח וללמוד עצמאית מה שאני אוהבת ורוצה ללמוד,עבדתי בעבודה שרציתי ופשוט מקסמתי את עצמי!

הרגשתי חופש אמיתי כשאמרתי לעצמי "רק ביס מהעוגה" ואז אכלתי את כולה..
עמדתי מול המראה ואמרתי
"אני לא מתחרטת אני משוחררת"

הרגשתי חופש אמיתי ברגע שניפגשתי עם בעלי והילדים באיטליה, כי הגעתי לשם כמה ימים לפניהם. זאת הייתה התקופה של איומים מאיראן על תקיפה ולא היה ברור אם יצליחו לטוס. לא אשכח את הרגע שהגעתי למלון והם כבר היו שם ופשוט רצו אליי, באותו רגע התחילה הרגשה אמיתית של חופשה והלב היה שלם.

השבוע פתחתי את אחד הבקרים בים, ישבתי בלי הטלפון להסתכל על הים, קראתי ספר (!!) ושתיתי קפה טעים והרגשתי חופש אמיתי אמיתי כזה שנכנס לתוך הסיסטם וממלא בחמצן

כשהארכתי את נסיעת העבודה ונשארתי לבד לגמרי בעיר אותה אני לא מכירה, נזכרתי מהו חופש אמיתי. ללא מחשבות על עבודה, פתאום בלי הלו"ז המשפחתי, חזרתי לכמה ימים אחורה בזמן, נטולת דאגות, נטולת מסגרות – פשוט אני עם עצמי חופשיה לשוטט בסקרנות, ללכת לאיבוד ולחזור חזרה.