לפני כמה זמן יצאתי עם בחור, הוא הכיר אותי לפני שנים, ופתאום קיבלתי ממנו טלפון, שעכשיו הוא פנוי, זוכר אותי מפעם ורוצה שניפגש. הסכמתי ונפגשנו. יצאנו לדייט, שתינו, והוא שילם. הודיתי בנימוס ועלינו לרכב בדרך לביתי. הוא שם את הטלפון במחזיק על הדשבורד, ואמר לי שימי ווייז.. אבל לא הייתה לי סוללה אז אמרתי לו שים אתה ולחצתי על הסמל של הווייז, וראיתי שהוא טוען מלא זמן, אז אמרתי לו מה זה לא הפעלת את המיקום או את האינטנרט?- אז הורדתי את השורה העליונה ולחצתי על אינטנרט ואני רואה שתוך כדי נהיגה הוא נלחץ.. ברגע ששמתי את האינטנרט פתאום נכנס מבול של הודעות עם תמונה של אישה ששמורה בתור "האישה שלי" וההודעה האחרונה הייתה לב רוטט. הייתי המומה ואמרתי לו מה זה אתם עוד בקשר? אז הוא אמר לי לא.. אבל היא עוד רודפת אחריי.. אז חשדתי אבל נזכרתי בכל הבחורות שנפגעו כשחתכו מגבר ברכב, אז שיתפתי פעולה והתנהגתי בטבעיות עד שהגענו הביתה. נפרדתי בנימוס ויום למחרת אמרתי שלא מתאים לי.. הבחור התפרץ עליי, אמר לי שאני לא מגיעה לקרסוליים שלה, שאני שמנה, והיא צעירה ממני ויותר יפה ותוך כדי שיחה הוא שולח לי תמונות שלהם מתחבקים. באתי לנתק והוא דרש שאתן לו את הכסף על השתייה ששתיתי. הזכרתי לו שנתתי לו צק מכובד בחתונה שלו וחסמתי אותו. הודיתי לאל שלא עשיתי לו סצינה ברכב, עוד הייתי עלולה להיפגע.

חשבתי לתומי שהבן שלי מבלה שעות מול המחשב במשחקי מחשב חובקי יבשת מאחורי הדלת הסגורה.
יום אחד, כשחיפשתי משהו בתיק שלו, גיליתי מחברת מלאה ברישומים מרשימים. כשהתעמתתי איתו, הוא גיחך: “ידעתי שלא תתני לי שקט אם תדעי שאני רוצה להיות אמן.”
עכשיו אני מחפשת לו גלריה!!! גאה בו.

האקס שלי התנשק עם מישהי אחרת (כשהיינו ביחד).
חשדתי שיש בניהם משהו, אבל שניהם טענו שלא.
ידיד שלי ראה אותם מתנשקים וסיפר לי. שאלתי את האישה האחרת, (שהייתה חברה) אם קרה משהו, היא טענה שלא. אחרי שאמרתי שראו אותם מתנשקים, היא התחילה לספר לי, אבל על מקרה אחר, שלא ידעתי על קיומו.
מסתבר שהיו כמה פעמים שהם היו ביחד.
מיותר לציין ששניהם כבר לא חברים שלי.

אחותי גרה בחו"ל, החצופה הזו בהריון הראשון שלה לא סיפרה לי כשהמקלון גילה לה שהיא הריונית סופסוף, גיליתי רק חודש לפני הלידה כשהעלתה סטטוס מרגש לאינסטה. גם כן אחות קטנה…

יצאתי עם מישהו במשך 10 חודשים ורק אחרי שנפרדנו ונשארנו בקשר חברי גיליתי שהוא עיוור צבעים – הוא לא סיפר כי חשש שאפרד ממנו.
הופתעתי לגלות תוך כדי משחק של אמת ושקר במהלך מסיבה שהיינו בה.
אגב, אנחנו חברים טובים עד היום וצוחקים על זה.

