כשהיינו סטודנטים עניים ולא היה מצב לתקציב לשופינג של מותרות הייתי מוצאת את עצמי מסתובבת בקניון רק בשביל לראות ולשטוף את העניים. אז אהבנתי שזו לא רק אהבה לשופינג אלא ממש בגדר צורך אצלי. ממש מזל שהתעשרנו קצת מאז ואפשר גם לקנות בכיף ולא רק לראות;)

היתה לי הארה שאני מכורה לשופינג באחד מאישוני הלילה-כשמצאתי את עצמי לילה אחר לילה בהם אני לא מצליחה להירדם לא קוראת ספר אלא ממלאת עגלות עם פריטי 'בידינג'. עד היום אני מתכננת את שעות השינה שלי סביב הדד־ליינים של הבידים כדי לא לפספס מציאות. לפעמים אני דואגת לתזכורת בשעון המעורר, מוודאת שאני מציעה את ההצעה הכי גבוהה, סופרת את השניות האחרונות וחוזרת לישון (זה לוקח פחות זמן אפילו מאשר ללכת לחנויות, והפרקטיות הזו מתאימה ללוח הזמנים הצפוף שלי). כמובן שהכיף הכי גדול זה לראות אילו פריטים הפכו לשלי כשאני מתעוררת בבוקר ומסתכלת על החיובים.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מכורה לשופינג, בעיניי זה לפעמים אפילו מרגיע יותר ממדיטציה ואם מנהל הבנק היה מקבל את זה ברוח טובה ומניח לי, סביר להניח שהייתי מבלה ימים שלמים בקניות.
כי אין יותר נעים מריח של בגד חדש. במשרד הן כולם כבר יודעות זאת ומציעות לי דרך קבע לעשות הסבה ולעבוד בתור סטייליסטית, להגשים את עצמי כי הן כבר יודעת באוטומאט נרתמת גם מבלי שמבקשים לעזור לכולם למצוא את הבגד שהכי מתאים בשבילם.
כשהתחתנתי, לא הצלחתי לבחור מבין שלוש שמלות אז החלטתי לקחת את כולן. נכון הרגשתי קצת כמו דוגמנית בתצוגת אופנה אבל למי בכלל אכפת? העיקר שזה נראה פשוט מושלם.
גם בתקופת ההריון לא קפאתי על השמרים בנושא השופינג ודאגתי למלתחה מרעננת ואינסופית בצורה מוגזמת וכשנולדו התאומות גיליתי שהרבה יותר קשה לארגן בבוקר שלוש נשים כשהארונות מפוצצים בגדים עמוסי טיקטים. פה התחיל המפנה…הפכתי למכורת שופינג (שמנסה שזה יהיה) בשליטה.

אני הבנתי שאני מכורה לשופינג לפני עשור בערך, כשגיליתי את העולם של אתרי קניות אונליין!
עד אז חשבתי שאני בחורה רגילה לגמרי שנהנית להיכנס לקניון מידי פעם ולקנות בגדים. ואז התחילו להגיע אלי חבילות אחרי חבילות (וזה לא סותר את הביקורים בקניון כמובן..) והמקום הפנוי בארון הלך והצטצמם הבנתי שאני מכורה קשות!!! יש ימים שהבית מוצץ בקרטונים ושקיות שהגיעו מאיביי, אסוס, סטייל ריבר, אלי אקספרס, נקסט ובשנים האחרונות גם החברות הישראליות שהצטרפו למגיפה והשיקו חנויות אונליין.. בדואר כבר מכירים אותי ויש לי שליח קבוע שיודע בדיוק באיזה שעות אני בעבודה ובאיזה שעות בבית! חחח

הבנתי את זה כשיומיים אחרי שנעלתי את הנעליים שפינטזתי וקניתי אותם בהמון כסף, כבר לא היה בא לי עליהם והחלטתי לרכוש אחרות, וכששוב כבר לא היה בא לי עליהם והיה לי צורך בחדשות, הבנתי שזו בעיה יקרה התמכרותית, זה היה לפני שנתיים, מאז אני מאוזנת יותר עם מעידות פה ושם ופה

אני הבנתי שאני מכורה כשבן זוגי עבר מלחלוק איתי חצי ארון
הוא הצטמצם למדף (אחרי שזרקתי לו בגדים "מיותרים")
ומהמדף הבגדים שלו עברו לקרטון ליד הארון…
:)

תמיד אמרו לי שאני מכורה לקניות ותמיד ידעתי כמה אני אוהבת לקנות אבל רק לאחרונה הבנתי שאני מכורה לזה באמת…מכורה להרגשה שאני חשה בכל פעם שאני קונה, וכבר לא משנה בכלל אם זה עבורי או שזה מתנה למישהו, או משהו שהילדים צריכים וכו'. ולשנה החדשה שרק התחילה החלטתי ללמוד לשלוט בזה ולעצור את זה כי הבנתי איך פגעתי בעצם במשפחה שלי לאורך השנים בגלל ההתמכרות הזאת. אז…שיהיה לי בהצלחה!

