יש דבר אחד …רק אחד… שעוצר אותי מללבוש את מה שבאמת אני רוצה…והוא דווקא חוש הביקורת העצמית המפותח יתר על המידה שלי. אני לא מרשה לעצמי לקנות נעליים פתוחות באצבעות, כיוון שאני לא אוהבת את האצבעות שלי. בחורף זו לא בעיה, אבל בקיץ אני מוצאת את עצמי מסתובבת בחנויות ונעצבת למראה הסנדלים היפים בצבעים ובסגנונות המגוונים. לא אחת מדדתי זוג סנדלים פתוחים, שפשוט לא עמדתי בפניהם, אבל לא הרשיתי לעצמי לקנות אותם בסופו של דבר. וכך, שנה אחר שנה, אני מגיעה למדף עם הנעליים הסגורות וקונה זוג נוסף, דומה למדי לקודמו, סגור במקדימה…
מחכה בנרות ליום בו אצא ממחנה ה”מתי יהיה לי אומץ” ואעבור למחנה ה”מי שלא נאה לו שלא יסתכל”. אומץ בסופו של יום צריך באמת בשביל לעשות באנג’י או בשביל להמר על כל כספך בבורסה, בטח לא עבור בגדים.

אני 1.83 ס״מ ככה שאני , לצערי, גבוהה מדי לכל מגוון נעלי העקב ,
נמוכות כגבוהות… ככה שדי כולן במקרה שלי מחוץ לתחום !!
מצד שני אני מכורה ללוק הגבעולי והמוארך וכלכך הייתי רוצה אפילו עוד יותר גובהה!!!
אני חולמת בכל פעם מחדש איך אני מצליחה להילחם בחששות וקונה נעלי עקב גבוהות שנותנות עוד יותר מראה ארוך ויפה לגוף.
בינתיים אני לא מרשה לעצמי נעליים כאלו, הכי גבוה זה שני סנטימטרים אבל בעתיד אני מקווה לתפוס גובה על נעליים גבוהות במיוחד…

נעלי עקב סטילטו. אני חושבת שהן הופכות כל רגל לארוכה ומרשימה, מקפיצות ומשדרגות במהירות מראה פשוט לנשי וסקסי ועוצר נשימה. הבעיה שאם את לא יודעת ללכת עליהן כמו שצריך אז את נראית כמו גמל שלמה בעצירות. ובמקרה שלי אני בטח אפול 4 שניות אחרי שאנסה לעמוד איתן ואהיה גמל שלמה בעצירות ובגבס.

עד לפני כמה שנים לבשתי בלי בעיה כל בגד ים שהתחשק ובדרך כלל ביקיני…עכשיו בגיל 40 ואחרי שלוש לידות הכל נעשה קצת יותר מלא פה ושם, קצת פחות מתוח ומורם, שלא לדבר על "מוצק" או "מחוטב"… ואני רואה בחוף המון נשים שלובשות ביקיני בכיף ולא שמות על אף אחד ועל שום דבר ואני מתה שיהיה לי יותר אומץ ופחות ביקורת עצמית וגם אני ארשה לעצמי שוב…

הכי הייתי רוצה, אבל אין לי אומץ, ללבוש שמלת פאייטים מנצנצת. אני בחורה שמנמונת וכל פעם שאני מודדת שמלה כזו אני נראית כמו כדור דיסקו.

התחתנתי בחודש שישי ומשום מה, ברגע של ספונטניות, החלטתי שאם אני כבר מתחתנת בהריון אז אני לא חייבת שמלה לבנה. וכך יצא שהתחתנתי בשמלה כחולה. כמובן שהתחרטתי 5 דקות אחרי הטקס, וממש כשקיבלתי את התמונות. לולא החיוך הגדול וזר הפרחים שביד, ממש קשה לזהות שמדובר בכלה. אז מאז אני חולמת ללבוש לבן. לווא דווקא שמלת כלה עם מלמלה, אפשר גם סתם שמלה לבנה פשוטה. אבל תמיד יש לי תירוצים למה לא- זה מתלכלך מהר, זה מבליט את הכל, זה נועז מדיי…. אז מי יודע, אולי באמת כדאי לי לשתות קצת מיץ אומץ ובקיץ הזה אלבש לי לבן…..