בן הזוג שלי קנה טבעת ותכנן להפתיע אותי בטיול משותף לפראג וברגע הנכון לשלוף את הטבעת. בפועל, בשדה התעופה עוכבתי פתאום על ידי שוטרי הנמל בגלל טעות בהדפסה של הדרכון שלי. לא היו איתי מלבד דרכון תעודות אחרות שיוכיחו שאני מי שאני.מחוץ לחדר הזכוכיות בו נחקרתי, אני רואה את בן הזוג שלי לחוץ מאי פעם, כמובן מזה שנפספס את הטיסה, אבל אז גם קלטתי שיש לו משהו בכיס הימני.הבזיקה בי הבנה, ויצאתי לרגע מהערפול המוחי שהיה לי מול השוטרים. התחלתי לתת פרטים מזהים על קרובי משפחה כדי להוכיח שהדרכון אמיתי ולא מזויף. בסוף איכשהו הם השתכנעו. הספקנו ממש בריצה להגיע אל המטוס ברגעים האחרונים. באותו הערב גיליתי שצדקתי ומה שהיה בכיס לא היה חבילת סוכריות תיק-תק, אלא קופסה של טבעת. אמרתי כן, מפה לשם שלושה ילדים וסיפור מצחיק שהולך איתנו הלאה. 

אמא שלי, שתמיד אהבה לייעץ על זוגיות, שמרה ממני סוד שהייתי בטוחה שלעולם לא אשמע: היא נפגשה בסתר עם החבר לשעבר שלי! היא רק רצתה “לסגור פינה” ולהבין למה הוא לא הבין איזו בת מדהימה יש לה. גיליתי כשנתקלתי במקרה במסרון ממנו, שנשלח אליה עם אמוג’י של קפה. כשהתעמתתי איתה, היא ענתה: “אל תדאגי, אני עדיין בצד שלך. פשוט הייתי צריכה לבדוק אם הוא חכם כמו שאני חשבתי שהוא טיפש.”

תמיד חשבתי שאבא שלי הוא אדם קר ומעשי, שכל חייו סובבים סביב עבודה ומשפחה.
אבל כנראה שלכל דבר יש סיבה ויום אחד בזמן שסידרתי את המחסן, מצאתי גיטרה ישנה עם תווים כתובים בכתב היד שלו. כששאלתי אותו על זה, הוא היסס ושיתף במבוכה קטנה: “פעם חלמתי להיות מוזיקאי, אבל החיים כיוונו אחרת.” מאותו רגע הבנתי שהאדם הגדול הזה, אבא שלי, שתמיד נראה חזק ובלתי פגיע, מסתיר בתוכו רוך וחלומות שלא מומשו.
מאז, אני מבקשת ממנו לנגן בכל פעם שהוא מוכן – והוא מנגן כאילו לא הפסיק מעולם

הכלבה שלי הסתירה ממני שהיא יודעת לפתוח את המקרר.
הייתי חוזרת מהעבודה במשך שבועיים ולא הייתי מבינה למה נעלמים לי דברים מהמקרר או שיש לכלוך זרוק. גם היא לא היתה עושה את זה כל יום אז היה לי קשה לעקוב
פעם אחת חזרתי וראיתי אותה זוללת תוך כדי שהמקרר פתוח. אני צחקתי ולה היה את הפרצוף האשם הכי חמוד בעולם

אבא שלי נהרג במלחמת יום כיפור כשהייתי תינוקת, וגם קיבל עיטור המופת על פועלו באותה מלחמה. אמא שלי מספרת שהרגישה כל השנים שהחברים ליחידה שלו שמרו ממנה סוד, היו עוברים למדרכה השניה כשראו אותה כדי לא לדבר… חמישים שנה אחר כך הזמינו אותי לשאת דברים במפגש של היחידה שלו, ושם בפעם הראשונה סיפרו לנו שהוא נהרג בכלל מאש כוחותינו… בטעות… סוד שלא סיפרו לנו חמישים שנה.