בפעם האחרונה שהייתי בחו"ל,שהינו במרחק של שעה וחצי מהעיר. אז לקחתי מונית הלוך חזור שעלתה לי יותר מהקניות-זו לא הפעם הראשונה שעשיתי זאת ובטח לא תהיה האחרונה.
העיקר שהאכלתי את שד הקניות שלי. שד הקניות הממזרי שלי שיושב אצלי עמוק בבטן וזומם מזימות דרקוניות להשתלט עלי כבר עשור שלם.
אני מחליפים אאוטפיטים כמה פעמים ביום והולכת לאירועים גם אם הם לא סופר־מעניינים רק כדי ללבוש את השמלות ואת פריטי ה'בלינג' שאספתי במשך השנים . יש לי כמות מטורפת של מעילים, כפפות, כובעים, אקסוסריז – הכל מהכל. אפילו את ארון הבגדים התאמתי במיוחד ל'מחלת' הקניות שלי-עיצבתי אותו בהזמנה מיוחדת שיתאים בדיוק לאוסף שלי. ומעבר ליד שעוד נטויה לבאות … כך גם המדפים!

הבנתי שאני מכורה לקניות שסיימתי בסיס כחיילת מרוששת בלי משכורת בקרייה וחיכיתי לאוטובוס בנחלת בנימין. היה עיכוב של חצי שעה ובנתיים הספקתי לקנות נעליים, משקפי שמש, עגילים, שרשרת ותמונה לחדר (?!) בשוק הכרמל. מישהו צעק ״כל הכבוד לצה״ל״ ..

כשבעלי בא אליי בהתלהבות שאירגן ירח דבש קסום בהפתעה, עם לוז ותכונית מלאה לשבועיים ואני שאלתי אותו אם יש.באזור קניונים שווים ואם השאיר מספיק זמן אליהם

כשראיתי בתוכנית בוקר ביום שישי את היוזמה של עמותת 'חיבוק ראשון' שבה ניתן לרכוש צמיד מהמם שההכנסות ממנו הן תרומה לעמותה, הבנתי שאני מכורה לשופינג…אבל במטרה טובה!! מיד לאחר מכן גיליתי שלא סתם אהבתי את התכשיט (מעבר ליוזמה הברוכה)- המעצבת שמשתפת פעולה עם היוזמה המדהימה הזאת היא לא אחרת מאשר שלומית אופיר.
אז בקיצור.שופינג למטרה טובה זה משתלם לגמריי לכולם :)

הבנתי שאני מכורה לשופינג אונליין רק כשהדוור התחיל להתקשר אלי ישירות כל בוקר, להודיע שיש לי ערמת חבילות בדרך, וכשבמקביל גם תיבת האינבוקס שלי מלאהההה עד אפס מקום בהודעות על משלוחים שבדרך. שמישהו יעזור לי כי גם חשבון הבנק עלול לקרוס בקרוב

ברגע שהתחלתי לגלות עניין בתדפיס פרטי האשראי שלי וראיתי את שלל החנויות שכיכבו בו מידי חודש הבנתי שאני בבעיה…כשחשבתי שאני אולי הוזה והשתמשתי ביישומון כזה שמפלח את ההוצאות לנושאים כבר הבנתי שאני מכורה. לחלוטין.
מיותר לציין שההתמכרות מוחרפת בחופשות לידה משעממות,כשאני סתם רוצה לנקות את הראש וכמובן בח ג י ם כשאז יש סיבה למסיבה וההתמכרות לשופינג מאבדת כל רסן.

הבנתי שאני מכורה לשופינג ברגע שהבנתי שלא משנה כמה בגדים חדשים טרנדיים ויפים יש לי בארון אני תמיד ארצה עוד. לכן החלטתי לעשות סדר אחת ולתמידבארון, ולהשתמש בבגדים שלי בצורה חכמה כך שזה לא יראה כאילו יש לי שלושה סטים קבועים ליציאה. עכשיו, אחת לכמה חודשים אני עושה סיבוב קניות כדי למלא את המלתחה או קנייה נקודתית כשאני ממש דלוקה על פריט שראיתי איפשהוא…

אחרי ארבע שנים בצבא נרשמתי סוף סוף לאוניברסיטה ללימודים.
בשבוע לפני תחילת הלימודים פתחתי את הארון ופתאום ירדה לי ההבנה שאין לי שום בגד "אזרחי" ללבוש לשבוע הראשון ללימודים.
וכך אחרי 4 שנים של מדים רצתי לקניון כדי לקנות כמה דברים ללבוש.
בסוף היום חזרתי רק כשהאשראי שלי סירב וזו הייתה ההתחלה של ההתמכרות.
היום, שנתיים אחרי האירוע, אין לי ס"מ פנוי בארון..