עכשיו כשהסטרפלס עתיד לחזור לאופנה בקיץ הקרוב אני חולמת ללבוש ג׳ינס גבוה עם סטרפלס שיחשוף במעט את תוצאות העבודה הקשה שלי במשך השנה על שרירי הבטן.
כל כך רוצה לזכות ולרכוש ג׳ינס מהקולקציה החדשה של חגית טסה (ראיתי אחד מושלם על לירון וייצמן).
בהצלחה

כמה שאוברולים מגניבים אותי, אין לי אומץ ללבוש אותם והם תמיד נראית לי יפים על אחרות אבל מטופשים עלי.

אני חולמת ללבוש אבל אין לי אומץ – אוברול ארוך, מאז ילדותי אני שומעת תמיד שאוברול מתאים רק לגבוהות ומי שאינה גבוה האוברול ייצור אשליה שהיא נמוכה עוד יותר, מילדותי ועד היום זה "יושב" לי בראש ואין לי אומץ אפילו למדוד. תודה, ורד

אני מפנטזת על שמלת אוסקר "וואווית"(כזאת שגורמת לך לומר וואהו באופן בלתי נשלט) עם מחשוף מרשים ומסנוור , בעודי מחייכת על השטיח האדום ועונה לשאלות המראיינים-
וואהו מי עיצב לך את השמלה הזאת…אין מה לעשות כל אחת היתה רוצה להרגיש "כוכבת" אפילו ליום אחד, אני כבר מכינה את נאום התודה שלי…. תודה

בחלומות שלי אני שוב בת עשרים ולובשת ביקיני. שני חלקים, שחור, חלק, פשוט ומחמיא. איך לומר אחרי שתי לידות וכמה עשורים הגוף פשוט לא חוזר לעצמו, ואפילו בגד הים השלם שקנית שוכב לו בארון. יכול להיות שיום אחד ארגיש בנוח להפציע בגאווה על החוף עם הבטן שנשארה מהקיסרי ועם הצלוליט של העשור הרביעי, אבל עד אז…. כנראה שגופייה ומכנסיים קצרים יככבו אצלי בחופשות.

אני מתלבשת הכי "אפור" שיש. איבדתי את התשוקה להתלבש. שנים שלא קניתי בגד שווה ומחמיא. שנים שלא נתתי לעצמי לבלוט בשטח. בעוד ימים בודדים אחגוג יום הולדת (50+). אולי בגד מחמיא וצבעוני של חגית טסה יחזיר לי את מה שאבד…

הכי הייתי רוצה שמלה הלוואי והיה לי האומץ. מאמינה אם ינתן לי אהיה חייבת לנסות. אשמח מאוד

תמיד אהבתי מגפיים ארוכים מעל הברך, תמיד חשבתי שזה נראה טוב, במיוחד עם חצאית מיני ואיזה סריג מתוק, אבל אף פעם לא היה לי את האומץ לעשות את זה. הם מושכים המון תשומת לב ובגלל זה גם אף פעם לא ניסיתי או מדדתי מגפיים כאלה. ממש מקווה שיום אחד יהיה לי את האומץ לעשות את זה ולהתגבר על הפחד :)

אני מתה ללבוש שוב ביקיני ולא מעיזה…כל החיים לבשתי בגדי ים שונים בלי לחשוב פעמיים, אבל עכשיו בגיל 40 ואחרי שלוש לידות, הכל קצת מלא יותר, מתוח פחות, שלא להזכיר את המילה "מוצק" או "מחוטב"…ואני רואה נשים הרבה יותר מלאות והרבה פחות חטובות לובשות איזה בגד ים שמתחשק ולא שמות … על אף אחד ומתה שגם לי יהיה אומץ ושאהיה פחות ביקורתית כלפי עצמי

תמיד חלמתי שיהיה לי את האומץ לחבוש כובעים: קסקט, כובעי באולינג, רחבי שוליים – כל סוג. כל אאוטפיט משתדרג אוטומטית עם כובע, וכל בלוגרית שאני עוקבת אחריה לא מוותרת על אחד כזה ברוב התמונות המסוגננות שלה. בארץ זה תמיד מרגיש על הגבול שבין מתאמץ לפתאטי, או שאולי זה רק בראש שלי – בכל מקרה, אני עובדת על זה ומקווה להשתחרר מזה בהקדם!

תמיד הייתי רזה אבל אחרי הלידה נשארה לי קצת בטן ולכן עדיין אין לי את האומץ ללבוש בגד ים ביקיני . אני מתה כבר ללבוש בלי להרגיש רגשות אשם, ולהסתובב איתו בגאווה. זה בהחלט אחד מהיעדים שאני מציבה לעצמי.