ולכן תמיד צריך לזכור – מלחמות זה באלגן גדול ותמיד יש הרוגים מאש כוחותינו. פעם שמרו את זה בסוד כמוס. אחרי ה 7.10 הכנתי את עצמי נפשית שגם הפעם יהיו הרוגים מאש כוחותינו, ולצערי לא הופתעתי בכלל כשהחטופים היקרים שהצליחו לברוח נורו בטעות. כמה כואב וחסר תכלית כשזה מכוחותינו…

זה הסוד ששמרו ממני 50 שנה.

בעיצומו של ערב בנות הגענו כל החבורה לדבר על בנים וסיפורי מיטה, בשיא השיכרות אחת החברות הייתה מאוד דברנית ושיכורה וכשהתחלתי לדבר על האקס (איתו הייתי בזוגיות יותר מחמש שנים) היא התחילה להסכים איתי על כל מיני פרטים אינטימיים ועוד הוסיפה סיפורים משלה!!
ככה גיליתי שהיא יוצאת איתו כבר חודשיים בלי לומר מילה.

כשסבתא שלי חלתה בסרטן, היא ביקשה לא לספר לאף אחד מלבד שני הילדים שלה.
היא לא רצתה לצער את כולם. היה לנו קשר כל כך קרוב ומיוחד שרק עצם המחשבה עליה חולה היה מערער את עולמי. היא חשבה שהמחלה בשליטה ויכולה להיבלם.
לצערי ההחלטה הזאת מנעה ממני להיפרד ממנה כמו שצריך, ובמקום שהפרידה תהיה הדרגתית היא הגיעה ברגע אחד כואב במיוחד.

בכיתה ד' עברנו לשכונה חדשה והתחלתי בית ספר חדש, שם לא הכרתי ילדים. כעבור כמה ימים נפוצה שמועה בכיתה שיש לי כינים וזכיתי לכינוי "כינמת". זו הייתה "קבלת פנים" קשה עבור ילדה קטנה בסביבה חדשה, ולקח הרבה זמן, עד שהצלחתי לגבור על המקום הדחוי שנדחקתי אליו ולייצר לי חברים וחברות. אף פעם לא ידעתי מי הפיץ את אותה שמועה. לימים, כשכבר הפכנו אנשים בוגרים, קיבלתי יום אחד טלפון, בצאת יום כיפור, מהצד השני של הקו הייתה מי שהייתה הילדה שהחלה
את השמועה. היא לקחה החלטה באותו יום כיפור להתוודות ולבקש את סליחתי. המחווה הזו מאוד ריגשה אותי והבנתי שגם עבורה, הסוד ששמרה בבטן, היה קשה. כמובן שסלחתי והרגשתי שפצע קטן שעוד נשאר אצלי אי שם, החלים ונסגר.

בעלי הסתיר ממני שקולגה בעבודה שלחה לו צילום מסך של כדור נגד מיגרנות, בידיעה שאני והבת שלנו סובלות ממיגרנות כי זה נראה לו בזבוז של כסף. חשבתי שהוא לא ענה להודעות כי קרס לו הטלפון אז החלטתי לבדוק ומצאתי את הפרטים על הכדור

חברה טובה שלי שמרה סוד מאוד גדול במשך תקופה ארוכה. בסוף, גיליתי אותו במקרה כשהיא השאירה את הטלפון שלה פתוח על הודעה שקפצה. לא התכוונתי לראות, אבל זה פשוט היה שם. ראיתי הודעה שבה דיברו על זה שהיא מתכננת לעבור לגור בחו"ל לתקופה ארוכה, משהו שהיא מעולם לא סיפרה לי. ההודעה הייתה חלק משיחה עם מישהו קרוב אליה, שבה דיברו על כל הסידורים והתוכניות למעבר. זה היה מפתיע מאוד, כי חשבתי שאנחנו משתפות הכל.