את מבינה שאת מכורה לקניות כשאת עובדת בכוחות הבטחון, אין לך גישה לאינטרנט ולסמארטפון במשך כל יום העבודה אבל יש לך תזכורת בלו"ז לרוץ אחת לשעה למחשב היחיד עם אינטרנט בכל הקומה כדי לרפרש את האתרים עם הפריטים שאת אורבת להם כדי לבדוק אם חזרו למלאי (וגם מבקשים ממך להפסיק לשמור פריטים במועדפים באותו מחשב. לא יקרה :)).

תמיד הבנתי שאני מכורה לקניות.
אני לא יכולה לשבת בבית אחרי העבודה.
חייבת לעריך את החנויות. חייבת את ההרגשה להוציא ויזה ולשלם. חייבת את ההרגשה של השקיות. את הריח של בגדים חדשים.
מקבלת אנדרנלין בכול הגוף!!!! אין ולא יהיה יותר כפי משהוא חוץ מי קניות!!!

…

הבנתי שאני מכורה לשופינג ביום שקניתי לבת שלי, אנה בת השנתיים, נעלי TOMS ב- STORY בדיזינגוף. הנעליים מתוקות ומהממות עליה!
מאז אני מגיעה לחנות פעמיים בשנה (אנחנו גרים בים המלח… ורוצות לשמור על הסטייל) לקנות נעליים לי ולה

אני מגלה על עצמי שאני מכורה לשופינג כל פעם מחדש באמצעות הריגוש שמתעורר אצלי בלב שאני בתהליך הקנייה עצמו.
ההתרגשות הראשונית שבה אני מוצאת פריט יפה ומרגש בחנות, מדידת הפריט וההרגשה שהוא מחמיא לי, וכמובן הידיעה שהפריט הוא בבעלותי והוא שלי לעולמים.
כל התחושות הקטנות האלה הן אוסף של ריגושים קטנים שיוצרים חוייה שאני רוצה לחזור עליה שוב ושוב.

הרגע שהבנתי שאני מכורה לשופינג היה כשהייתי ב- Story וקניתי לבת שלי, אנה בת השנתיים, נעליים של TOMS, בצבע מושלם!
הנעליים מתוקות ומהממות עליה במיוחד!

חוצמזה, אספר בנימה אישית שאני ״מכורה״ לשלומית אופיר כבר למעלה מ- 11 שנה, עוד לפני שהיו לה חנויות והייתה מוכרת תכשיטים בדוכנים בירידי מעצבים… התכשיטים שקניתי אז עדיין מלווים אותי. בכל מקום שאני הולכת שואלים אותי של מי התכשיטים ותמיד אני עונה בגאווה!
שנה טובה!

הרגע בו הבנתי שאני מכורה לשופינג היה כשגיליתי שבזבזתי את כל דמי הלידה שלי בסך כמעט 50 אלף שקלים בחודש אחד!!! הייתי בחופשת לידה והייתי יוצאת כמעט כל יום עם העגלה לקניון וקונה וקונה קונה …

לפני ארבע שנים התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש , שם הכרתי בחור מקסים ( שהיום הוא בן זוגי ) שמצא חן בעייני ורציתי להרשים אותו . כל יום בערב חשבתי שעות על מה ללבוש מחר לעבודה , איזו שרשרת לענוד וכו' .בגלל שאני לא מבינה בדברים האלה החלטתי לעשות שופינג עם סטייליסטית והיא לימדה אותי מה מתאים לי ללבוש לפי מבנה הגוף שלי , איזה צבעים מחמיאים לי , איך משלבים כמה סגנונות יחד ואני פשוט התאהבתי בללכת לקניון , לעשות סיבוב ברשתות האופנה המובילות ,למדוד בגדים ולקנות ואח"כ להשוויץ בעבודה, לקבל מחמאות ולתת טיפים לחברות .

מתי הבנתי שאני מכורה לשופינג? הרבה יותר מדי מאוחר! אחרי שחברות פנו אלי כל הזמן כדי למצוא להן את הדבר הכי שווה הבא בעלי אקספרס, והרגשתי כמו יבואן רשמי מטעם עצמי, הבנתי שאולי הלכתי קצת רחוק מדי..

הבנתי שאני מכורה לשופינג אחרי הצבא. השתחררתי עם פלוס מאוד יפה בבנק (לא היו לי הרבה הוצאות בזמן השירות..) שאחרי זמן קצר מאוד נעלם כלא היה. רק כשניסיתי לחשוב לאן הכסף ברח, הבנתי שכמעט כל פעם שהייתי יוצאת הייתי קונה "רק משהו קטן.." לאט לאט (או בעצם מהר מהר) הדברים הקטנים תפחו וגדלו, וכך הארון התמלא לו בחולצות, מכנסיים, נעליים, וחשבון הבנק התרוקן ;)

אני הבנתי שאני מכורנ לשופינג שביזבזתי 1000 שח בזמן שחיכיתי לאוטובוס בתחנה בקניות.

מתי הבנתי שאני מכורה לשופינג? מהיום שבו התחלתי להשתכר בכוחות עצמי, אי שם בגיל 16 מבייביסיטר שעשיתי לילדי השכנים, כבר מאז שאפתי והתמכרתי קשות לקניות בדגש על נעליים ותכשיטים, זו אחת מההנאות והאהבות הגדולות שלי, אוהבת לקנות והרבה ולא רק לעצמי אלא גם ליקרים לי

הכניסה הראשונה שלי לאסוס… מיותר לציין שקניתי כל כך הרבה שמספיק לי עד היום.

הרגע שהבנתי שאני מ כ ו ר ה לשופינג היה בצבא, כשבסוף כל יום במקום לתפוס אוטובוס לפתח תקווה, הייתי עולה על קו לעזריאלי- כל יום! וכמובן שלא הייתי חוזרת הביתה בידיים ריקות, חבל שרק בסופי שבוע היתה לי הזדמנות להנות מכל הרכישות השוות ;)

הבנתי שאני מכורה וחולה על שופינג כבר בגיל קטן. תמיד הייתי הולכת עם אימי לסידורים, לקניות, לבנק או סתם להסתובב בקניון. תמיד נכנסנו לחנויות בגדים ואהבתי לראות את הקולקציות החדשות, את התכשיטים החדשים בדוכנים וכל מה שהקניון מציע על סטייל. היינו קונות משהו, מבלות, יושבות בבית קפה/מסעדות. הכי כייף שופינג עם אמא היא תגיד לך את האמת מה מחמיא ומה לא, בעוד שחברות לפעמים סתם יחמיאו כדי לא להביע דעה/לבאס.

הרגע שהבנתי שאני מכורה לשופינג היה שעשיתי הזמנה מאסוס, והבטחתי שזו תהיה האחרונה כי אני טסה לחול.אבל אז חברה רצתה להזמין בעצמה ולא הגיעה לסכום המינימלי בשביל משלוח חינם אז ישר הצעתי שאצטרף לקנייה למרות שלא ידעתי מה לקנות- התחלתי אפילו להסתכל על פיג'מות.

הבנתי שאני מכורה לשופינג כשהייתי שבוע בארה״ב וכל יום ביליתי בחנויות אחרות. אחרי השבוע הזה הייתי די עייפה וחשבתי שלא אוכל יותר לעולם לבקר בעוד חנות אבל אחרי שבוע כבר הלכתי שוב לקניות :)

אני מאוד אוהבת שופינג….אבל אף פעם לא הוצאתי הרבה מאוד כסף על שופינג כיוון שאף פעם לא היה לי מספיק כסף לבזבז!!
אני סטודנטית כבר המון שנים תואר ראשון ואז שני וממש חושבת על דוקטורט כרגע ואף פעם לא הצלחתי להיכנס לקניון לקנות ככול העולה על רוחי אלא רק מה שהייתי ממש צריכה. כי כל הכסף שלי היה יורד על שכר לימוד…שתמיד שילמתי בעצמי ללא עזרה וזה ממש קשה.
אני חושבת שרק כאשר אני יוצאת מהקניון עם תחושה מבאסת שלא קניתי את השמלה המהממת או המעיל שראיתי אני מבינה שאני אוהבת שופינג:)

כשנסעתי לקניון עם בעלי והוא השאיר את הויזה אצלו הביא לי 50 שקל ואמר תתפרעי ואל תחזירי עודף

ההבנה שאני מכורה לשופינג נחתה אצלי ממש עכשו.אני בשבוע 41 להריון ונאלצת להגיע כל שלושה ימים לבדיקות אצל הרופא..מפה לשם אחרי כל בדיקה כזו שמלווה בחשש ומתח אני עוצרת בקניון הקרוב ומחפשת משהו לשמח בו את עצמי.וגם מוצאת….שרשרת עדינה או אפילו גרביים משוגעות.ומיד המצברוח משתפר פלאים.אני רק מקוה שהפיצית הקטנה לא מפנימה את העניין כבר מהבטן.

שירה

בניו יורק לאחר 11! שעות של קניות מ בלי הפסקה בגרזי גרדן הבנתי שמצבי קשה …כמעט ננעלתי בתוך הקניון כי ההיתי עסוקה לסדר את השקיות