בתקופת הקורונה, היה לי יום הולדת ובעלי נעלם לכמה שעות ולא הבנתי למה. בדיעבד הסתבר שהוא חילק קפקייקס לכל החברות שלי כדי שיחגגו איתי בזום יום הולדת

חברה באה לביקור לכבוד היום הולדת של אמא שלה, ראיתי את האמא בסופר 4 ימים לפני המסיבה הגדולה ותוך כדי שיחה סיפרתי לה כמה אני מתרגשת שהבת שלה מגיעה

גיליתי מכתבת חשיפה ברשת שהסתירו ממני שיש גוף בשם WOMEN FRIENDLY או בשמו האחר "מלוות BOT" שעוזר לנשים היפוכונדריות או כאלה שפוחדות מבדיקות רפואיות. בעצם גולת הכותרת הוא המסמך המתווך שלהן שנקרא "מסמך WF" שאותו ממלאים גם הצוות וגם המטופלת. הבעיה היא שאין תבנית לדוגמה למסמך כמו שיש לכל גוף אחר כדי לאפשר לנו להחליט אם משתלם למלא את הטופס. יותר מזה, שהאתר שלהן לא נגיש (וזה לא רק בגלל העדר המסמך), ואין מענה בנושא מהאחראים.

הבוסית שלי בעבודה עוזבת למחלקה אחרת ואני והיא בקשר טוב אבל היה אסור לה לספר לי היא רק אמרה :"אני מתכננת משהו כיף אבל אסור לי לגלות עדיין" ואז מישהו אחר מהעבודה בא להגיד לי שמעת שאולי * עוזבת ?! בהתחלה לא האמנתי אבל אז היא סיפרה לי ..שיחקתי אותה שאני לא יודעת את הסוד

אחותי וארוסה עברו לחו"ל לפני חצי שנה לצרכי עבודה, לפני כמה ימים היא הודיעה לנו שהם התחתנו לפני תקופה, הסיבה שהיא שמרה את זה בסוד הייתה שהנישואין היו לצורך בירוקרטי והיא עדיין רוצה לארגן מסיבה, אז זה לא היה נראה לה עניין ששווה לעדכן לגביו, אבל אז ההורים גילו אז היא הייתה צריכה להסביר את העניין לכולם.

אחותי הגדולה הסתירה ממני שהיא בהריון ומי שגילה לי היה התינוק שלה בן השנתיים שאמר לי "יש לי סוד לאמא יש אח בבטן". בגדול הוא סיפר את זה לכל המשפחה וככה גילינו שהיא בהריון

כשהייתי קטנה ההורים שמרו בסוד את חיפוש הדירה והמעבר וגיליתי כשהתעוררתי משינה בלילה ושמעתי אותם מדברים. הם לא רצו לשתף אותנו עד שהמעבר לא יהייה בטוח ויחתם אבל אני דווקא ממש שמחתי. התלהבתי מהרעיון של חדר חדש ומגרש משחקים חדש, הסוד הגדול התגלה כדבר חיובי ומרגש

כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים, גם בעברית וגם באנגלית כי הייתי עולה חדשה מארה"ב. אחד הספרים שקראתי כמה פעמים בשתי השפות ומאד אהבתי היה הספר "אורה הכפולה" של אריך קסטנר. הספר הקסים אותי והתיישב לי על התחושה כאילו משהו או יותר נכון מישהו חסר לי כל הזמן. כל חיי, כולל בילדות, הרגשתי כאילו יש לי תאומ/ה, חצי שני, איפהשהו בעולם. להפתעתי, יום אחד כשדיברתי על תחושותיי עם אמא שלי ודודה שלי, הן סיפרו לי שהייתי אמורה להיות תאומה ! נדהמתי. מסתבר שהתאום שלי מת בחודש השביעי ואני הייתי חודשים באינקובטור כי נולדתי במשקל של 900 גרם. עד אז ידעתי רק על האינקובטור אבל לא היה לי מושג שהייתי צריכה להיות תאומה.